מהר"ש חלק ב יט

דאסור להדליק בשבת ז"א כקושית התוס' רק עיקר הדיוק מהא דנקט בין בחול בין בשבת ולא נקט א"מ סתם ע"כ דס"ל מותר להשתמש א"כ יש בשבת סברא נוספת לאיסור וא"כ אי הי' נקט סתם הו"א דרק בשבת אסור ולכך הוצרך לומר דגם בחול יש איסור והטעם דכבתה זקוק לה ושייך שמא יפשע ומיושב קושית התוס' בס"ד לנכון: עוד נראה לפי עניות דעתי ליישב קושית העט"ח הנ"ל דשמא בשבת הטעם דשמא תכבה ויחזור וידליקנה. והנלע"ד דבאמת קשה היכי שייך החשש שמא תכבה ויחזור וידליקנה הא יהי' טעה בדבר מצוה ועשה מצוה דבשלמא בשופר ולולב כ' דל"ש טעה בדבר מצוה דשם יש ס' שמא היום לאו יו"ט הוא והוי לי' לא עשה מצוה וכמ"ש הר"ן בר"ה וע' בשעה"מ פ"ב משופר. והגם שכ' שם די"ל דבמצוה דרבנן לא פטרינן בעשה מצוה דרבנן אך כ' שם דיש מחלוקת בזה וא"כ שוב א"נ דגם בעשה מצוה דרבנן פטור שוב תיקשי. אך באמת י"ל דהכא לא יהי' חשוב עשה מצוה דהו"ל מה"ב דבשלמא בשופר ולולב כיון שאין האיסור בשעת המצוה ל"ח מה"ב כנודע מדברי הרשב"א והמרדכי ומקורו מדברי הירושלמי הוציא מצה מרה"י לרה"ר הכא הוא עבר עבירה והכוונה דהאיסור הוא מקודם וע' במעה"מ פ"ח מלולב. אבל הכא דהאיסור הוא בשעת המצוה שוב יופסל משום מה"ב. והנה באמת לכאורה הי' מקום לומר דכ"ז א"נ הדלקה עושה מצוה א"כ הדליקה חש"ו ל"מ א"כ עיקר המצוה הוא בשעת הדלקה וא"כ בעושה עבירה בשעת הדלקה שפיר הוי מה"ב אבל א"נ הנחה עושה מצוה א"כ אף בהדליקה חש"ו כשר א"כ עיקר המצוה אינו בשעת הדלקה א"כ אף אם ההדלקה הי' באיסור מ"מ א"א לפוסלו משום מה"ב דהא האיסור הוא רק בשעת תחילת הדלקה והמצוה הוא במשך זמן הדלקה ובכה"ג ל"ש מה"ב כסברת המרדכי הנ"ל. וא"כ לפי"מ דרצה הש"ס לומר לקמן דרבא ס"ל הנחה עושה מצוה והגם דהש"ס דחי לה מ"מ בס"ד סבר הש"ס דרבא ס"ל הנחה עושה מצוה. וא"כ י"ל קושית העט"ח דהטור לשיטתו דס"ל הדלקה עושה מצוה א"כ שפיר כ' דלמ"ד כבתה זקוק לה שייך החשש שמא תכבה ויחזור וידליקנה ואין לומר דיהי' טעה בדבר מצוה ז"א דיהי' חשוב לא עשה מצוה דשייך מה"ב כיון דעיקר המצוה הוא בשעת הדלקה ואז הוא העבירה אבל רבא לשיטתו דס"ל הנחה עושה מצוה א"כ לדידי' ל"ש החשש שמא תכבה ויחזור וידליקנה דיהי' חשיב טעה בד"מ ועשה מצוה ואין לומר דחשוב מה"ב ז"א דהא כיון דס"ל הנחה עושה מצוה א"כ אין העבירה בשעת קיום המצוה ושוב ל"ח מה"ב. אך אף א"נ דרבא ס"ל הדלקה עושה מצוה מ"מ י"ל לפי"מ דמפורש בש"ס סוכה ד"ל דר"י ס"ל דלולב הגזול פסול אף ביו"ט שני משום מה"ב ושמואל ס"ל דביו"ט שני כשר וכ' בתוס' הטעם משום דס"ל דבמצוה דרבנן ל"ח מה"ב ובאמת פליגי בזה סוגיא דגיטין עם סוגיא דברכות דבש"ס ברכות דמ"ז פריך והא מה"ב ובגיטין דל"ח לא פריך וע"כ דפליגי בזה אי במצוה דרבנן שייך מה"ב

