מהר"ש חלק ב קצד

מהרי"א אה"ע סי' קנ"ד שהביא בשם ס"ח שיש ס' אי קיי"ל כרבי או כרשב"ג לענין קטלנית א"כ שוב י"ל דהכא חשיב ס"ס שמא בב"פ ל"ח קטלנית ושמא החולי גורם אך באמת בפמ"ג או"ח סי' קע"ג כ' דבסכנה אף ס"ס ל"מ אך באמת הכא הרוב מסייע דוודאי החולי שלהם גרם דהא רוב נשים אין מעיינה גורם סיבת מיתתו דבשלמא אם נימא דהחולי גרם א"כ אינו נגד הרוב דהא ע"כ יצאו מהרוב דרוב אנשים אין להם חולאת כזו וכמ"ש בתב"ש סי' כ"ט לענין מים בראש וס' אם מוח מקיפו דאסור כיון דרוב בהמות אין להם חולי זו ובהמה זו יצאה מהרוב שוב יש לחוש שהי' הריעותא באופן המטריף ואף שהחוו"ד והרא"פ חולקים עליו מ"מ הביא הרא"פ מבכורות דמ"ב דקאמר הואיל ואשתני אשתני וע' ש"ס כתיבות דט"ז דכיון דרוב הניסת בתולה יש לה קול וזו כיון שאין לה קול שוב לא אזלינן בתר רוב בתולה ניסת וע' ש"ס נדה דכ"ז ויבמות דל"ז לענין רוב היולדת מטנפות ג"כ כסברא זו א"כ הכ"נ אי ניתלי בסיבת החולי א"כ אינו נגד הרוב דהא ע"כ יצאה מהרוב אבל א"נ דמעיינה גורם א"כ הוי נגד הרוב דהרוב מסייע דוודאי הי' בסיבת החולי ואף דגם רוב ל"מ בסכנה מ"מ הכא הוי ס"ס ורובא להיתר שמא בעי ג"פ בקטלנית ושמא החולי גורם ונהי דגם רוב וס"ס לחוד ל"מ בסכנה מ"מ בס"ס ובס' א' הרוב נוטה להיתר בוודאי דמהני וכמ"ש בתוס' פסחים ד"י לענין ס' טומאה ברה"י נהי דגם ס"ס ל"מ מ"מ בס"ס ובס' א' שכיח להיתר מהני וה"ה שי"ל דלענין סכנה ס"ס ורוב להיתר יועיל ואף שי"ל דרק לענין ס"ס ברה"י דשיטת המבי"ט דרק מדרבנן ל"מ ס"ס ברה"י שפיר י"ל דס' ברה"י כשס' א' שכיח להיתר יועיל אבל בסכנה י"ל דגם רוב וס"ס ל"מ מה"ת ה והסברא עפמ"ש הג' מלייפניק דבד"נ הואיל דכתיב ושפטו העדה א"כ חזדמע"ק ל"מ לחייב מיתה עיי"ש מ"ש בכוונת דברי התוס' גיטין די"ז ניישב קושיות הפנ"י א"כ י"ל דגם רוב וס"ס ל"ח בירור וא"כ כיון דמה"ת ל"מ ס"ס ורוב א"כ ה"ה בצירוף תרווייהו לא יועיל

אך באמת י"ל דכיון דבקטלנית ליכא סכנה ברורה דהא קיי"ל בש"ע סי' ט' דבניסת לא תצא ובאמת לשי' הרא"ש כופין להוציא דחמירי סכנתא רק אנו סומכין אשי' הרמב"ם דליכא בזה סכנה ברורה וע' שו"ת ח"ס אה"ע סי' כ"ד א"כ כבר כ' הר"ן בפרק הכותב דהיכי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחילה א"כ הכ"נ כיון דבדיעבד לא תצא ע"כ דעכ"פ ל"ח סכנה ברורה ושוב י"ל דס"ס בצירוף רוב יועיל להתיר ועיין בשו"ת בית שלמה אה"ע סי' י"ח דבכה"ג שבעלי' הי' חולים בחולי הריאה תולין שמת מחמת זה עיי"ש הגם מה שהביא שם מהא דתולין לענין רדמ"ת באם שימשה סמוך לווסתה חוץ לזה דשם אף א"נ דרדמ"ת הוא ד"ת דהוי ווסת גמור וסמוך לווסתה הוא ד"ת כמ"ש בספרי סי' ע"ד מ"מ כבר הבאתי בספרי סי' כ"ב דברי שיעורי הרז"ה דקביעת הווסת ל"ח רק בדבר ברור וביארתי בזה שיטת הראב"ד בס' בעה"נ שכ' דבלא בדקה לפני תשמיש ל"ח רדמ"ת א"כ הכ"נ היכי דיש לתלות בווסת שוב ל"ח דבר ברור שהתשמיש גרם ושוב אאפ"ל שקבעה ווסט למעשה התשמיש

