מהר"ש חלק ב קפו

כשהמקדיש מוחזק וגם לענין ס' דעת מקצת פוסקים דאזלינן לחומרא והנה בטעם הפוסקים הסוברים דבס' בצדקה אזלינן לחומרא יש שני טעמים א' מהא דס' לקט לקט וילפינן מעני ורש הצדיקו והכוונה דבס' אם יש להעני זכות צריך להצדיקו וא"כ אין חילוק בין מת"ע לשאר ס' ממון ויש עוד טעם משום דס' צדקה הוי לי' ס' איסור ואזלינן לחומרא והלבוש כ' דעיקר הטעם משום דילפינן מס' לקט וכ"מ במרדכי ב"ב ובש"ך סי' רי"ט

והנה מקור הדברים הוא מש"ס נדרים ד"ז בהא דבעיא דיש יד לצדקה דנשאר בתיקו ופסק הרשב"א ז"ל לחומרא והר"ן פסק לקולא והנה עיקר הדבר נובע מש"ס חולין דרמי מהא דס' עד שלא נתגייר דפטור מהא דחורי נמלים רמ"א ס' לקט לקט ומשני הכא בחזקת פטורה קיימא קמא בחזקת חיוב קיימא ומשמע דאי לא הי' חזקת חיוב הי' לקולא אע"ג דהוי לי' ס' ממון עניים ואמאי לא משני הכא כמו בס' חלה דהוי לי' ס' איסור ובח"ס תמה על הר"ן מדוע באמת לא מחמיר בס' צדקה כמו בס' לקט ומתרץ דס"ל דהא דבס' לקט לקט הוא מקרא דתעזוב והוא רק לענין לקט אבל לא לענין צדקה ובאמת לכאורה תמוה דא"כ מה דחה הר"ן דהא שם קאמר הש"ס הטעם משום דקמה בחזקת חיוב קיימא הא באמת לפ"ז נמצא דבלקט מחמירין אפי' בס' השקול מקרא דעני ורש הצדיקו א"כ לכאורה הא דקאמר הש"ס משום דקמה בחזקת חיוב קיימא הוא לאו דוקא א"כ סברת הר"ן עיקר דיש חילוק בין מת"ע לצדקה א"כ מה דחה הר"ן לדברי הרשב"א ועוד אכתי תיקשי הקושיא מהא דנחתומין אף לשיטת הר"ן דהא במת"ע מודה הר"ן דס' לחומרא מקרא דעני ורש הצדיקו

אך באמת דעת הרשב"א דהא דמחמיר בבעיא דיש יד לצדקה רק משום דהוי לי' ס' איסורא לחומרא ועכצ"ל דס"ל כשיטת הש"ך דהא דדרשינן מקרא דעני ורש הצדיקו דוקא היכי שיש צד הנוטה לחיוב היינו או חזקה כמו חזקת חיוב דקמא או רוב דנהי דל"מ בממון רק חזקה התלוי בסברה אבל בצדקה גילתה התורה דכשיש צד הנוטה לחיוב מהני אך הכא הטעם משום דהוי ס' איסור וכבר נודע מחלוקת הג"ת עם המהרשד"ם בס' ריבית קציצה אי אזלינן לחומרא וידוע דבכי התוס' כתובות דט"ו ע"ב ד"ה להחזיר לו אבידה דמוכח דאזלינן בתר צד ממון שבו אך בתוס' נדה דכ"ה משמע דאזלינן בתר צד איסור דמשני שם גבי אשה דממונא אזלינן לקולא בהמה דאיסורא לחומרא וכ' דאע"ג דגבי בהמה נמי ממונא הוא מ"מ ע"כ צריך ליתנו לכהן דאלת"ה אתי למישרי בגיזה ועבודה ודברי התוס' תמוהין והארכתי בזה בתשו' וכתבתי דהיכי דא"א להחמיר בצד איסור רק אם יצטרך להוציא ממון אז אזלינן לקולא אבל הכא צד איסור שבו לאוסרו בגיזה ועבודה זה אינו תלוי בממון א"כ ע"כ צריכין לאוסרו בגיזה ממילא מחמירין אף ליתנו לכהן ולפ"ז בריבית דעובר משעת שומא ואז אין נ"מ לענין ממון וכיון שמחמירין לענין איסור ריבית שוב אף בנצמח אח"כ לענין חזרה הריבית דהוי ממון ג"כ מחמירין ועי' בח"ס ולפ"ז בבעיא דיש יד לצדקה לע"ע בשעה שמחמירין אכתי ליכא צד הוצאת ממון דהא בידו לישאל על ההקדש ומפורש בש"ס יבמות דפ"ח דזה חשיב בידו רק עיקר הס' אי חל ההקדש לענין שיצטרך לישאל א"כ שפיר מחמירין וממילא בלא שאל שוב צריך ליתנו להקדש אבל הכא בס' לקט איסור שבו עיקרו תלוי בהוצאת ממון שפיר חשיב ס' ממונא ולא מחמירין רק היכי שיש חזקה לחיוב וא"כ א"ש שיטת הרשב"א דמחמיר הכא בס' בצדקה ול"ק קושית הר"ן