והנה בש"ס שם פריך מהא דתנן לולב הגזול והיבש פסול אלוימא ביו"ט ראשון שאול נמי פסול ומשני רבא לעולם ביו"ט ראשון והנה בתוס' ב"מ ד"י, כ' דהיכי דרבא קאמר לעולם הכי ס"ל לרבא. א"כ מוכח דרבא ס"ל דבמצוה דרבנן לא מיפסל משום מה"ב. וא"כ א"ש הכל דהטור לשיטתו דס"ל דגזול ביו"ט שני פסול וע"כ דס"ל דגם במצות דרבנן יש לפסול משום מה"ב א"כ שפיר כ' דלמ"ד כבתה זקוק לה שייך החשש דשמא תכבה ויחזור וידליקנה ואין לומר דיהי' חשיב טעה בד"מ ועשה מצוה דהא יופסל משום מה"ב דהא ס"ל דגם במצוה דרבנן שייך מה"ב. אבל רבא לשיטתו דס"ל במצוה דרבנן ליש מה"ב א"כ לדידי' ל"ש החשש דשמא תכבה ויחזור וידליקנה דיהי' חשיב טעה בד"מ ועשה מצוה דבמצות דרבנן ל"ש מה"ב וא"כ מיושב קושיות העט"ח דלרבא ל"ש החשש דשמא תכבה ויחזור וידליקנה וז"ב בס"ד

ג) נחזור ליישב שיטת הרי"ף ז"ל דבאמת הרי"ף ס"ל דמהא דמותר להדליק בחול אין לדייק דס"ל כבתה אין זקוק לה דבאמת י"ל דכבתה זקוק לה רק דל"ח לשמא יפשע ורק עיקר הדיוק מהא דמותר להדליק בשבת ע"כ דכבתה אין זקוק לה ואין הכוונה דאי זקוק לה הי' אסור להדליק משום שמא תכבה ולא יוכל להדליק ז"א דבזה הי' מקום לומר דרק בשבת אין זקוק לה ובחול זקוק לה וא"כ הי' א"ש דהא דתניא מצותה משתשקע עד שתכלה היינו בחול דבחול כבתה זקוק לה למצוה רק כוונת הרי"ף דא"נ דבחול עכ"פ כבתה זקוק לה שוב אף דבשבת אין זקוק לה מ"מ הי' אסור להדליק בשבת דשייך החשש דשמא תכבה ויחזור וידליקנה היינו שישכח שהוא שבת ויסבור שהיום חול ובחול כבתה זקוק לה וע"כ מדמותר בשבת נשמע דגם בחול כבתה אין זקוק לה אף למצוה ושוב ע"כ הא דתניא מצותה משתשקע אין הכוונה שיצטרך לחזור ולהדליק רק לענין שיעור. ומחול גופא לא נשמע דס"ל כבתה אין זקוק לה ושפיר הי' מצי לפרש להא דמצותה לענין זקוק לה ורק מהא דשבת דמותר להדליק נשמע דגם בחול א"צ להדליק אף למצוה ושוב ע"כ הא דמצותה לענין שיעור או לענין הא דאי לא אדליק מדליק ומיושב שיטת הרי"ף ז"ל בס"ד

ד) ובזה א"ש הא דלא ניחא לי' לאביי כשאמרו לי' משמי' דר' ירמי' היינו דלא ניחא לי הא דקאמרו לי משמי' דר' ירמי' הטעם משום דכבתה אין זקוק לה דהי' משמע לי' דמהא דתנא מצותה משמע דעכ"פ למצוה זקוק לה ונהי דהי' ניחא לי' די"ל דבשבת אין זקוק לה כיון שלא יוכל להדליק מ"מ הי' ק"ל דס"ל דכיון דעכ"פ בחול זקוק לה נהי שאפשר לומר דבחול מותר להדליק דל"ח שמא יפשע מ"מ ק"ל אמאי מותר בשבת נהי דבלא יוכל להדליק יהי' יוצא מ"מ שייך החשש שמא תכבה ויחזור וידליקנה