מהר"ש חלק ב קצא

סימן מט להרב הגדול חו"ב וכו' כש"ת מו"ה יקתואל יהודה גרינוואלד נ"י בהרב הגאון מחיסט נ"י

בדבר שהעיר אשיטת הפמ"ג שכ' דהא דקולא לחומרא לחומרא מקשינן הוא רק מס' אבל ליכא בזה שום עונש מס' א"כ קשה מש"ס פסחים דמ"ג דקאמר כל לרבות הנשים ופריך הא נפקא מהיקש דהשוו אשה לאיש ומשני דהי' ס"ד דנדרוש ההיקש לקולא והקשו בתוס' דהא לקולא לחומרא לחומרא מקשינן ולפי סברת הפמ"ג אי לאו קרא דכל לא הי' אשה נענשית אאכילת חמץ דשמא דרשינן ההיקש לקולא עכת"ק

ובאמת יש לתמוה על הפמ"ג מש"ס יבמות ד"ח דקאמר שם ואבע"א אתי מהקישא דר"י דס"ד דכמו דאשת אח מתייבמת ה"ה כל עריות מש"ה צריך עליה לאיסורא ופריך ממאי דכל עריות הקשו לאחות אשה נקיש לאשת אח ומשני לקולא לחומרא לחומרא מקשינן ולסברת הפמ"ג דהוא רק מטעם ס' ממילא רק מס' אינה מתייבמת וא"כ קשה למה מפורש במתני' דט"י עריות פטורות מן החליצה ומן היבום והטעם קאמר בש"ס ד"כ דמש"ה חייבי כריתות אינן חולצות משום כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה ובש"ס יבמות דף מ"א מפורש דמש"ה הספיקות חולצין אף דבעי שיהי' עולה ליבום דחשיב עולה ליבום אם יבא אליהו א"כ למה קתני במתני' דפטורות אף מחליצה הא כל עריות חוץ מאחות אשה רק מס' אינן מתייבמות ובס' חולצות וזה תימא רבתא

א') והנה מקודם שנבוא ליישב שיטת הפמ"ג אקדים מה שנלע"ד ליישב דברי רש"י פסחים דצ"א דפריך ל"ל לר"ש נשים חייבות באכילת מצה והא כל שישנו בב"ת חמץ ופירש"י דנפ"ל מהיקש דהשוו אשה לאיש והקשה במהרש"א הא כאן מפורש בש"ס דצריך קרא דכל דבלא"ה הוי דרשינן ההיקש לקולא

והנלע"ד דהנה באמת הקשה בתוס' דהא לחומרא מקשינן אך באמת לפי סברת הפמ"ג לק"מ כמ"ש כת"ה אך באמת חזינן דנשים מרבין רק מכל דכרת ולא מכל דלאו ונשמע דעל מלקות לא ילפינן והסברא י"ל דהש"ס קאי בשיטת המ"ד דח"כ פוטרין ממלקות וא"כ שפיר לענין מלקות לא דרשינן ולענין כרת ל"ש לומר לחומרא מקשינן דהא קמי שמיא גליא אי חייבת אי לאו וא"כ עיקר הדרש לענין איסור גרידא שפיר הקשה בתוס' דגם בלי הדרש דכל נמי ידעינן איסור לחוד דהא לחומרא מקשינן אך עדן י"ל נ"מ לענין מצה של טבל דלדידן הטעם משום מהב"ע כמ"ש כל האחרונים בישוב דברי הרמב"ם ז"ל אך באמת הקשו דנימא עדל"ת א"כ שפיר אי לאו דרשא דכל לא הוי ידעינן רק איסור מס' ושוב גם במצה לא הי' מחויבים רק מס' ושפיר לא הי' יוכל לדחות לאיסור טבל דס' עשה לא דחי לל"ת כמפורש בש"ס ביצה ד"ח אבל' בתר דדרשינן מקרא דכל שוב בוודאי אסורות בחמץ וממילא גם במצה מחיובת בוודאי שוב שייך לומר עדל"ת אבל שם דצ"א דקאי הש"ס לר"ש ור"ש לשי' דס"ל א"י במצש"ט משום דאאחע"א ושוב אזדא נ"מ זו ושוב קשה דאיסור מס' נמי ידעינן ולענין כרת ל"ש למידרש לקולא או לחומרא דהא קמי שמיא גליא ולענין מלקות לא ריבה הש"ס בנשים ושוב ל"צ לדרשא דכל ושפיר פירש"י משום דילפינן מהיקש ומיושב קושיות המהרש"א לנכון בס"ד ודוק

