מהר"ש חלק ב קצה

דשם הרופאים בעצמם צוו להטיל למים להחין אבל באמת יש נאמנות לרופאים באיסורים ובפרט בב"פ דשי' הנמ"י דרק מס' חוששין בקטלנית כרבי וכן הוא שיטת הס"ח ובדיעבד אם ניסת ל"ת בודאי דנוכל לסמוך אנאמנות הרופאים ע"כ לענ"ד אם יגידו הרופאים שבעליה הי' חולים קודם הנשואין ושסיבת מיתתם הי' מחמת חולי זה יש לסמוך אדבריהם להתירה לינשא לבעל ובפרט שהאשה הוא ילדה ועי' שו"ת מהרי"א הלוי סי' קנ"ג וסי' ק"פ שמקיל ג"כ באם יתברר שבעליה הי' חולים כנלע"ד לדינא והש"י יצילנו משגיאות

בעה"ח ג' וארח תרס"ו ראדימושלא והננידידו. סימן נא להרב המאה"ג חו"ב כש"ת מו"ה ברוך ווינד נ"י מוצד"ק דפה יע"א

בדבר שאלתו באשה שאחר שטבלה נולד לה ס' אם סרקה שערה והביא מחלוקת הט"ז ונקה"כ סי' ס"ט לענין ס 'במליחה. לכאורה י"ל דאף להט"ז דוקא שם דדם אברים שלא פירש שר א"כ מעולם לא הי' על הדם שם איסור רק הס' אם נאסרה החתיכה בשעת בישול א"כ י"ל דמוקמינן החתיכה בח"ה וגדולה מזו דעת הפוסקים עי' ברמ"א סי' קכ"ז ובט"ז שם דניקור לא מיקרי איתחזק איסורא דהא לא נעשה מהאיסור היתר רק דמברר שנפרד האיסור מההיתר עי' בש"ש ובט"ג גיטין ד"ב שהאריכו מזה ובפרט הכא שהדם הי' היתר מעולם רק הס' אם נעשה איסור בשעת בישול א"כ בודאי ל"ח ח"א ואף שכבר כ' בתוס' יבמות דפ"ב דבתערובות איסור לא סמכינן אח"ה לפי שאנו דנין על הדבר שנתערב ועי' בחו"ד סי' א' אך כ"ז אם האיסור הוא ודאי והס' מצד היתר שנתערב בשני קופות וכן בנידן דהשו"ב ששכח ביו"ד סי' א' דגוף הבהמה אסור מכח ח"א שפיר ל"מ ח"ה של הכלי אבל הס' במליחה הס' על התחלת האיסור דשמא נמלח ולשי' כמ"פ יוצא כל הדם במליחה וגם עכ"פ נתקשה קודם שמרגיש חום המים א"כ יש ס' על התחלת האיסור בכה"ג עכ"פ בדרבנן יש להקל כן הוא סברת הט"ז. והגם דסברת הנקה"כ דעכ"פ יש חזקת הגוף שהי' דם בחתיכה זו וס' אם יצא הדם מוקמינן אחזקת הגוף שלא יצא הדם וא"כ חזקת הגוף עדיף מכל החזקות כמ"ש בתוס' כתובות ד"ט ודע"ה ובמפורשים שם ובמהרש"א נדה די"ט וא"כ אף דל"ש ח"א מ"מ מוקמינן בחזקת הגוף אפ"ה י"ל בסברת הט"ז דכבר נודע דא"נ דחזקה ל"ח בירור א"כ לסברת הלח"מ דמש"ה סד"ר להקל לפי שלא גזרו על הס' א"כ גם גם ח"א צריך להקל בדרבנן וע"כ דלדידן חזקה חשיב בירור והראי' דמהני מאחד לחבירו דס"ל לדבר המכשיר בה מכשיר בבתה וא"כ מש"ה בסד"ר נגד ח"א לחומרא אבל הכא דעכ"פ כעת כבר יצא הדם מהחתיכה או ע"י מליחה או ע"י בישול א"כ כבר כ' הג' מלייפניק דחזקה דאיתרע נהי דילפינן מנגע דאמרי' השתא דאיתרע מ"מ עכ"פ ל"ח בירור ול"מ בד"נ א"כ שוב החזקה ל"ח בירור ול"מ להחמיר בדרבנן אך י"ל בשיטת הנקה"כ לפמ"ש הפמ"ג דגם בנתבשל בלי מליחה ויש ס' אפ"ה בנפל לקדירה אחרת אוסר דלא כהחו"ד שכ' להתיר משום דחשיב אפל"ס דהיתרא וחזינן דאף דבכ"מ קיי"ל רותח דמליחה אינו רק כ"ק ובישול פועל יותר והכא להיפך דמליחה מפליט כל הדם ובישול אינו מוציא כל הדם א"כ שייך חזקת הגוף שלא יצא כל הדם וא"ש דברי הנקה"כ

