מהר"ש חלק ב רג

איסור רק לענין הנאה יש להקל דהוי כא"ה שנתערב באחרים וכמ"ש בחוו"ד שם וע' בחוו"ד סי' ק"י שכ' דאף להאוסרין נשפך שלא במקום הרוטב בליכא ספ"ס אפ"ה שרי בהנאה. עכ"פ נשמע דעכ"פ מדרבנן נאסר הבשר מיד דעכ"פ מפליט ומבליע תיכף ורק בב"ח אינו מה"ת כיון דל"ח דרך בישול וא"כ בשאר איסורין אם נפל חתיכת איסור להיתר אף בסלקוהו מיד אפ"ה אוסר דטעם נכנס מיד להיתר וכמ"ש בפמ"ג סי' ס"ח. ומה שהביא רו"מ דברי הפמ"ג סי' צ"ב לענין נר שנפל על כלי ושהה שם קצת ומשמע דבעי שהה קצת ורו"מ כ' לחלק בין להבליע למאכל מבליע מיד אבל לכלי בעי שהה קצת וכמ"ש הפוסקים לענין איס"ב לחלק דבמאכל יש לאסור ובכלי אין לאסור. באמת מצינו כמה חלוקים לענין אוכל לכלי לשי' החוו"ד דמאוכל לכלי אף בלוע שמן א"י בלי רוטב ע' בסי' צ"ז וסי' צ"ד וסי' ק"ה וסותר לדבריו שבסי' צ"ו וסברתו דכלי קשה לבלוע. וגם דעת הש"ך בסי' קכ"א דבכלי ל"א מוליך בליעתו בכולו וע' במג"א סי' תנ"א וע' ביו"ד סי' ק"ה לענין כבוש בכלי די"א דאינו מבליע רק כ"ק וע' ביו"ד סי' ס"ט ובפמ"ג שם לענין שיעור כבישה בכלי אך באמת קיי"ל דגם בתוחב כף של איסור להיתר אף בהסירו מיד אפ"ה נאסר ההיתר וע"כ דגם מכלי מפליט מעט מכ"ש דמבליע מיד לכף וע"כ דכוונת הפמ"ג דרק לענין דנימא דחשיב תשמישו ע"י אור ולא יועיל הגעלה בזה בעי שהה קצת דאז חשבינן לי' לבליעה מרובה וא"י ע"י הגעלה אבל בהסירו מיד ל"ח תשמיש ע"י אור וי"ל דמהני הגעלה אבל באמת בלע מיד מהאיסור