ועפ"ז י"ל קושית הפוסקים בהא דדברי הרשב"א סתרי אהדדי דהכא מחמיר בס' ובבעיא דשכ"מ שהקדיש ועמד פסק לקולא ועפ"ז י"ל דבאמת פשיטא דהוא גופא אם קיים ואומר ברי לי שכוונתי הי' לחזור בוודאי נאמן ואם יודע בנפשו שהקדיש בסתם א"כ בוודאי נאמן ורק עיקר הס' במת אח"כ וא"כ הס' נולד אצל היורשים ולגבייהו א"א בשאלה וא"א להחמיר לענין איסור רק ע"י הוצאת ממון ושפיר מקילין יז"ב

נחזור להנ"ל דלשיטת הש"ך גם בס' ממון עניים היכי דליכא צד הנוטה לחיוב שפיר מקילין דהלימוד דעני ורש הצדיקו הוא רק כשיש צד הנוטה לחיוב ורק בס' צדקה מחמיר הרשב"א אך באמת דדעת המהרי"ט דבס' צדקה היכי שיש חמ"ק אז אזלינן לקולא אבל היכי דליכא חמ"ק מחמירין מלימוד עני ורש הצדיקו וכ"ה דעת הרמ"א מדשותק בדיני של המחבר במי שנסתפק לו אם הוא מעות של צדקה ובס' לענין אם הי' כונת הנודר בענין זה מקינין וע"כ לחלק בין היכי שיש חמ"ק וכן כ' הב"ט בתשובה ומה שהקשה הט"ז דהא מס' לקט ילפינן ושם יש חמ"ק כבר דחה הב"ט דע"ז קאמר הש"ס קמה בחזקת חיוב קיימא ומגרע לחמ"ק ושוב בס' מחמירין מהא דעני ורש הצדיקו א"כ יצא דהיכי שיש חמ"ק גם בס' צדקה מקילין ורק היכי דליכא חמ"ק אז מחמירין א"כ לפ"ז יוצמח הכא לפמש"ל דבמשכון בשעת הלוואתו כיון שאין להמלוה בו קנין הגוף א"כ ליכא חמ"ק נהי דעכ"פ חשיב מוחזק מ"מ י"ל כיון דליכא חמ"ק שוב מחמירין בס' צדקה מקרא דעני ורש הצדיקו אך לכאורה לסברת הש"ך דבס' השקול גם בצדקה מקילין וא"כ נהי דהרשב"א ז"ל מחמיר י"ל דוקא גבי דידי' אבל ביורשים אזלינן לקולא. אך לשיטת המחבר ומהרי"ט דהיכי דליכא חמ"ק מחמירין בס' צדקה א"כ במשכון דעכ"פ ליכא חמ"ק שים נחמיר בס' צדקה אף לשיטת הר"ן דמקיל בבעי' דיש יד לצדקה אבל הכא מוכח ממחבר דגם הר"ן ז"ל מחמיר בס' ומזכין להעניים הן אמת די"ל לפמ"ש הח"ס דהא דגילתה התורה עני ורש הצדיקו הייני דמחשבין העני הוא מוחזק וממילא חשיב הבעה"ב מוציא ולפ"ז יפה כ' המרדכי דאף רובא ל"מ לגרע כח העני ולפ"ז י"ל דלפי שיטת הש"ך בסי' מ"ב דנהי דס' בשובר יד הלוה על העליונה מ"מ זה דוקא בטוען הלוה ברי שפרעו כ"כ אבל בדינו דמהרי"ק