מהר"ש חלק ב כ

והי' ס"ל דר' ירמי' ס"ל דבמצוה דרבנן ל"ש מה"ב מש"ה שפיר קאמר ר' ירמי' דמותר להדליק בשבת משום דס"ל כבתה אין זקוק היינו בשבת אין זקוק לה ויוצא אם נכבית ול"ש שום חשש ואין לומר דעכ"פ שייך החשש דשמא תכבה ויחזור וידליקנה כיון דעכ"פ בחול זקוק לה ז"א דיהי' חשוב טעה בד"מ ועשה מצוה דבמצוה דרבנן ל"ש מה"ב. וא"כ אביי ס"ל דגם במצוה דרבנן שייך מה"ב א"כ כיון דנשמע מהא דמצותה דעכ"פ בחול זקוק לה א"כ גם בשבת אסור להדליק מחשש שמא תכבה ויחזור וידליקנה אבל כדמשמע משמי' דר"י ור"י דס"ל בסוכה ד"ל דגם במצוה דרבנן שייך מה"ב ואפ"ה ס"ל דמותר להדליק בשבת ע"כ דס"ל דגם בחול אין זקוק לה אף למצוה דא"נ דבחול זקוק לה א"כ נהי דבחול י"ל דהי' מותר להדליק דל"ח לשמא יפשע מ"מ הי' אסור להדליק בשבת נהי שי"ל דבשבת אין זקוק לה מ"מ עכ"פ ה"נ אסור להדליק מחשש שמא תכבה ויחזור וידליק דישכח שהיא שבת ובחול זקוק לה וע"כ מדר"י מתיר ע"כ דס"ל דגם בחול אין זקוק לה אף למצוה ושוב ע"כ הא דמצותה לא לענין דאי כבתה זקוק לה רק דאי לא אדליק מדליק א"נ לשיעורא. ולכך שפיר בתר דשמע מר"י קיבלה ומיושבים הקושיית לנכון בס"ד

ה) עוד נראה לע"ד לישב קושית העט"ח הנ"ל דהנה באמת הקשו האחרונים אהא דקאמר רבא מ"ט דר"ה קסבר מותר להשתמש לאורה וחוששין שמא יטה הא נ"ח ונר שבת נר שבת קודם ונר שבת צריך להיות משמן כשר והיכי דיש לו שמן כשר ל"ח שמא יטה כמ"ש בתוס'. והנה לעיל הקשיתי האיך שייך שמא תכבה ויחזור וידליקנה הא הוי לי' טעה בד"מ ועשה מצוה ואף שי"ל דהוי לי' לא עשה מצוה משום דהוי לי' מה"ב מ"מ לרבא דס"ל במצוה דרבנן ל"ח מה"ב שוב תיקשו. אך לכאורה צריך להבין כוונת רבא בטעמו דס"ל דבמצוה דרבנן ל"ח למה"ב. ונ"ל לומר בכוונת רבא עפמ"ש בשו"ת ב"א יו"ד סי' ל"ט דמש"ה בשוחט בשבת ל"א אעל"מ אף לרבא משום דהא דאעל"מ הוי רק כמסלק הכוונה וא"כ בשחיטה דאצ"כ שוב ל"ש אעל"מ עיי"ש א"כ הכ"נ דמה"ב העבירה מסלק את הכוונה וחשוב כמצוה בלי כוונה וא"כ במצוה דרבנן דאצ"כ שפיר ל"ש מה"ב וע"כ מוכרח רבא לסבור כן דאלת"ה שוב יוקשה לרבא משוחט בשבת. אך באמת עיקר הטעם דמצות דרבנן אצ"כ הטעם משום דהמעשה מוכיח על הכוונה והראי' דבמתכוין להיפוך גם בדרבנן לא יצא וגם במידי דתלוי בדיבור בדרבנן בעי כוונה כמ"ש בפמ"ג בפתיחה כוללת

