מהר"ש חלק ב קפד

העליונה ואפ"ה כאן ל"מ משום דאמרי' דפסקינן עד ולא עד בכלל א"כ אינו כלל בגדר ס' אך באמת במק"א מוכח דאם כתוב בשובר שמכר לו כל חשבונות עד היום הזה ויש לו שטר מיום זה אמרי' יד בעל השטר על התחתונה וכ' הש"ך דשני התשובות הנ"ל לא סתרי דאם כתוב בפירוש עד ה' ניסן בזה לא עד בכלל אבל בעד היום הזה הוי ס' א"כ בנ"ד יש ס' לאיזה דין דומה אי להא דעד ה' ניסן וא"כ אף אם הלוה הי' מוחזק אפ"ה ל"מ או דילמא דדמי לדין דעד יום הזה וא"כ אם הלוה הי' חשיב מוחזק הי' מועיל

לכאורה הי' מקום לומר דבשלמא בהא דעד פסח שם חג פסח הוא זמן נפרד בזה שפיר אמרי' עד ולא עד בכלל אבל הכא דמספר עשרה היא תשלים המספר מן א' עד עשרה ושוב י"ל דכונתו הי' עד תשלום מספר עשרה ומן עשרה מתחיל מספר אחר ועד בכלל ועיי"ש ביו"ד דעד שבוע כונתו גם על יום שבת וכ' הט"ז דאם אמר בלשון אשכנז דיא וואך כונתו עד שבת ועי' בש"ס שבועות בפלוגתא דבעיקרו קמתפיס כ' הרמב"ן דנלמוד מהא דנזיר דכל חד בדחבריה קמתפיס וה"ה בהא דיום שמת בו אביו ודחה הר"ן ש"ה דהם גופין מחולקים ואע"ג דה"נ יומין מחולקים י"ל דדמיונו של יום כולל הכל וה"ה הכא י"ל דשם עד הפסח חשיב יומין מחולקים אבל הכא דעשרה הוא תשלים המספר דעשרה אז אמרי' דכונתו בודאי הי' גם על עשרה

אך באמת אף א"ל דדמי להא דעד היום הזה מ"מ עכ"פ מידי ס' לא נפקא וא"כ אכתי יש לדון מי נקרא מוציא ויש עוד לומר לכאורה עפמ"ש בש"ך סי' מ"ב בהא דמפורש שם ברמ"א בשובר יד בעהש"ט על העליונה ולא כיש חולקים והש"ך מביא דברי המהרי"ק דגם כשהוא מוחזק אפ"ה כשבא להפקיע השטר אמרי' יד בעהש"ט על התחתונה והש"ך מחלק דשם מיירי היכי דבלי השטר הוא מחויב רק דרצונו לפטור א"ע מכח השטר שכתוב בו שפטרו א"כ אמרי' כיון דאינו טוען שפטרו בפי' גם מפ"ש אמרי' דמס' א"י לפטור א"ע מחיוב ודאי שהי' לו עליו וכן נמי באם הלוה טוען בבירור שפרעו או שמחל לו בפי' גם דבר זה אז מהני תפיסתו אבל הכא דאינו טוען בבירור שמחל לו וזכותו רק מכח פטור השטר א"כ בדבר שאינו מבורר הפטור נשאר החיוב הראשון ה"ה הכא כיון דהחיוב הי' בודאי רק הס' מכח לשונו על כמה. הי' מחילתו שוב ס' מחילה אינו מוציא מידי חיוב ודאי כמ"ש בשו"ת מהרי"ט סי' קל"א דס' מחילה ל"מ נגד חיוב ודאי ובאמת בש"ס ב"ב דקל"ב בבריא היאך עיי"ש דפסקינן דלא כשיטת הרי"ף וחזינן דס' מחילה מהני אך כבר הארכתי בזה בתשובה וע' בנה"מ שהקשה דהא בתפס ברשות מהני אף בטענת שמא ועיי"ש שמתרץ די"ל שבא לזכות מכח הלשון ויש ש' בהלשון אינו זוכה כלל ועיי"ש בכלל תפיסה א"כ לפ"ז אף אם הלוים יהי' חשובים מוחזקים ג"כ לא יועיל

עתה נדבר מפרט השני היינו אם יש ס' בצוואתו ואם הדבר נוגע לעשירים דבזה וודאי אזלינן לקולא לנתבע יש לעיין מי נקרא מוחזק בכה"ג

והנה כת"ה כ' דעפ"י שיטת הפוסקים דבדבר שסופו לחזור אזלינן בתר חזקת בעלים הראשונים ולא בתר חזקת מי שמוחזק בו עתה והנה המלמ"ל פט"ו מטוען הביא דברי מהראנ"ח דכל מלתא דלחזרה קאי אפי' במטלטלין דמוחזק בהן המחזיק וכל ס' דאתי ליד מוקמינן בחזקת הבעלים ולפ"ז מי שגוף המשכון שלו חשיב מוחזק ולא המלוה אף שהמשכון הוא תח"י אך המלמ"ל מקשה מתוס' ב"מ דק"ג שכ' דמש"ה אי אמר למרפק פרדיסי רפיק כל פרדיסי לפי שהשואל מוחזק וכ"ת דהשואל ל"ח מוחזק לפי שסופו לחזור זה רק בקרקע אבל במטלטלין אזלינן בתר חזקת מי שמוחזק בו עתה ובקצה"ח סי' מ"ב כ' דבתוס' ב"ב דס"א משמע דגם במטלטלין המשאיל נקרא מוחזק ורק מש"ה רפיק כל פרדיסי משום דסתם פרדיסי משמע כל פרדיסי וא"כ דברי מהראנ"ח א"ש לשיטת התוס' ב"ב שם והנה"מ מסיק כשיטת התוס' ב"מ דבשואל אזלינן בתר חזקת מי שמוחזק בו עתה

וחוץ לזה י"ל עפמ"ש המפורשים לחלק בין מעמ"ל לקנין לזמן דבקנין לזמן אם ירצה להקנותו אח"כ לגמרי צריך לעשות בו קנין חדש א"כ שפיר כ' בר"ן נדרים דכ"ט דל"ח רק ק"פ ומש"ה ל"מ לענין אתרוג וביכורים אבל במעמ"ל אם ימחול לו לא יצטרך לקנין חדש דהא אדרבה המקבל צריך לחזור ולהקנותו להנותן כמ"ש הרא"ש א"כ שפיר מהני ומש"ה בגט חוץ מפלוני חשיב שיור ובע"מ שלא תינשא לפלוני מהני ולפ"ז בשלמא בשאלה דגם בשעה שהוא ביד השואל אפ"ה חשיב החפץ של המשאיל ול"ח אף קנין הגוף לזמן וראי' דלקידושין ל"מ ורק היכי שהודיע שרוצה לקדש דאז בוודאי הקנה לו באופן המועיל וחזינן דגוף החפץ חשיב של בעלים הראשונים וזה אין לו רק זכות השימוש לזמן א"כ ממילא כשנולד ס' על זמן השאלה שפיר י"ל בחזקת בעלים הראשונים עומד אבל במלוה כשהוא ברשות הלוה חשיב ממש של הלוה לקידושין ולכל מילי ואפי' בחייב לאשה ואמר לה האמ"ל מקודשת ואינה יכולה לומר לפרעון קבלתיו וגם באמר לה כנסי סלע זה שאני חייב ליכי וחזר ואמר לא לשם פרעון אני נותן לך רק לקידושין מביא הרמ"א י"א דמקדושת אפי' בלא שידך והב"ח הביא שיטת הרשב"א דבחוב שלא הגיע זמ"פ אפי' קיבלם בשתיקה מקודשת ודעת הר"ן דבחוב שלא הגיע זמ"פ ל"ש שדר"נ ודעת התוס' דמלוה שיש לו ביד חבירו א"י להקדישו דחשיב דשא"ב וע' בתוס, ב"ב דע"ז שכ' דגם מלוה בשטר נהי דמהני מכירה בכומ"ס מ"מ למ"ד דאינו רק מדרבנן ל"מ בהקדש וע' ברש"י פסחים דל"א ובקצה"ח סי' ס"ו ובאמת פסקינן דגם במקדיש שט"ח מהני בכומ"ס ודעת הריטב"א דמהני אף באמירה לחוד עכ"פ מוכח