נלע"ד ליישב קושיות המהרש"א הנ"ל דהנה באמת הקשה בתוס' דבלא"ה לחומרא מקשינן עיי"ש תירוצם אך באמת קשה לפמ"ש בתוס' מגילה ד"כ בהא דהקשו דלמ"ל קרא דאותו ולא אותה ת"ל דהוי מעשהז"ג ותירצו דס"ד דרק היכי שאין בביטולו כרת הוא דפטורי אבל היכי שיש בביטולו כרת הי' הו"א דחייבים מש"ה צריך קרא דאותה עיי"ש וא"כ קשה דלמ"ל הדרשה דכל ואי משום דס"ד לדרוש לקולא ז"א דהכא בל"ת דחמץ שיש בביטולו כרת הסברא דחייבים אך באמת לפי"מ דקאמר בש"ס יבמות דפ"ב ודקי"ט מ"ל לאו מ"ל כרת וחזינן דאין לחלק בין לאו לכרת מש"ה שפיר בעי דרשא דכל אבל בדצ"א דקאי הש"ס לר"ש ור"ש הא ס"ל כ"ש למכות וכ' בתוס' שבועות דכ"א דבאיסור לאו סגי בכ"ש ובכרת בעי כזית וחזינן דיש חילוק בין לאו לכרת ושוב לדידי' ל"צ לדרשא דכל דממילא ידעינן דלחומרא מקשינן כיון שהוא ל"ת שיש בביטולו כרת ומיושב קושיות מהרש"א בס"ד וז"ב ונכון

ג') עוד נלע"ד ליישב קושיות מהרש"א הנ"ל דהנה לכאורה לפמ"ש בתוס' מגילה דמש"ה צריך קרא לפטור נשים ממילת בנה. אף דהוי מעשהז"ג מ"מ ס"ל דבמצוה שיש בביטולה כרת יתחייבו א"כ יש סברא לדרוש ההיקש לחומרא כיון דחמץ היא ל"ת שיב"כ אך באמת כ"ז אי לא נכתב קרא דאותו ולא אותה אז הי' אמרי' דבמילה שיש בביטילו כרת גם נשים חייבות אבל בתר דגילתה התורה אותו ולא אותה נשמע דפטורות ממילה אף שיש בביטולו כרת משום דהוי מעשהז"ג ישוב אין עדיפות לל"ת דחמץ משאר ל"ת לענין חיוב נשים ושפיר ס"ד לדרוש ההיקש לקולא לכך בעי קרא דכל לחייב נשים אך באמת לפמ"ש בתוס' קידושין דכ"ט דלמ"ד מילה שלא בזמנה נוהג אף בלילה א"כ מילה ל"ח מעשהז"ג וע"כ הא דנשים פטורות הוא מגזה"כ ושוב עיקר לימוד דנשים פטורות ממעשהז"ג הוא ממק"א ושוב יש לחלק מצד הסברא בין מ"ע שיש בביטולו כרת אבל למ"ד מש"ב אינה אלא ביום א"כ שוב י"ל הא דנשים פטורות למול את בנה הוא משום דהוי מעשהז"ג ושוב נשמע דאף ביש בו כרת אפ"ה פטורות והנה מפורש בש"ס יבמות דע"ב דראב"ש