ומה שהביא דברי החמ"ד הובא בפת"ש סי' ק"ה באמת ראייתו מהא דניער וכיסה לא אבין דשם באמת יש במה שבקדירה ס' לבטל רק דכיון שהוא חוץ לרוטב לר"י כולה ולרש"י עכ"פ מקצתו א"כ אמרי' דנתפשט האיסור מקודם בחתיכה זו ונ"נ וא"כ כשניער מיד א"כ מעולם לא חל על החתיכה שם איסור דמיד שנבלע בה האיסור נתפשט לכל הקדירה ועיין ביו"ד סי' צ"ט בט"ז אבל באמת אי ליכא ס' נגד האיסור אף בסלקוהו תיכף עכ"פ בלע קצת וא"א לשער במה דנפיק דמנא ידעינן ומה שהביא דברי ה"ג מוהש"ק ז"ל דבריו יש לו מקום לענין נ"ט בר נ"ט דבאמת הוי טעם שני והוא טעם קלוש רק דעכ"פ אסור לכתחילה וי"ל דכ"ז אם שהה הרבה דאז יוצא עיקר הטעם אז גם טעם שני אוסר אבל בלא שהה דיוצא רק טעם קלוש אינו אוסר בטעם שני אבל גוף איסור אוסר אף בלא שהה נשמע דהכא החלב נאסרה תיכף דלענין החלב הוי תיכף דרך בישול ונהי דבשר עוף בחלב הוי דרבנן מ"מ הוי חד דרבנן אך לענין הבשר א"נ כשיטת הפר"ח א"כ הוי תרי דרבנן חדא דבשר עוף בחלב הוא דרבנן וגם דלא הוי דרך בשול ואי דעכ"פ נאסר הבשר משום שבלע חלב של איסור שוב לשיטת הסוברים דבשאר איסורין טכ"ע לאו ד"ת א"כ שוב הוי תרי דרבנן וידוע דתרי דרבנן קיל מחד דרבנן לענין כמה דברים כידוע מתוס' מגילה ד"כ ובח"מ סי' כ"ח דתרי דרבנן חשיב כאיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת ושי' הח"ד דבזה אמרינן סד"ר לקולא אף נגד ח"א אך עכ"פ הדבר ברור דמבליע תיכף ובפרט לשיטת הפמ"ג גם לענין הבשר חשיב תיכף דרך בישול אם כן גם לענין הבשר הוי רק חד דרבנן ולפלא שלא העיר אי סגי אם יש בהחלב ס' נגד מה שתחב מן האווז או בעי ס' נגד כולו דבמאכל אמרינן חם מקצתו חם כלו ובאמת דעת האו"ה דרק בכלי א"צ ס' רק נגד מה שתחב אבל במאכל בעי ס' נגד כולו ועיין בבינת אדם וה"ג מוהש"ק ז"ל מקיל בזה ועיין שו"ת בית יצחק שמביא קולא דבאוחזו בידו י"ל דל"צ ס' נגד כולו ובפרט הכא בב"ח עוף דהוי דרבנן וא"נ כפשטות דברי הפר"ח גם החלב י"ל דאינו נאסר מה"ת כ"ז שלא נתבשל כמאב"ד א"כ הוי גם לענין החלב תרי דרבנן בוודאי דיש לסמוך אסברא הנ"ל דבאוחזו בידו ל"א דמפליט מכולו אבל עכ"פ נגד מה שתחב בוודאי דבעי ס' אף בסלקוהו מיד כנלע"ד ברור בס"ד לדינא

בעה"ח יום ד' יתרו תרנ"ו לפ"ק ראדימושלא. והננידידו סימן נו להרב המאה"ג בי"ק חו"פ בנש"ק כקש"ת מו"ה אברהם שמחה הורוויץ נ"י אבד"ק בארנוב

בדבר שאלתו בא' שתבע בחבירו מעות ונתחייב הנתבע לקב"ח והיפך הקב"ח על התובע שיקב"ח ויטול והתובע קיבל עליו בב"ד שבעת שישליש המעות יקב"ח על תביעתו וכעת עברו איזה ימים ורוצה התובע לחזור ממה שקיבל עליו בב"ד ורק להטיל תק"כ על הנתבע

והנה כת"ה כ' דלפי שיטת הש"ך בסי' כ"ב סקי"ז דאף אם אמר הנתבע אני אשבע אפ"ה יוכל להפוך ואף דהסמ"ע שם ס"ק י"ט כ' להיפוך מ"מ בנה"מ פסק כהש"ך. אך נסתפק אי הנתבע יוכל לומר קי"ל כהסמ"ע דאחר שיצא מב"ד א"י להפוך וכת"ה הביא דברי המהרי"ט בסי' קנ"א מובא בב"ש אחרון דבס' מחיוב שבועה פטור ולא עוד דגם בתפס התובע מנכסי הנתבע ורצה להשביע את הנחבע מס' אין להשביעו אף, שהתובע הוא מוחזק עכ"ד. לפלא הלא דברי מהרי"ט מובא בש"ך חו"מ סי פ"ז ס"ק י' דמצי לומר קי"ל כמאן דפוטר ובאמת הדבר צ"ב דכ"ז אם הנתבע מוחזק שפיר כמו דאין לחייבו ממון מס' ה"ה דאין לחייבו שבועה מס' דשבועה מביא לידי ממון כמפורש בש"ס שבועות דל"ב מי יימר דמשתבעת אבל כשהתובע מוחזק ובס' פלוגתא דרוובתא שאחר חתימת הש"ס