מהר"ש חלק ב ר

המקוה כשרה אבל עכ"פ אינו פוסל המקוה דעל מקוה שיש בו מ"ס לא גזרו לפסול בג"ל וכמ"ש בט"ז ס"ק מ"ז דנהי דל"א גוד אחית להצטרף לשיעור מקוה אבל עכ"פ לענין זה מהני סברת גוד אחית שלא יופסלו מים התחתונים מחשש שאובין עיי"ש ובפרט דבאמת שיטת כמ"פ דבנפרץ הכותל לא מיפסל משום זחילה דבעי כעין זחילת הנהר ונהי דאנן פוסקין דאף אם ניקב למעלה ממ"ס אפ"ה יש לסתום הסדק אבל עכ"פ כיון דליכא בזה פסול ברור מחמת זוחלין עכ"פ לא מיפסל ע"י נפילת ג"ל שאובין ובפרט שהמקוה בא ממעין דלא מיפסל בו זחילה ונהי דאנו חוששין לשי' מהרי"ט דמעיינות שלנו יש חשש שהם מי ביצין וכמ"ש מרן הגה"ק מצאנז זי"ע וגם דדעת הר"ש דמעין אינו מטהר בזחילה רק במקום מוצא המעין ולא למקום שהמשיכוהו אך עכ"פ רק מחמת חומרא חוששין לזה ועי' שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קמ"ח ובפרט דדעת כמ"פ דכל פסול זוחלין אינו רק דרבנן ע"כ הדבר ברור דבכה"ג לא נפסלה המקוה עזי הנ"ל אף אם נפלו לתוכו קודם שסתמו כנלע"ד בס"ד לדינא

בעה"ח ה' בא תרסח"ל ראדמושלא והננידידו. סימן נד להרב המאה"ג חו"ב בנש"ק כש"ת מו"ה מזה"ש נ"י אבד"ק גריבוב

בדבר שאלתו בא' שקנה וואגאן סחורה בהפאבריק והשיג הוואגאן סחורה והי' מונח שם גם עשרה מעטיר סחורה מאיש של עיר אחרת שהי' צריך לקבל העשרה מעטיר מהפאבריק ופקד האיש הלז להפאכריקאנט שישלח גם העשרה מעטיר להקונה הוואגאן וכשבא הוואגאן לא רצה הקונה הוואגאן לקבל העשרה מעטיר רק שלחם בחזרה להפאבריק והפאבריקאנט ג"כ לא רצה לקבלם בחזרה ונמכרו על הבאהן והבאהן תובע עוד הוצאות מהקונה ששלחם בחזרה וכעת טוען האיש מעיר אחרת איך שבא בהשואה עם הקונה ופקד עליו שישלחו לו העשרה מעטיר ביחד עם הוואנאן שלו והקונה טוען הן אמת שדיבר עמו מזה אך אמר לו שלא ישלח לו רק אם יכתוב לו שישלח וכעת שלא כתב לו שישלח לו א"כ הי' מוכרח לשלחם בחזרה ואת האדרעס של האיש מעיר אחרת לא ידע בטוב זה תורף הטו"ת. והנה כת"ה העיר דאף אם לא הי' תנאי מ"מ במה קנה העשרה מעטיר

הנה באמת י"ל דכיון שכ' להפאבריק שישלח לו סחורה עם וואגאן א"כ אם באמת לא הי' תנאי א"כ שוב קנה העשרה מעטיר ע"י הוואגאן דהוי כחצירו ואף דלכאורה י"ל דזה תלוי אם כבר שילם בעד הוצאת הוואגאן אז שפיר חשיב חצירו אבל אם עדן לא שילם לו א"כ שוב י"ל דל"ח חצירו ואף דגם בלא שילם בעד הוצאת הוואגאן עכ"פ הי' לו שם סחורה שלו ושוב קונה בשימוש אך ז"א דשימוש ל"מ רק לענין שימוש אבל לקנות דבר ע"י שימוש ל"מ וכמ"ש בקצה"ח סי' קפ"ט ובנה"מ סי' קצ"ב

אך באמת אף אם עדן לא שילם בעד הוצאת הוואגאן עכ"פ הא הם בטוחים על ההוצאות ושוב חשיב ככבר שילם וזה עדיף טפי מנותן שט"ח על עצמו ושוב שפיר חשיב חצירו ושוב אם באמת לא הי' תנאי שפיר הי' קונה אגב חצירו ואף דלכאורה י"ל דוואגאן חשיב כחצר מהלכת ז"א דמפורש בש"ס ב"מ ד"ט דספינה ל"ח חצר מהלכת א"כ שוב גם וואגאן ל"ח חצר מהלכת ושפיר הי' קונה לו מטעם חצירו דעכ"פ חשיב כנותן שט"ח על עצמו ועי' ברי"ם על אה"ע הלכות קדושין סי' כ"ח לענין משיכה ולענין מעמ"ש שכ' דלאחר שתיקנו חז"ל דמעמ"ש ומשיכה מהני א"כ אם יקדש אשה במעמ"ש דעכ"פ מקודשת מדרבנן א"כ שוב מחויב ליתן לה המעות אח"כ מה"ת דהא קיבל עליו שתתקדש לו ויתן לה והרי נתקדשה לו מדרבנן וא"כ נותן לה חוב זה השוה כסף והוי כהילך מנה והתקדשי לפלוני ושפיר מקודשת מה"ת דהוי ככותב שט"ח אדמי דהיינו כסף עיי"ש ועי' שו"ת מח"א הלכות קנין מעות סי' ה' ובנה"מ סי' ק"ץ

ע"כ הדבר פשוט דאם לא הי' תנאי שפיר הי' נקנה לו הוואגאן מטעם חצירו וחוץ לזה באם באמת לא הי' תנאי א"כ זה גופא שפקד לשלוח לו הסחורה חשיב קנין והסברא י"ל עפמ"ש בתוס' בכורות די"ח דבמידי דמצוה מיקני בדיבור בעלמא והסברא י"ל דבאמת עיקר הקנין הוא בדיבור לחוד רק מש"ה לא קנה בדיבור גרידא משום דיש חסרון סמיכת דעת א"כ במידי דמצוה דליכא חסרון ס"ד ושוב מיקני בדיבור לחוד וממילא ניחא שיטת הרדב"ז שכ' דקנין סטימתא מועיל מה"ת והסברא י"ל כנ"ל דכיון דעכ"פ נהגו הסוחרים לקנות בזה שוב איכא ס"ד ושוב מיקני בדיבור לחוד א"כ הכא שפקד הקונה לשלוח לו סחורה א"כ אם לא ירצה ליקח הסחורה שוב יהי' חייב לשלם ההוצאות וכמ"ש בנה"מ סי' ל"ט דבהבטיחו להלוות וכתב שט"ח ע"ז ואח"כ לא רצה להלוות לו דצריך לשלם לו שכר הכתיבה א"כ שוב יש סברא דבודאי לא יחזור מהמקח ושוב מיקני בדיבור לחוד. ע"כ נלע"ד דצריך הקונה לישבע אם באמת התנה תנאי אזי יהי' פטור ואם לא ישבע אזי יהי' מחויב לשלם בעד כל העשרה מעטיר וההוצאות כנלע"ד בס"ד לדינא

בעה"ח ד' צו תרס"ז ראדימושלא שב והננידידו"ש.