מהר"ש חלק ב רא

סימן נה להרב הה"ג חו"ב חו"פ בנש"ק וכו' כקש"ת מו"ה סיני ה"ש שליט"א אבד"ק זמינגראד

בדבר שאלתו באשה א' שהיתה מחריך אווז אחת על קש ותבן כנהוג ועל הכירה עמד קדירה עם חלב רותחת ונפל הקוליא של האווז בתוך החלב אך תיכף שראו זאת הסירו אותו מהקדירה ונסתפק מה דינו: והנה מקודם שנדבר מענין שאלתינו נפלפל קצת בש"ס פסחים דמ"ד דקאמר הש"ס דמש"ה לא יליף טע"כ מבב"ח משום דחידוש הוא ורצה הש"ס לומר בתחילה החידוש משום דהאי לחודא שרי ודחה כלאים נמי וקאמר דהחידוש הוא מה דכבוש מותר והקשו המפורשים דא"כ לר"י דמשמע בחולין דקי"א דס"ל כבוש אינו אוסר דהא אמר רבין משמי' דר"י כבוש אינו כמבושל ושוב אפשר ללמוד טע"כ מבב"ח ואף דקאמר שם ליתא לדרבין מ"מ כ' המפורשים דרק במליחה נדחה דבריו אבל לא לענין כבוש. וטרם שנבוא ליישב זאת נקדים הא דקאמר בש"ס חולין דק"ח אמר אביי טעמו ולא ממשו בעלמא ד"ת דגמרינן מבב"ח וכ"ט חידוש הוא כי ליכא נ"ט נמי ופירש"י החידוש דהאי לחודא שרי והקשו בתוס' דהוא נגד ש"ס פסחים דקאמר דהחידוש הא דכבוש שרי ונקדים עוד קושיות הרא"י בהא דרצה ללמוד טע"כ מבב"ח לשיטת רש"י דס"ל דז"פ דטעם אוסר דיליף מהטמאים לאסור צירן ורוטבן רק דעיקר הלימוד לטע"כ היינו שלא יועיל ביטול ברוב אבל עכ"פ אף למ"ד טע"כ ל"ד אפ"ה בעי רוב וע' שו"ת איגרא רמא חיו"ד סי' ט"ז ובחיו"ד סי' ק"ה א"כ איך אפשר ללמוד מבב"ח דהא באמת בב"ח אף ס' לא יועיל דהבה"ת לא בטל רק התירוץ דיותר מס' ל"ח דרך בישול אבל עכ"פ פחות מס' דהוי דרך בישול שיב ל"ש ביטול דהוי התבה"ת אבל בעלמא י"ל דטעם בטל בשלמא אי הי' הו"א דטעם לא יאסר אף בפחות מרוב דל"ח לאיסור כלל שפיר הי' אפ"ל מבב"ח אבל השתא דפשיטא דטעם אוסר ורק דבטל ושוב איך יליף מבב"ח דשם ל"ש ביטול וע' בהג"ה הגרב"פ על החוו"ד שהרגיש ג"כ בזה

א) והנלע"ד נקדים דברי הפר"ח שכ' דבשר שנפל לחלב וסילקהו קידם שנתבשל כמאב"ד דאינו נאסר משום בב"ח מה"ת לפי שאכתי ל"ח דרך בישול והכו"פ בסי' צ"ב הביאו וכ' די"ל דהטעם משום דחשיב שלכד"א והפמ"ג סי' ס"ח כ' דהטעם דל"ח דרך בישול וכ' די"ל דלמ"ד כבוש אינו אוסר וע"כ דאתי למעוטי כ"ז שאינו מבושל כמאב"ד אבל למ"ד כבוש אוסר י"ל דאתי למעוטי כבוש ושוב יש לומר דבבישול נאסר מיד עיי"ש וא"כ עפ"ז הי' מקום ליישב קושיות הרא"י די"ל דהא דר"ע יליף מבב"ח לאסור טע"כ והש"ס קאמר דהחידוש דאי כבוש לי' שרי ובישול אוסר ומשמע דהחידוש הוא דכבוש שרי וקשה דא"כ שפיר אפשר ללמוד מיני' חומרא כמפורש בש"ס לענין ז"ב וכבר הרגיש בזה בשו"ת נוב"י מה"ת חיו"ד סי' ל"ז