עכ"פ י"ל דבנ"ד שיש ח"א גמור קודם הטבילה יש להחמיר אף להט"ז דהוי סד"ר נגד ח"א אך לכאורה י"ל להיפך דדוקא שם דבעיקרו ליכא רק איד"ר א"כ שפיר מחמירין נגד ח"א אבל בנ"ד דקודם טבילה היתה טמאה מה"ת ועכשיו עכ"פ מה"ת מהני טבילתה א"כ כבר כ' הר"ש דהיכי שאיתרע החזקה עכ"פ מה"ת מקילין בדרבנן אף נגד ח"א אך באמת קיי"ל בס' חציצה לחומרא וכבר העירו מזה על הר"ש אך כתבתי בספרי ח"ר לחלק דהיכי שהס' במעשה המתיר גם בכה"ג מחמירין א"כ ה"נ שייך סברא זו הגם דבתשובה להרה"צ מאינטרדאם נ"י הארכתי דרק במיעוט הגוף יש דעת מקצת פוסקים דחוצץ מה"ת עי' בח"ס שהאריך בזה אבל בשערות דלכ"ע מיעוט שערות חוצץ רק מדרבנן א"כ יש להקל אך עכ"פ בס' במעשה המתיר היינו בס' שמא מעולם לא נעשה השתנות לענין הדרבנן וא"כ שוב י"ל דהוי סד"ר נגד ח"א ואף להט"ז הוי לחומרא

ומ"ש כת"ה דבודאי לא שכחה עסק גדול בזמן מועט וכמ"ש בנקה"כ שם לענין מליחה באמת מפורש בש"ס כתובות דל"ג דגם בזמן מועט י"ל אישתלי הגם דשם טוען ששכח ועי' בר"ן פ' כל הנשבעין דבזמן מועט ל"ח לשכחה ועי' בר"ן פ"ק דמכות ובשו"ת דברי אמת ובתומים וקצה"ח ונה"מ סי' ל"ד אך הכא שהי' החפיפה ביום ו' והטבילה בלילה א"כ בהמשך איזה שעות י"ל דשכחה. ומ"ש דהוי דשיל"מ דאיכא מיא בנהרא וכמ"ש הנוב"י באמת זה הוי שני ענינים הא דמיא בנהרא הוא בש"ס ע"ז דל"ז ובתוס' עירובין דל"ו משמע דבדרבנן ל"א זילי טבילו אך שיטת הרמב"ם דגם במקוה ס' שאובין אין מתירין לטבול לכתחלה ודעת המל"מ דאף בכבר טבל אין מורין לו ליגע בטהרות לכתחלה א"כ לשי' הרמב"ם פשיטא דהכא היכי שאפשר לטבול שנית צריכה לטבול אך מ"ש דבדשיל"מ ל"א סד"ר להקל אך הביא ע"ז דברי הצל"ח לענין הנאה וטלטול

באמת כבר העיר בזה בספר נחלת צבי דאיסר נדה ל"ח דשיל"מ ע"פ סברת הצל"ח בפרט דכיון שא"א לטבול רק בליל אחרת ומשורש ביו"