מהר"ש חלק ב יח

לפי שא"א להדליק וכ' דבזה נסתלק קושית התוס' שהקשו דלרב לינקט מדליקין סתם ועפ"ז ניחא דהו"א דוקא בשבת מדליקין דבשבת כבתה אין זקוק לה. אך לדבריו שוב תיקשי מנ"ל לרבא דר"ה ס"ל מותר להשתמש לאורה שמא ס"ל אסור להשתמש לאורה ורק הטעם דאין מדליקין בשבת לפי שכבתה זקוק לה לעיכובא וכ"ת לינקט אין מדליקין סתם ז"א דהו"א דרק בחול אין מדליקין דבחול זקוק לה ושמא יפשע אבל בשבת דלא יוכל להדליק שוב לא יהי' עיכוב בדבר ולכך השמיענו דכבתה זקוק לה לעיכובא וממילא גם בשבת אסור וצ"ע. יעוד הקשה הק"נ על הרי"ף דמאי פריך הש"ס מהא דמצותה שמא באמת בחול כבתה זקוק לה רק בשבת אינו לעיכוב ואף שהי' מקום לומר דהרי"ף ס"ל דמהא דמתיר רב להדליק בחול לא נשמע דס"ל כבתה אין זקוק לה דשמא ס"ל דבדרבנן ל"ח לשמא יפשע ורק משבת שפיר נשמע דכבתה אין זקוק לה דבשבת לא יוכל להדליק. אך אכתי תיקשו מאי פריך מהא דמצותה שמא באמת בחול זקוק לה עכ"פ למצוה ורק דמותר להדליק משום דל"ח לשמא יפשע ורק בשבת מותר להדליק דבשבת כבתה אין זקוק לה

ומקודם שנבוא ליישב זאת נקדים דברי הטור בסי' תרע"ג שכ' מותר להדליק בשו"פ בחנוכה בין בחול בין בשבת וליכא למיחש שמא יטה דהא אסור להשתמש לאורה וגם ליכא למיחש שמא תכבה ויחזור וידליקנה דהא כבתה אין זקוק לה נשמע מדבריו דלמ"ד כבתה זקוק לה יש בשבת חשש שמא תכבה ויחזור וידליקנה והקשה בזה העט"ח דא"כ מנ"ל לרבא דר"ה ס"ל מותר להשתמש לאורה שמא ס"ל אסור להשתמש לאורה ירק הטעם דאסור בשבת משום דס"ל כבתה זקוק לה ויש לחוש שמא תכבה ויחזור וידליקנה. ואין לומר דא"כ לינקט אין מדליקין סתם ז"א דיש חילוק דבחול דהחשש רק שמא יפשע בזה כ' הפנ"י דבאין לו שמן אחר מיתר להדליק לפי שא"א להניח את הוודאי ולתפוס את הס' ובשבת דיש חשש חילול שבת בזה בוודאי אף באין לו שמן אחר אסור והוא קושיא גדולה

והנלע"ד דבאמת בעיקר דברי הפנ"י דבאין לו שמן אחר מותר להדליק. באמת מצינו בר"נ ריש ברכות שכ' דבלא קרא ק"ש עד אחר חצות דאסור לקרות אף דזמן ק"ש מה"ת עד אור היום מ"מ מחשש שמא יפשע יוכל לבטל מצות ק"ש כמו דגזרו בשופר ולולב. והשא"ר דחה דשם גבי שופר ולולב יש חשש דיעבור איסור בקו"ע אז יוכלו לבטל בשוא"ת אבל הכא דליכא רק חשש ביטול אותו מצוה בשוא"ת בזה אין לבטל מצוה דעכשיו בשביל חשש ביטול אותו מצוה בפ"א עיי"ש וכעין זו כ' בחא"ש שבת דכ"ג. נמצא דסברת הפנ"י תלוי בפלוגתא של הר"י והשא"ר. אך לענד"נ דזה תלוי בפלוגתא דהנה בביצה דט"ז מפורש ב' טעמים אהא דבעי ע"ת לבשל מיו"ט לשבת דרבא ס"ל משום כדי שיברור ור"א ס"ל שמא יאפה מיו"ט לחול

והנה קיי"ל בלא הניח ע"ת אסור לבשל ניו"ט לשבת ומבטלין מצות עונג שבת. והנה בשלמא לר"א שפיר אפשר לבטל מצות עונג שבת בשוא"ת בשביל חשש איסור בקו"ע שיאפה מיו"ט לחול אבל לרבא הוא רק חשש ביטול עונג שבת וחזינן דאף בשביל חשש ביטול אותו מצוה אפ"ה מבטלין לשעה כדי שלא יתבטל אותו מצוה בפ"א. ועפ"ז א"ש דהפנ"י קאי לדידן דס"ל בע"ת טעם דר"א וא"כ שפיר י"ל בשביל חשש ביטול איתו מצוה בשוא"פ אין מבטלין עכשיו וא"כ לשיטתו שפיר באין לו שמן אחר מותר להדליק בחול דא"א להניח את הוודאי ולתפוס הס'. אבל הכא קאמר רבא מ"ט דר"ה ורבא לשיטתו דס"ל בע"ת טעם כדי שיברור וע"כ דגם בשביל ביטול אותו מצוה מבטלין לפרקים כדי שלא יתבטל בפ"א (וא"כ לשיטתו אף בחול בשביל חשש שמא יפשע אסור הדליק אף באין לו שמן אחר וא"כ שוב א"א לומר דבשבת הטעם משום דכבתה זקוק לה ויש לחוש שתכבה ויחזור וידליקנה דא"כ לינקט אין מדליקין סתם כיון דבשניהם טעם אחד הוא. ואין לומר שיש חילוק דבחול באין לו שמן אחר מותר. ז"א דרבא לשיטתו גם בחול אסור אף באין לו שמן אחר. וע"כ מדלא נקט סתם ע"כ דבשבת יש טעם אחר היינו שמא יטה ומיושב קושיא הנ"ל לנכון בס"ד. ולדברינו נצמח דלרבא לשיטתו אסור להדליק גם בחול אף באין לו שמן אחר וא"כ שוב תיקשו מנ"ל לרבא דר"ה ס"ל מותר להשתמש שמא ס"ל אסור להשתמש רק הטעם דאסור בחול ובשבת משום דכבתה זקוק לה כקושית התוס' רק שכ' בתוס' דמדלא נקט א"מ סתם רק בין בחול בין בשבת ע"כ דיש טעם אחר לאסור בשבת מחשש שמא יטה. ולכאורה מאי נ"מ בטעם השני. רק לפי דברי הפנ"י הי' ניחא דמטעם כבתה זקוק לה אז שפיר הי' שרי להדליק באין לי שמן אחר אבל מטעם שמא יטה גם באין לו שמן אחר אסור אך עפ"ז הדרא קושיא הגדולה ש העט"ח וע"כ צ"ל כמ"ש דלרבא לשיטתו אסור להדליק אף בחול ואף באין לו שמן אחר ג"כ אסור ושוב ליכא נ"מ בהטעם דשמא יטה ושוב הדרא קושיא התוס' לדוכתא. אך הנלע"ד ליישב בפשיטות דרבא באמת ק"ל מדוע נקט ר"ה א"מ בין בחול בין בשבת לינקט א"מ סתם ונימא דהטעם לפי שכבתה זקוק לה ובחול יש חשש שמא יפשע ובשבת משום שלא יוכל להדליק ואי דנוטעי דרק בשבת אסור אבל בחול מותר כמ"ש התוי"ש שם ז"א דא"נ דס"ל אסור להשתמש א"כ ל"ש בשבת החשש דשמא יטה וע"כ דטעם האיסור בשבת משום שלא יוכל להדליק וא"כ ממילא גם בחול יש לאסור מחשש שמא יפשע והי' מצי למינקט א"מ סתם וע"כ מדנקט ר"ה בין בחול בין בשבת ע"כ דס"ל מותר להשתמש ושוב שייך בשבת החשש דשמא יטה ושפיר לא מצי למינקט א"מ סתם דהו"א דוקא בשבת אסור מחשש דשמא יטה אבל בחול מותר דכבתה אין זקוק לה ולכך השמיענו בפ"י דגם בחול אסור משום דכבתה זקוק לה ושייך שמא יפשע וזה הטעם כולל בין חול בין שבת. וא"כ אין דיוקו דרבא דר"ה ס"ל מותר להשתמש מהא