והנה בנ"ח א"נ מותר להשתמש לאורה א"כ אין המעשה מוכיח שעושה לשם מצוה ושוב בעי כוונה בפירוש ושפיר חשוב מה"ב דהא מסלק הכוונה ושפיר שייך החשש דשמא תכבה ויחזור וידליקנה אבל א"נ אסור להשתמש לאורה ושוב המעשה מוכיח ושוב אצ"כ ושוב ל"ח מה"ב ושוב הוי טעה בד"מ ועשה מצוה ושוב ל"ש הטעם דשמא תכבה ויחזור וידליקנה. א"כ א"ש הכל בס"ד דבאמת קשה קושית התוס' דמנ"ל לרבא דטעם דר"ה משום דמותר להשתמש לאורה הא י"ל גם בשבת הטעם משום דכבתה זקוק לה. אך לפ"ז א"ש דבאמת אף דס"ל לר"ה מותר להשתמש לאורה מ"מ ליכא חשש שמא יטה דכיון דיש נר שבת משמן כשר ליכא חשש שמא יטה רק דעיקר האיסור בשבת משום דכבתה זקוק לה ואין הטעם דשמא תכבה ולא יוכל להדליק דבאמת בשבת אין זקוק לה כמ"ש הק"נ בשיטת הרי"ף רק דשייך הטעם שמא תכבה ויחזור וידליקנה רק זה הוא רק אי אמרי' מותר להשתמש לאורה אז שייך החשש דשמא תכבה ויחזור וידליקנה ולא תיקשי דהא יהי' טעה בד"מ ועשה מצוה ז"א דהא חשוב לא עשה מצוה דהוי לי' מה"ב דכיון דס"ל מותר להשתמש לאורה א"כ אין המעשה מוכיח על הכוונה ובעי כוונה בפירוש והעבירה מסלק הכוונה. אבל א"נ אסור להשתמש לאורה א"כ שוב המעשה מוכיח ואצ"כ בפירוש ושוב הי' חשיב טעה בד"מ ולא הי' שייך החשש דשמא תכבה ויחזור וידליקנה. א"כ הטור לשיטתו דפסק גזול ביו"ט שני פסול ע"כ דס"ל דהעבירה מסלק גוף המעשה א"כ אף דפסק אסור להשתמש לאורה אפ"ה אי הי' ס"ל כבתה זקוק לה שפיר שייך החשש דשמא תכבה והי' אסור להדליק בשבת ושפיר דייק מהא דמותר להדליק בשבת דכבתה אין זקוק לה. אבל רבא לשיטתו שפיר דייק דר"ה ס"ל מותר להשתמש ואין הטעם משום שמא יטה דהא ביש לו נר כשר ל"ש שמא יטה רק עיקר הטעם כיון דס"ל כבתה זקוק לה שייך החשש דשמא תכבה ויחזור וידליקנה וא"כ ע"כ דמותר להשתמש לאורה ושפיר חשוב מה"ב דכיון דהמעשה אינו מוכיח ובעי כוונה בפירוש והאיסור מסלק הכוונה וחשיב לא עשה מצוה ושפיר שייך החשש דשמא תכבה ומש"ה נקט הטור החשש דשמא תכבה ויחזור וידליקנה דהי' ק"ל להטור מדוע קאמר רבא וקסבר מותר להשתמש מש לאורה הא הטעם דשמא יטה ל"ש דהא מיירי ביש לו נר כשר וא"כ עיקר הטעם דר"ה משום דס"ל כבתה זקוק לה וא"נ דהכוונה משום שמא תכבה ולא יוכל להדליק מה שייך לזה הטעם דמותר להשתמש לאורה וע"כ דבאמת עיקר הטעם משום דכבתה זקוק לה ויש לחוש שמא תכבה ויחזור וידליקנה וע"ז קאי שפיר מה דקאמר ומותר להשתמש לאורה כיון דלרבא זה בזה תלוי ומיושב הכל לנכון בס"ד

ועוד נלע"ד ליישב דברי הרי"ף בהא דלא יליף כבתה אין זקוק לה מחול רק משבת וגם קושית הק"נ שמא התם מיירי בחול מש"ה כבתה זקוק לה לשיטת הרי"ף גם מדוע כשאמרו לו משמי' דר' ירמי' לא קיבלו וכשאמרו לו משמי' דר"י קיבלו. והנלע"ד ונקדים פלוגתת ר"י ור"ל בירושלמי בקידש את האשה ע"מ שאבוא ליום פלוני ולא בא מחמת אונס דר"י ס"ל דבטלו הקדושין דבשלמא היכי דקיום התנאי הוא בשוא"ת לכך אף בעבר מחמת אונס הוי לי' כמאן דלא עבר אבל הכא דהקפידא הוא על קיום בפועל ואונסא. כמאן דעביד ל"א וע' בר"ן פ"ג