אך עכ"פ יפה הביא הבי"ש ראי' מש"ס דחולין דמ"ז דגם במתו אחיו מחמת מילה היכי דאפשר לתלות ל"ח בכלל מתו מחמת מילה ועי' תוס' חולין ד"ד ע"ב דמיירי שנמולים כשהם גדולים דאי בשמיני מיירי שמא משום דלא נבלע בהם דם וה"ה דלענין קטלנית תלינן ג"כ בכל מה דאפשר ובפרט בחולי ידוע ועי' בח"ס סי' כ"ד משמע ג"כ דבאיש ידוע חולי ומכאובים יש להקל ועי' שו"ת ד"ח סי' י"ג משמע ג"כ דבאפשר לתלות מחמת חולי שהי' להם קודם נישואין יש להקל ואף דבשו"ת בי"צ סי' מ"ד מפקפק בזה מ"מ ביש לה בנים מבעל השני מסיק ג"כ להתיר כשי' הנוצר חסד וכן מפורש בספר חסידים דאם לא מתו מיד אחר הנישואין ויש לה בנים יש להקל ואף שהחו"י והשי"מ חולקים ע"ז מ"מ יש להקל וע' שי"ת מהרש"ם ח"ב סי' קמ"א ובפרט באשה ילדה ובפרט בעשירה שכ' בשו"ת נוב"י סי' ס"ט להקל הגם שהאחרונים דחו דבריו וראי' מדל"ק הש"ס נ"מ בין למ"ד מזל גרם בין למ"ד מעיין גרם מ"מ עכ"פ יש סניף להקל ע"כ אם הי' מתברר שהי' חולים עוד קודם הנשואין ושסיבת מיתתם הי' מחמת חולי זו נהי שיש לחוש דמעיינה גרם לתגברות החולי ושימות מחמת החולי מ"מ הי' אפשר להקל מצד כל הני צדדים שכ' לעיל אך אם ליכא בירור על כ"ז אז האשה אינה נאמנת ע"ז דחשיבה נוגעת ואף דמפורש בש"ס כריתות די"ב דאדם נאמן על עצמי יותר ממאה שם שאני שהדבר נוגע רק לכפרת נפשו א"כ שפיר י"ל דאדם נאמן על עצמו טפי ועיי"ש בתוס' שהקשו דלר"מ אמאי חייב הא חייבי חטאת אין ממשכנין עיי"ש וע' תוס' יבמות דפ"ח עכ"פ רק שם דנוגע לכפרת נפשו איהי מהימן יותר מעדים וכמ"ש בקצה"ח סי' ח' דכפרה בע"כ נ"מ אבל בענין איסור ובפרט בדבר הנוגע לגבי אחרים שפיר לא מהימן אף שנוגע האיסור גם לנפשו ואדרבה נוגע גרע משאר עד דשאר עד נאמן באיסורין ונוגע י"ל דיש בזה חשד משקר וע' שו"ת ח"ס יו"ד סי' קמ"ז ובשו"ת בי"צ אה"ע סי' נ"ח

אך אם רופאים יעידו על זה הגם דמפורש בש"ע יו"ד סי' קפ"ז דברדמ"ת דכבר נתחזקה ברדמ"ת אין הרופא נאמן לומר שנתרפאה וע' בח"ס בכמ"ק שכ' דהרופא לא משוי לדבר ברור דא"י להעיד על גוף פרטי אך באמת י"ל דשם ברדמ"ת גם לפי דבריו ע"ע הי' איסור ואינו נאמן לומר שנתרפאה אבל היכי דלפי דברי הרופא לא התחיל האיסור י"ל דנאמן אף דמש"ס נדה דכ"ב דקאמר שאלו לרופאים ואמרו תטיל למים ומשמע דאף שהרופא אומר שהוא רק צורות אפ"ה אינו נאמן כבר כתבו האחרונים