מהר"ש חלק ב קפז

ל"מ דס' מחילה אינו מוציא מידי חיוב ודאי א"כ הכא בעשיר בכה"ג לא הי' מועיל אף אי הי' הלוה מוחזק א"כ לא הועיל הדרשה דעני ורש הצדיקו דהא אין לו מענה רק דחשיב מוחזק והכא גם מוחזק ל"מ אך באמת לשיטת המחבר ורמ"א ומהרי"ט בודאי הכא צריכין לזכות העניים

ובאמת לשיטת הב"ט שמחליט דתמיד אזלינן לחיוב והא דבעי הכא לטעם דקמא בחזקת חיוב קיימא משום דמיירי בח"ל או משום דיש רוב ורק נגד החזקה נהי דגילתה רחמנא דרובא עדיף מ"מ חשיב רק בגדר ס' כשיטת השט"מ ושוב נלמוד מדרשה דעני ורש הצדיקו דניזול לחומרא נשמע לפ"ז דבס' השקול אף שיש חמ"ק אפ"ה מזכין העניים ואף כשיש רוב לפטור מ"מ היכי שיש עכ"פ חזקה כנגדו נהי דרוב עדיף מ"מ מחמירין מכ"ש הכא והח"ס מקשה לדברי המרדכי דהא בש"ס משמע דחזקה לפטור מהני ומכ"ש רוב אך באמת א"ש דשם נגד הרוב יש חזקה ושוב הרוב ל"ח בירור מש"ה מחמירין אבל הכא יש חזקת פטור שפיר ל"ח בגדר ס' דחזקה קמייתא חשיב בירור

מכל הנ"ל מוכח דעת רוב הפוסקים דבס' אזלינן לחומרא ומכ"ש היכי דליכא חמ"ק בודאי אזלינן לחומרא א"כ הכא במשכון בשעת הלוואתו עכ"פ ל"ח חמ"ק שוב אזלינן לחומרא ובפרט לשאר הסברות שכ'. דגם היכי שיש חמ"ק אפ"ה בליכא חזקה או רוב לפטור מחייבין ואפי' ביש רוב לפטור וחזקה לחיוב מחמירין א"כ מכ"ש הכא דנחמיר ובפרט הכא נוטין הדברים שבודאי הי' כונתו גם על עשרה דהוא תשלים המספר מיחידות א"כ לדעתי הוי ס' קרוב לודאי דודאי הי' כונתו גם על עשרה ובפרט אפי' אי חשיב ס' מ"מ בכה"ג צריכין לזכות העניים כשיטת רוב הפוסקים דפסקו כשיטת הרשב"א ז"ל הגם דלגבי היורשים לשיטת הרבה פוסקים ל"ח ס' איסור רק ס' ממון אפ"ה לדעת המהר"ם שבמרדכי גם לגבי היורשים הוי ס' איסור ובפרט שי"ל לסברת הבית מאיר דמש"ה ביורשים איא"פ פטור דאצלם הוי ס' על תחלת החיוב עיי"ש בסי' קע"ח ולפ"ז י"ל במשכנו בשעת הלוואתו הוא רק כעין ערב וא"כ צריכין לתבוע הלוה תחלה ולגבי היורשים יש ס' אם זכו מעולם בשיעבוד זה דשמא נמחל החוב מקודם וכיון דמס' א"א להם להטיל חיוב על הלוה א"כ ממילא אין להם זכות במשכון דהא במשכון בשעת הלוואה אין להם קנין בגוף המשכון. בקיצור הדבר לפע"ד יש לזכות העניים וצריכין להחזיר המשכנות גם מסך עשרה ר"כ וזכות הצדקה יעמוד לו לעד

