מהר"ש חלק ב קפב

השני לא נעשה עוד במקום הבעלים ושוב שליחות הראשון קיים ויוכל למנות שליח אחר וכבר כתבתי בספרי בישוב קושית התוס' עירובין דל"ב בהא דחשע"ש דאם מוסר העירוב לשליח תיכף בשעת קבלת השליח את העירוב נעשה במקום הבעלים ושוב הבעלים מפסידים תחום ביתם ושוב יש להקל לילך למקום העירוב מטעם סד"ר רק עיקר הקושיא ודילמא לא שקיל מיני' ובדיבור בעלמא לא נעשה במקום הבעלים שוב יש חזקת תחום ביתו וא"א להקל מטעם סד"ר ומוכרח לומר מטעם חשע"ש עיי"ש

אך עכ"פ הכא עיקר הס' כיון שהגט אינו ביד שליח הראשון א"כ הוי מינוי שליחות במילי ולא יוכל לעשות שליח אחר כמ"ש בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' קפ"ז. אך באמת לפמ"ש הרי"מ להבין דמש"ה במינוי שליח להולכה ל"צ עדים דבשליח להולכה כיון דהשליח מקבל הגט א"כ בשעה שמקבל הגט נעשה במקום הבעלים ונגמר השליחות תיכף ואז ל"ח דש"ב וא"צ עדים ומש"ה יוכל לעשות שליח אחר כיון שכבר נעשה במקום הבעלים אבל בשליח לקבלה כ"ז שאינו מקבל הגט לא נעשה במקום הבעלים מש"ה לא יוכל לעשות שליח אחר עיי"ש. נשמע דעיקר הטעם דבמילי א"י לעשות שליח אחר דעל מיל לחוד לא נתפס כח בעלים נהי דגילתה התורה דשליח ראשון מהני אף במילי אבל עכ"פ לע"ע כ"ז שלא קיבל הגט לא נעשה במקום הבעלים ולא יוכל לעשות שליח אחר נשמע דאם הראשון נתמנה שליח על נתינת הגט וקיבל הגט לידו א"כ כבר נעשה במקום הבעלים שוב יוכל הוא למנות שליח אחר אף כשמינוי שליח השני הוא במילי לחוד מ"מ כמו דהבעלים בעצמם יכולים למנות שליח אף במילי לחוד ה"ה הכא דהראשון כבר עומד במקום הבעלים שוב יוכל למנות שליח השני אף כשאין הגט בידו ועי' בקצה"ח סי' רמ"ד שהאריך ג"כ דשליח על נתינה יוכל למנות שליח אחר אף כ"ז שלא נכתב הגט עכ"פ היכי דלא נתמנה שליח רק על נתינה לחוד ואף א"נ דלא כדעת הקצה"ח מ"מ הכא דכבר בא הגט ליד שליח הראשון י"ל דיוכל למנות שליח השני אף כשאין הגט בידו וז"ב

ובאמת עפ"ז י"ל מה שהעיר הרב הגאון מוהר"נ לעוין נ"י אבד"ק רישא אהא דמינוי שליחות בנשתטית דלפמ"ש בתוס' גיטין דכ"ה דבאומר שיחול שעה א' קודם מיתתו תלוי בברירה וכ' המהרש"א דכיון דמתנה שיחול קודם מיתתו ואותו שעה אינו עומד להתברר ל"מ ועיי"ש בפנ"י א"כ הכ"נ הוא עושה אותו שיעשה השליחות בשעה שתחזור לבריאתה ואותו שעה אינו מבורר ול"מ והרב הנ"ל רצה ליישב דהוי כנותנו לו לפקדון ואח"כ יהי' לגרושין בשעה שתשתפה א"כ עיקר מינוי השליחות הוא לאחר שתשתפה והיכי דא"צ לחול למפרע מהני אף למ"ד א"ב כנודע מדברי הר"ש גבי כל המתלקט וע' בשו"ת הרשב"א ובשא"ר סי' צ"א ובקצה"ח סי' ס"א עכת"ד והנה באמת כבר העיר בזה הישי"ע בהא דשליש גיטין דס"ד דהכוונה דרק אח"כ כשיאמר לגירושין מאז יהי' לגירושין והיכי דא"צ לחול למפרע מהני אף למ"ד א"ב וגם בעיקר הדבר באם נותן גט לאשה בתורת פקדון ואח"כ אומר לה ה"ז גיטך נחלקו בזה הקדמונים דלדעת הרשב"א והר"ן מהני ולהתוס' והרא"ש ל"מ כמ"ש בא"מ סי' קל"ו. אך גוף קושית הרה"ג הנ"ל לק"מ עפ"י דברי הרי"ם הנ"ל דבשליח להולכה תיכף שנותן לה הגט עומד הוא במקום הבעלים לגמרי אף לענין שיוכל לעשות שליח אחר א"כ אמרי' דבאמת תיכף נותן לו כח הבעלים והא דלא יוכל לגרשה כעת אינו מצד דלא הרשה לו הבעל לגרשה תיכף רק מצד אזהרת התורה אסור לגרשה כעת וזה האיסור חל אף על הבעל ובשלמא שם שיוכל הבעל לגרשה מיד רק שאין רצינו לגרשה רק שעה א' קודם מיתתו א"כ שפיר תלוי בברירה אבל הכא בשלמא אי היתה בכלל יודעת לשמור גיטה והי' יוכל לגרשה תיכף רק דהי' ממנה השליח לגרשה לאחר שתשתפה אז הי' תלוי בברירה אבל הכא באמת נותן לו כל כוחו שיהי' עומד במקום הבעל ורק גם הבעל א"י נגרשה וחסרון זה אינו מחמת השליח ובכה"ג מתי שיוכל לגרשה מהני וכעין שכ' בתוס' יבמות ד"ב דבנדה ל"ש הא דכל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבא עליה דזה האיסור הוא גם לבעל והכוונה דאיסור שאינו דוקא מחמת היבם אינו מגרע כח ליבם והעיר בני החו"ב מר חיים יחי' ליישב קושיות הח"צ להסוברים דאוננת פטורה אף מחליצה א"כ איך משכחת כלל יבום הרי בשעה שמת אחיו ונפלה לפני היבם שניהם הי' אוננים והי' פטורים ושוב שייך הא דכל יבמה שאין אני קורא בשעת ונפילה עיי"ש. ועפ"י סברת התוס' לק"מ דהא דהי' אסור לייבמה מחמת אונן זה האיסור אינו מחמת היבם והרי גם לבעל הי' שייך איסור זה ושוב ל"ש בזה הא דכל שאין אני קורא בשעת נפילה וא"ש ולק"מ וא"כ ה"ה הכא ומיושב קושית הרב הנ"ל ואי דתיקשי היכי אפ"ל שיהי' עומד במקום הבעלים הא הבעל בעצמו אין לו כח לגרש עכשיו זה הוא קושית המגיה במלמ"ל דנימא כ"מ דלמ"ע אך לפי"מ שתירצו דהוי רק כמו ידה דכאיב לה א"כ שפיר לא פסק כח הבעל מלגרשה ושפיר השליח נעשה תיכף במקום הבעלים ולכשתשתפה אינו מתחדש לו ענין בהשליחות דכח השליחות נגמר תיכף רק דאז גם הבעל אסור לו לגרשה ועכשיו הותר האיסור וז"ב

ובזה אזדא נמי מה שהחמיר הבי"צ דשליח זה לא יוכל למנות שליח אחר כיון דלע"ע לא יוכל לגרשה הוי שליח שלא ניתן לגירושין דהא ס"ד דהש"ס גיטין ד"ל דאם אמר לשליח לא תגרש אותה עד ל' חשיב שליח שנא ניתן לגירושין רק דקאמר הש"ס דזמן ממילא קאתי אבל הכא דאין סמיא בידן חשיב בכלל שליח שלא ניתן לגירושין. ולענ"ד ז"א דעיקר הסברא דשליח שלא ניתן לגירושין א"י לעשות שליח משום דאם אין לו כח לגרש לא נעשה עוד במקום הבעלים וא"י לעשות שליח אחר כמו שליח במילי דא"י לעשות שליח אחר וס"ד דהש"ס דאף במחויז