מהר"ש חלק ב קפא

ר"ט וכעין זו כ' האחרונים ליישב דברי הרמב"ם דפסק דאוכל ג"ה של נבילה חייב שתים וכ' הכו"פ והשעה"מ דמיגו דחשיב אכילה לענין ג"ה ה"ה דחשיב אכילה לענין נבילה והכוונה כנ"ל דכיון דכבר איתרע ח"כ דהא עובר אאיסור ג"ה שוב אמרי' דאחשביה לאכילה גם משום נבילה וכעין זה כ' הפוסקים דבאם אחד עובר על שני לאוין ואחד הוא לאו הנל"ע ואחד הוא לאו שאינו נל"ע דאז לוקה גם על הלאו הנל"ע כיון דעיקר הטעם דאין לוקה על לאו הנל"ע משום דיש לו ח"כ דבוודאי יקיים העשה והכא דבלא"ה איתרע ח"כ מחמת לאו השני שוב שפיר לוקין על שניהם ובאמת העירוני בני כמר חיים יחי' מתוס' ב"מ דס"א ע"א לדחות סברא זו

אך באמת כ"ז שם דאיסור נדה חמיר מאיסור ב"ז וקיי"ל דחשוד על החמור הוי חשוד על הקל מש"ה א"ש סברת הרדב"ז ואפ"ה נודע דהרשב"א חולק ע"ז דאמרי' דכ"מ שיוכל לעשות בהיתר עביד ודוקא לענין מחזיר גרושתי דבזנות א"ע אמרי' דלא רצה לקדשה כמ"ש בזה בא"מ סי' ל"ג אבל הכא נהי דחזינן דעבר אחדר"ג מ"מ שבועה חמירא דשבועה חשיב איסור חמור כמו ח"כ לפי שנזדעזע העולם מ"ש בתוס' שבועות דל"ו ע"ב דרק באיסור חמיר אמרי מכלל לאו אתה שומע הן עיי"ש. ואף שי"ל לפי הנודע דאיסור תמידי חמיר כמ"ש בתוס' כתובות ד"ב וגיטין די"ז ובר"ן פ' בתרא דיומא ואם כן י"ל דחדר"ג דעובר בכל ביאה וביאה חמיר

אך באמת כ"ז אי חדר"ג הי' ד"ת שפיר הי' אמרי' דהרבה איסורי תורה אף דקילי אפ"ה חמיר בכמות עדיף אבל חדר"ג דלשיטת כמ"פ הוא רק דרבנן א"כ בוודאי קיל מאיסור שבועה ד"ת א"כ נהי דעבר אדרבנן מ"מ לא חשוד אאיסור שבועה ד"ת כמ"ש כמ"פ דאף דעבר אדרבנן מ"מ לא איתרע הח"כ מה"ת דלא כמ"ש בפנ"י גיטין די"ז. ובפרט דאף לשיטת הרדב"ז דיקא שם דבאותו ביאה כבר עבר אאיסור נדות א"כ י"ל דגם ב"ז קילא לי' אבל בהמיר ג' בהמות ואחת היא בע"מ אמרי' דהבע"מ כוונתו בתורת חילול וכתב המלמ"ל שם דבזה הבע"מ י"ל דלא עבר איסור כלל א"כ הכ"נ נהי דבהנישואין עבר אחדר"ג מ"מ י"ל דלא עבר על השבועה בביטול הגט, וע' ביו"ד סי' ב' דמי שחשיד לאכול נבילות ל"מ אף בנשבע שיפה שחט ועיי"ש בט"ז ובנקה"כ כ' כיון דחשוד לא"ד ל"מ אף בנשבע אבל הכא דעבירתו על חדר"ג הוא בענין אחר שפיר לא חשדינן לי' דעבר על שבועתו וע' שו"ת בי"צ חאה"ע סי' פ"ג ובשי"ת מהרש"ם סי' קל"ב דל"ח לביטל הגט והשליחות עיי"ש ע"כ הדבר פשוט דאין לחוש לזה וז"ב

ובדבר שלא רצתה לקבל הגט א"כ י"ל דחשיב ג"כ כביטל. הנה ע' בשו"ת מהר"מ מינץ סי' י"ז שכתב דאם האשה מיחתה לכתוב הגט ל"מ והנה הפוסקים העירו דהא אין הגט נכתוב בשליחות האשה

אך באמת י"ל לפי שיטת הפוסקים שפקפקו בהשלשת גט בנשתטית דכיון דלע"ע א"א לגרשה חשיב בכלל למ"ע וגם עפ"י שיטת הרמב"ם דנכתב בשעה שא"ר לגירושין הוי כלא נכתב לשמה וכמו בהא דאשה בעלמא דמפורש בש"ס יבמות דנ"ב דל"מ הגט וגם ע"פ דעת הפנ"י דבעי שיהי' בשער כתיבה ראוי לנתינה ומש"ה בנשתטה המשלח בשעת כתיבה פסול וה"ה בנשתטית ולפ"ז אם האשה מוחית טעמא דלמ"ע ל"ש דהא עכ"פ אם תרצה יוכל לגרשה וגם לפמ"ש המח"א בהלכות שלוחין דהיכי דרק ארי דרביע עלה ל"ח בכלל למ"ע עיי"ש בהא דש"ס ב"מ ד"י וטעם הרמב"ם ג"כ ל"ש דהא חשיבה ראוי לגירושין ברצונה ובפרט דגם בנשתטית חלקו על זה הטעם דכיון דיש ענין אישות ל"ד לאשה דעלמא אך עכ"פ י"ל דשייך טעם השני דכיון דעכ"פ א"א לגרשה בע"כ א"כ הוי לע"ע בכלל א"ר לנתינה וא"נ כשיטת הפוסקים דגם בדיעבד ל"מ בגירשה בע"כ א"כ חשיב בכלל א"ר לנתינה אבל א"נ דבדיעבד מגורשת א"כ מידי דמהני בדיעבד חשיב ראוי כנודע וא"כ שוב הי' מהני אף אם נכתב בשעה שמיחתה וגם א"נ דחדר"ג הוא רק דרבנן א"כ מה"ת חשיב ראוי לנתינה והי' תלוי בפלוגתא אי א"ר מדרבנן חשיב א"ר מה"ת והדברים עתיקים

אך עכ"פ י"ל דכ"ז אם בשעת כתיבה מיחתה האשה א"כ שפיר ל"ח בכלל וכתב ונתן דא"ר לנתינה אבל אם בשעת כתיבה לא מיחתה א"כ בשעת כתיבה סברנו דודאי תתרצה לקבל הגט דבכה"ג שהרחיק נדוד מביתו ונשא אשה אחרת י"ל דהגט זכות היא לה אף דקיי"ל דגט חוב היא לה אבל עכ"פ אז סברנו דתסכים לקבל הגט שיב אף אם אח"כ לא רצתה לקבל הגט עכ"פ אין בכחה לבטל גט שכבר נכתב בהכשר ובפרט שלא אמרה לשון ברור שאינה מסכמת לקבל הגט רק שסברה שמא תפעול לטובת בנה ע"כ הדבר פשוט דאין בזה שום חשש ועי' שו"ת ד"ח ח"ב סי' פ"ד יבשו"ת בית שלמה סי' ע"ז ובהג"ה שם ועיי"ש בשו"ת בי"צ ושו"ת מהרש"ם סי' הנ"ל שכ' דלית בזה שוה חשש ובפרט במקום עיגון וז"ב

ובדבר הס' הג' כיון שהשליח השני לא רצה להיות שליח א"כ נהי דהשליח הראשון יוכל למנות שליח אחר אף שהשליח השני חי אם אינו רוצה להיות שליח ול"א דפסק כח השליח הראשון כמ"ש המהרש"ם שם דהיכי דלא בא הגט ליד השליח השני לכ"ע לא פסק כח שליח הראשון והסברא י"ל לפמ"ש הרי"מ דבשליח להולכה בשעה שמקבל הגט אז נעשה הוא במקום הבעלים ומש"ה ל"צ עדים במינוי שליח להולכה דאז עדן ל"ח דש"ב א"כ י"ל היכי דהשליח השני כבר קיבל את הגט אז נעשה הוא במקום הבעלים ומש"ה ל"צ עדים במינוי שליח להולכה דאז עדן ל"ח דש"ב א"כ י"ל היכי דהשליח השני כבר קיבל את הגט אז נעשה הוא במקום הבעלים ושוב פסק כח שליח הראשון אבל כ"ז שלא קיבל הגט ולא ידע אם יסכים להיות שליח בודאי