בעה"ח ועש"ק ויחי תרנ"א ראדמישלא והננידידו. סימן מז

בדבר השאלה שנשאלתי מהשו"ב דפה"ק יחי'. בבהמה זקינה יותר משנה הי' בה וורדא יתירה בצד שמאל וצורת וורד ממש ובצד ימין הי' חסר אונה אחת אך באונה האמצעית הי' בו סדק המועיל להכשיר היינו שהי' הסדק כשיעור המועיל אך סמוך למקום הסדק הי' עומד יתרת מקמא בתואר אונה ולא הי' שום הפרש בין מקום הסדק להיתרת מקמא ונסתפקו מה דינו של הבהמה

והנה לכאורה י"ל דהא מפורש בפמ"ג סי' ל"ז ובלב"ש דחסר אונה והוכשר ע"י היכר סדק מיקרי ריעותא דחסר וא"כ גם יתרת מקמא מיקרי עכ"פ ריעותא אף לשיטת התב"ש וידוע דלשיטת הלב"ש יתרת מקמא חשיב ריעותא גדולה וא"כ הי' מקום לומר דגם להטעם דמועיל היכר סדק משום דאמרינן דנסרכו בכסדרן וא"כ סכס"ד בין אונה לאונה בלי חלון לא מיקרי ריעותא אפ"ה עכ"פ ריעותא כ"ד מיקרי כמ"ש התב"ש דאם סירכא שלכס"ד יוצא מהכסדרן אם רק השלכס"ד. אזלא במיעוך טריפה וכ' הלבוש בחד טעם דכסדרן מבטל קולא דמיעוך ובר"ג עם רכ"ד אף משם אחד חשיב ריעותא וא"כ י"ל דעם יתרת מקמא טריפה

אך באמת מפורש בלב"ש סי' ל"ה דעכ"פ אינו מחמיר ביתרת מקמא יותר מהתב"ש ומידי דלהתב"ש אינו מצטרף לתר"ל גם לדידי' כשר א"כ פשיטא דיתרת מקמא סמוך לסכס"ד בלי חלון בין אונה לאונה כשר אך הכא בחסר אונה והוכשר ע"י היכר סדק עיקר ההיתר משום דאמרי' בפנים סדורה כהלכתן ומיקרי עכ"פ ריעותא דחסר ומצטרף בהדי יתרת מקמא דלהוי תר"ל וא"כ ממ"נ להתב"ש נהי דיתמ"ק חשיב סתם ריעותא מ"מ לדידי' גם חסר חשיב ריעותא ואף דהלב"ש ס"ל דחסר ל"ח רק ריעותא כ"ד מ"מ לדידי' יתמ"ק חשיב ר"ג ובמידי דלהתב"ש חשיב תר"ל חשיב להלב"ש ר"ג ושוב הוי ר"ג עם רכ"ד

אך לכאורה י"ל דלפי"מ דמפורש בסעיף ז' שיטת המחבר דאם חסר אונה מימין היורדא משלמת וי"א דאין הוורדא משלמת ומסיים הרמ"א דהכי נהוג ובש"ך ס"ק מ"ב מביא דברי הב"י דזה תלוי א"נ דותמ"ק כשר א"כ ע"כ מקמא ודרי ענין אחד הוא ויוכל הוורדא להשלים אך לשיטת האוסרים יתמ"ק לכך הוורדא שעומדת מקמא אינו משלים אך העיר על הרמ"א דמסיים והכי נהוג הא לדידן דמכשירין יתמ"ק א"כ יוכל הוורדא להשלים אך באמת לדידן יהי' טריפה מטעם חסר וורדא אך העיר דעכ"פ נמה כ' הרמ"א והכי נהוג הא נהי דלענין הוורדא גם לדידן אינו משלים אף דלהאוסרין הוא מטעם דמקמא לא מיקרי בדרי ולדידן הוא מטעם חסר וורדא אבל עכ"פ טריפה אך עכ"פ יש נ"מ דלדידן עכ"פ יתמ"ק משלים ולשיטת האוסרים יתמ"ק גם יתמ"ק אינו משלים: