מהר"ש חלק ב קפג

אפ"ה לע"ע אינו עומד במקום הבעלים ורק לסוף נ' אז נעשה במקום הבעלים ומסיק הש"ס דזמן ממילא קאתי וכמ"ש המל"מ לענין קדושי קטן דמהו"ז ל"ח דשלב"ל וא"כ נעשה תיכף במקום הבענים וכיז היכי דהבעלים יוכלו לגרשה תיכף וממנה שליח שיוכל לגרשה רק אח"ז א"כ לא מסר לו כל כחו ושפיר אמרי' דלע"ע אינו במקום הבעלים וממילא א"י לעשות שליח אחר אבל הכא באמת נעשה מיד במקום הבעלים והא דא"י לגרשה לפי שגם הבעל א"י לגרשה עכשיו וא"כ באמת השליח נעשה מיד במקום הבעלים וא"כ כמו דהבעל יוכל לעשות שליח אף בעת שטותי אף שא"י לגרשה תיכף אפ"ה ל"ח בכלל למ"ע ה"ה דהשליח יוכל לעשות שליח אף כ"ז שא"י לגרשה וז"ב בס"ד

והנה בשו"ת מהרש"ם כ' דיוכל להקנות החצר לשליח הראשון ע"י אחר ויוכל להקנות לשליח השני את הגט ע"י החצר באמת מ"ש כת"ה דבלא"ה החצר שמונח בו הגט מושאל לשליח הראשון הנה ידוע שיטת הרשב"ם דחצר הנפקד קנוי להמפקיד והטעם דקניא בשימוש כמ"ש קצה"ח סי' קפ"ט אך באמת בנה"מ סי' קצ"ב כ' דלענין לקנות ע"י החצר ל"מ שימוש עיי"ש וגם אם נקנה לו החצר בקנין גמור אפ"ה י"ל לפי"מ שנסתפקו הפוסקים אי שליח לקבלה יוכל לזכות ע"י החצר ובמל"מ ובשעה"מ כ' הטעם כיון דשליח לקבלה א"י למנות שליח אחר ה"ה דל"מ חצר ועי' בבי"מ סי' ק"מ שר' דבחצר כיון דממילא נעשה שליח ל"ש לומר דאין כח במיני להיות חוזרים ונמסרים לאחר ולפ"ז שליח להולכה יוכל לזכות ע"י החצר אך עיי"ש בהג"ה הג' מלייפניק ז"ל שהביא בשם היש"ש דהשליח שלא יהי' לו זכות בגופו של גט רק לענין זה שיוכל להיות שליח עי"ז בזה ל"מ קנין חצר עיי"ש א"כ י"ל דבזה גם שליח להולכה לא יוכל לזכות ע"י החצר וא"כ עיקר זכות השליח השני הוא בשעה שיטענו וי"ל דהוי כמו טלי גיטך מעג"ק

ובעיקר הדבר הבי"צ והמהרש"ם חששו לדברי השו"מ ולא סמכו על עצה זו אך עכ"פ במקום שא"א לשלוח הגט בחזרה גם המהרש"ם מקיל ע"י הקנאת החצר לשליח ראשון וגם הבי"צ כ' לע"ע למסור הגט ואח"כ לשלוח הגט בחזרה ואם ובוא בחזרה מה טוב ויתנו לה פ"ש ואם לאו במק"ע נוכל לסמוך אנתינה הראשונה ובפרט שיש לדחות דברי השו"מ עכ"פ היכי דכבר בא ליד שליח ראשון ע"כ אם יש באמת חשש שהגט יתקלקל בדרך והבעל לא ירצה ליתן גט אחר אזי נוכל לסמוך אכל הני פוסקים דמהני שליחות מהראשון להשני אף כשאין הגט בידו. ובפרט דהכא יש גם עצה זו להקנות המקום שמונח בו הגט להשליח הראשון והוא ימנה שליח השני ויקנה לו את החצר וע"י החצר יוקנה לו הגט והשליח השני ימסור הגט ליד האשה ואחר הנתינה לידה ישלחו הגט בחזרה ע"י הפאסט לשליח הראשון והוא ימנה שם עוד הפעם את השליח השני וישלח הגט בחזרה ליד השליח השני ואם לא יתקלקל ימסרנו עוד הפעם להאשה ואם יתקלקל בדרך נסמוך על נתונה הראשון ובכה"ג ליכא חשש כנלע"ד בס"ד לדינא

בעה"ח ג' שופטים תרס"ה ראדימושלא והננידידו. סימן מו להרב הגדול החו"ב כו' כש"ת מו"ה דוב בערישילייא נ"י מוצד"ק דעמביץ יע"א

בדבר שאלתו באיש א' שנפטר ואמר קודם מותו בזה"ל אללע משכנות ביז עשרה ר"כ זאלל מען ארויסגעבין ויש ס' אם הי' כונתו רק עד עשרה ולא עשרה בכלל או דגם עשרה בכלל ואמר ג"כ להדיין זאנסט נישט מיינען אז עס טרעפט אן וועניג געלד עס טרעפט אן היפש געלד זה תורף שאלתו

והנה שאלתינו יתחלק לכמה, ס' אם הכונה דעד בכלל או לאו גם יש ס' מי הנקרא מוחזק בענין זה אי בעלים הראשונים שגוף המשכון שלהם או המלוה לפי שמוחזק בהמשכון גם יש להסתפק דאף א"נ דהמלוה חשיב מוחזק מ"מ כיון שהוא לצורך עניים והו"ל ס' צדקה י"ל דאזלינן בי' לחומרא ובכ"א מהפרטים יש לדבר הרבה

והנה בהא דיש ס' אם כונתו גם על עשרה הנה באמת קיי"ל בש"ס נדרים ד"ס דהאומר קונם עד הפסח אסור עד הפסח וכ' הר"ן הטעם דבנדרים אמרי' עד ולא עד בכלל דבזה הולכין אחר לשון בני אדם אף היכי דסותר לשון תורה אפי' לקולא כמפורש בש"ס יומא ד"פ ובשבועות דכ"ב בהא דקאמר הש"ס שתיה בכלל אכילה אבע"א קרא ואבע"א סברא וכ' הר"ן להקשות דכיון שיש קרא סברא למ"ל וכ' דהו"א דבלשון בני"א אינו בכלל אכילה ובזה הולכין אחר לשון בני אדם קמ"ל ועיי"ש בפלוגתא דר"ע ורבנן בהא דשבועה שלא אוכל ואכל כ"ש דפליגי בזה בלשון בני"א ועיי"ש במל"מ שהביא פלוגתת הירושלמי ע"ז דפליגי בזה ר' יאשיה ור"י ועי' בש"ס פסחים ד"ב בהא דהנודר. מהאור אסור באור כוכבים וכ' התוס' דהיכי דלשון בני"א אינו כן הולכין אחר לשון בני אדם וכן איפסק להלכה ביו"ד סי' ר"כ ורק עד פני פסח בזה פליגי הפוסקים ותלוי בחילוף הגרסאות שם בפלוגתא דר"מ ור"י אי מחית אינש נפשיה לספיקא עיי"ש והנה גם בשטרות מפורש בש"ע סי' מ"ג דדינו כמו בנדרים ובעד הפסח צריך לשלם קוה"פ ואם יש שובר שכ' בו עד ה' ניסן ויש שטר שזמנו ה' ניסן צריך לשלם השטר דבלשון העולם עד ולא עד בכלל ומוכח דאף דבעל השובר הוא מוחזק וטוען ברי שמחל לו גם חוב זה ובזה ל"ש לומר שטר כגבוי דמי דהא לפי דברי הלוה אינו עומד לגבות וחזינן דבשובר היכי דטוען ברי אמרי' יד בעל השובר על