מהר"ש חלק ב קפה

דבחוב לע"ע הוי המעות ממש של הלוה רק בהגיע זמ"פ חל על הלוה חיוב להחזיר א"כ יש ס' מתי חל עליו החיוב ומס' א"א עדיין להטיל עליו חיוב נהי דל"ש חזקה לפי שיודעין דסופו להשתנות מ"מ מס' א"א להטיל עליו חיוב א"כ אף לדעת התוס' אפ"ה במלוה א"א להטיל עליו חיוב מס': ובאמת י"ל דאף לשיטת התוס' ב"ב ומהראנ"ח מ"מ זה דוקא בשאלה דיחזור הדבר ממילא ע"י הזמן וזמן ממילא קאתי וחשיב ככבר בא הזמן ובפרט דחזינן דגם בשעת השאלה אפ"ה חשיב של הבעלים א"כ שפיר י"ל דבס' מוקמינן בחזקת בעלים אבל הכא במשכון דבע"ח קונה משכון ובשעת שמחזיר לו החוב הוי כמוכרו בחזרה והראי' דבמשכון יכול לקדש והשעה"מ נסתפק דמשכון יועיל נענין אתרוג הואיל דיש לו קנין מדר"י ובאמת ברשב"א ב"ק דקי"ד מפורש דמשכון ל"מ באתרוג והגם דשם לא בא נידו בתורת משכון א"כ אי נימא דיאוש וש"ר לא קניא רק לענין שצריכין הבעלים ליתן לו דמים כפי הגירסא בדמים כמ"ש השעה"מ בפ"ב מגזינה יבשי"ת שו"מ א"כ אין לו קנין בגוף החפץ נדמים א"כ שפיר י"ל דל"ח לכם אבל בבא לידו בתורת משכון יש לו קנין גמור עד שיפרע לו דאז הוי כחוזר ומוכרו א"כ י"ל דשפיר חשיב לכם א"כ מוכח דהמלוה יש לו קנין גמור במשכון לע"ע ומש"ה מפורש בסי' ל"ט דהבטיחו להלוות לו והחזיק במשכון דא"י לחזור בו וכ' הנה"מ דהוי כקונה חפץ דנתחייב בדמים ולפ"ז כ"ז שלא פרע לו חשיב כיש לו קנין גמור ובוודאי אם יש ס' אם פרע נפקע קנינו שפיר חשיב מוחזק והראי' דגם במשכון של קרקע אפ"ה מפורש בש"ס כתובות דנ"ט דבעודה ממושכנת א"י להקדיש ורק באומר לכשאפדנה משום דחשיב בידו לפדותה והגם דלחד תירוץ בתוס' בהקדש גמור מהני אף מעכשיו בעודה ממושכנת מ"מ זה דוקא במשכון דקרקע דנ"ש בי' בע"ח קונה משכון מש"ה יש מקצת דיעות דמשכון דקרקע אפי' במכר החוב והחזיק הלוקח בקרקע אפ"ה מהני מחילה אבל במשכון מטלטלין דקני מדר"י בזה בוודאי בעודה ממושכנת לא חל ההקדש ומש"ה כ' הש"ך בסי' רע"ה דבמשכונו של גר ברשות אחר והחזיק אחר במשכון ומת הגר דבמשכון שלא בשעת הלוואה לא זכה הלוה עיי"ש. ויש עוד לומר דבמשכון של מטלטלין אף אם יקדיש אלאחר שיפדנה לא יועיל אע"ג דמפורש בש"ס הטעם דחשיב בידו וכל שבידו מהני אף בדשלב"ל כמפורש בקידושין דס"ב אפ"ה י"ל עפמ"ש השט"מ בהא דקאמר בש"ס כתובות שם הכא אין בידה לגרש א"ע והקשה בתוס' דהא בידה לומר א"נ וכ' השט"מ דבמחוסר הקנאה מרל"ר ל"מ סברת בידו והכא בשעת שניזונית חשיב ידה של הבעל דנהי דמפורש בש"ס גיטין ע"ז ידה מי קני' לי' כ' ברשב"א דכיון דמקבלת גט הוי כאומרת איני נזונית אבל הכא שפיר חשיב מחוסר הקנאה מרל"ר ל"מ אף דבידו. א"כ לפ"ז בשלמא במשכון של קרקע דבע"ח אינו קונה א"כ חשיב קורא שם הקדש אדבר שלו א"כ נהי דבעודה ממושכנת א"י להקדיש מ"מ מהני סברת בידו שיחול אלאחר שיפדנה אבל במשכון מטלטלין דקני' לי' א"כ חשיב לע"ע כקורא שם הקדש אדבר של חבירו שפיר לא יועיל סברת בידו וז"ב

עכ"פ נשמע דבס' אם נפקע קנינו שפיר חשיב המלוה מוחזק אך באמת הי' מקום לומר דכ"ז במשכנו שלא בשעת הלוואתו אבל בשעת הלוואה דקיי"ל דלא קניא מדר"י ויש עוד דעת מקצת פוסקים דל"מ אף לקידושין ועי' באה"ע סי' כ"ח פלוגתת הר"מ והרא"ש והגם דבסי' ל"ט לענין החזיק במשכון צריך להלוות לו וכ' הנה"מ דהוי כקונה חפץ שנתחייב בדמיו וקשה הא בשעת הלוואה ל"ה קנין וא"כ כיון דלא קני לי' שוב י"ל דבס' מוקמינן בחזקת בעלים הראשונים

אך באמת כ' בנה"מ דגם במשכנו בשעת הלוואתו מ"מ יש לו עכ"פ קנין בהחפץ לענין שיוכל לעכבו עד שיתן לו דמים ולענין זה יוכל למוכרו לאחר ג"כ ומכירה לענין זה מועיל מה"ת א"כ י"ל אדרבה כיון דבאמת גם בשעה שהוא אצל המלוה אין להמלוה קנין בגוף החפץ רק שיוכל לעכבו עד הפרעון וזה הזכות אין סופו לחזור דנהי דע"י הפרעון סופו לחזור מ"מ עיקר זכותו הוא רק לעכבו עד שיפרע וזה אין סופו להפקיע ובפרט היכי אפשר לומר דמיקרי סופו לחזור הא הוי מחוסר ממונא ובמחוסר ממון ל"א הואיל כנודע מדברי הר"ן ז"ל ואף לשיטת הרמב"ם ז"ל דפסק בהא דהרהינו דבעי שיגיע זמנו קוה"פ וכ' הה"מ משום דאמרינן הואיל דאי בעי פריק מ"מ זה דוקא בחמץ דבזכות כל דהו עובר כמו בקע"א אף דקיי"ל דהגל"מ לאו כמ"ד מ"מ עובר מש"ה ס"ל להרמב"ם גם במשכון לפי שבידה לפדותה עכ"פ לא גרע מזכות גל"מ וזכות ט"ה למ"ד לאו כממון דמי א"כ הכא בודאי דחשיב מוחזק ושפיר מס' א"א להפקיע זכותו. וחוץ לזה י"ל נהי דאפשר לומר דחמ"ק ל"ש בזה מ"מ בממון אף במקום דל"ש חמ"ק אפ"ה לא נוכל להוציא מרשות מי שהוחזק בו ורק לענין רוב חידש במהרי"ט סי' קכ"ד דהא דל"מ בממון רק במקום ששייך חמ"ק אבל נגד חזקה דהשתא שפיר מהני רוב ועי' במהרש"א כתובות דע"ו וא"כ שפיר י"ל דבכה"ג במשכון ויש רוב לזכות הלוה שפיר מהני אבל בס' השקול אף נגד חזקה דהשתא ל"מ א"כ במשכון עכ"פ שייך חזקה דהשתא והרי שיטת הגאונים בחו"מ סי' ע"ב דהא דס"ל ברוצה לגבות מן המשכון צריך לישבע בנק"ח רק כשרוצה לתבוע אבל היכי דאינו רוצה לגבות מהמשכון רק דרצה לעכבו עד שיתן לו מעותיו נשבע היסת דבכה"ג חשיב נשבע ונפטר א"כ מכ"ש בס' דא"א להפקיע זכותו א"כ הדבר פשוט דאם יש ס' אם נפקע זכות המוחזק בהמשכון דמס' א"א להפקיע זכותו וז"ב ופשוט

עתה נדבר מפרט השלישי הואיל שיש לו ס' במשמעות לשונו א"כ י"ל דהוי לי' ס' צדקה ובס' בצדקה דעת כמ"פ דאזלינן לחומרא אפי'