אך עפי"ז ניחא דלכאורה קשה היכי אפ"ל מבב"ח הא שם ל"ש ביטול אך לשיטת הפר"ח י"ל עפמ"ש החוו"ד סי' צ"ב דהחלב נאסר מיד רק הבשר מצד עצמו אינו נאסר מיד רק עכ"פ מעורב בו טעם של חלב איסור וא"נ דבשאר איסורין טע"כ ל"ד אינו נאסר הבשר מה"ת רק אחר שנתבשל כמאב"ד עיי"ש א"כ לפ"ז שפיר נלמוד מדחזינן דהבשר נאסר אחר ששהה כמאב"ד והא החלב כבר נאסר מקודם ושוב הוי איסור עם היתר אך א"נ דכבוש אוסר א"כ ע"כ דקרא דלא תבשל ממעט כבוש אבל ע"י בישול נאסר מיד כמ"ש הפמ"ג ושוב הוי התבה"ת ושוב א"א ללמוד מבב"ח א"כ י"ל דזה כוונת הש"ס דרצה ליליף מבב"ח וקאמר דהחידוש משום דהוי התבה"ת ופריך והא כלאים נמי ומשני דהחידוש מה דכבוש שרי ובישול אוסר ואין הכוונה דבשביל חידוש דהיתר כבוש אין ללמוד ז"א דמחידוש שפיר יש ללמוד חומרא רק הכוונה דס"ל להש"ס דכבוש או סר א"כ הוי הכא חידוש מה דכבוש שרי וא"כ ע"כ דהקרא ממעט רק כבוש אבל בבישול מיד נאסר אף תבשל כמאב"ד וא"כ שוב אין ללמוד מבב"ח שם ל"ש ביטול דהוי התבה"ת וא"כ י"ל דאביי דדחה הא דרבין היא רק לענין מליחה אבל לא לענין כבוש וא"כ שוב ל"צ המיעוט לענין כבוש וע"כ דהבשר לא נאסר רק אחר שנתבשל כמאב"ד ושוב שפיר אפ"ל טע"כ מבב"ח היינו ממה שנאסר הבשר דזה הוי איסור עם היתר וע"כ דטעם לא בטל וז"ב ומיושב לכאורה הכל לנכון בס"ד ודוק: ינחם ב) אולם לכאורה יש לשדות בזה נרגא דהא הפמ"ג דחה זה דאף למ"ד כבוש אינו אוסר י"ל דאתי למיעוטא מליח ובפרט לסברת הנוב"י סי' כ"ו דעכ"פ לא גרע מרותח דצלי א"כ שפיר לכ"ע צריך למעט כבוש ועכצ"ל דלמיעוט כל שלא נתבשל כמאב"ד אתי ושוב הדרא סברא הנ"ל לדוכתא

אך באמת י"ל ע"פ סברת החוו"ד דעכ"פ החלב נאסר מיד והבשר נאסר מצד תערובות איסור כמו חלב טריפה ואחר ששהה כמאב"ד נאסר הבשר מחמת עצם איסור בב"ח והקשה הגאון, מלבוב ז"ל דזה פשיטא דסברת החוו"ד שייך רק היכי דליכא בחלב ס' נגד הבשר דאז הוי חלב איסור ואוסר את הבשר אבל אם יש בחלב ס' שוב החלב מותר ואינו אוסר את הבשר א"כ מאי פריך בש"ס חולין דק"ח בהא דבשר שנפל לתוך יורה של חלב אמאי חלב מותר הא חלב נבילה הוא הא משכחת שסילקו לבשר קודם ששהה כמאב"ד וא"כ הבשר לא נאסר מצד עצם איסור בב"ח ול"ש לומר שנאסר מחמת שבלע חלב איסור ז"א דהחלב ג"כ לא נאסר דהא הי' בו ס' והוא קושיא גדולה: