מהר"ש חלק ב קפ

בטעם הס"ס משום דס' הראשון מותר מה"ת וס' השני הוי סד"ר ולקולא א"כ בס"ט ברה"י דס' א' הוי מה"ת לחומרא א"כ שפיר אף ס"ס ל"מ א"כ לפ"ז י"ל לפמ"ש בר"ן נדרים די"ט די"ל דהא דס"ל לר"א דס' משקין ליטמא טמא אף דס"ל לר"א דטומאת משקין הוא רק דרבנן יהוי סד"ר מ"מ ס"ל דגם סד"ר לחומרא עיי"ש. א"כ י"ל דרבנן ס"ל דסד"ר לקולא ושוב י"ל בטעם הס"ס משום דס' הראשון מה"ת לקולא וס' השני הוי סד"ר ושוב ברה"י דבס' אחד הוי מה"ת לחומרא שפיר ל"מ ס"ס אבל ר"א דס"ל דגם סד"ר לחומרא א"כ עכצ"ל בטעם הס"ס כהרשב"א משום דעדיף מרוב וא"כ ממילא מהני ס"ס אף ברה"י דהא גם רוב מהני ברה"י וא"ש הכל בס"ד וז"ב למעיין היטב ודו"ק

אך עדן יש להעיר דלענין הברכה ל"מ ס"ס משום חומר ל"ת כמ"ש הפמ"ג אך באמת לפמ"ש בר"י דמש"ה בס' קרא ק"ש צריך לקרות עם הברכות אף שי"ל ס' ברכות לקולא מ"מ חז"ל תיקנו דבכ"פ שקורא ק"ש הן מחמת ודאי או מחמת ס' צריך לברך ול"ח כלל ס' ברכה עיי"ש א"כ ה"נ חז"ל תיקנו דכשאוכל מצה ויוצא י"ח המצוה צריך לברך א"כ כיון דמכח ס"ס יוצא בו י"ח המצוה שוב יוכל לברך ואף שעדין יש לחוש דלענין שמירה ל"מ ס"ס דנה דיש ג"כ נ"מ לענין איסור ומועיל הס"ס מ"מ כיון שנולד הס' על גוף החטים א"כ י"ל דל"ח שימור וכמ"ש ברשב"א ריש נדה דאם האשה נגעה בדשאבד"ל טהור ואף די"ל דהוי תרתי דסתרי ז"א דגזה"כ דדשאבד"ל לא מקבל טומאה מס' וה"ה הכא ל"ח תרתי דסתרי דבאמת לענין איסור מועיל הס"ס ואפ"ה ל"ח שימור. אך עיקר ההיתר בזה אינו דוקא מטעם ס"ס רק עיקר ההיתר משום די"ל דזה ל"ח כלל כמ"פ עם מים והראי' דעכ"פ אם יש ס' מותר בדיעבד לכל הפוסקים א"כ שוב יש להקל גם לענין שמירה

ע"כ מכל הנ"ל נלע"ד דאם אפשר בניקל למצוא שמירה אחרת יש להחמיר עכ"פ בשני לילות הראשונות ואם א"א למצוא בניקל שמירה אחרת יש להקל ועכ"פ לענין שאר החטים שנטחן בודאי ליכא חשש דאף אם נשאר פירור מקמח הראשון בטל בס' וגם המצות שנאפו אח"כ בודאי מותר דבשאר המצות אין חשש רק מחמת התנור וקיי"ל דאם נאסר רק מחמת ס' אין אוסרין המרדה וכן התנור והסברא י"ל דכיון דהמצה בולע רק מבליעת התנור או המרדה ובלוע בלי רוטב א"י רק כ"ק ודעת שו"ת ד"נ סי' ה' דכ"ק הוא רק דרבנן ולענין דרבנן מקילין היכי שהי' בתנור רק ס' חמץ א"כ מכ"ש בכה"ג שקרוב לודאי דליכא חשש גם על המצות הראשונים פשיטא דאין חשש מחמת התנור כנלע"ד ברור לדינא

בעה"ח בי צו תרנ"ח ראדמישלא. והננידידו. סימן מה להרב המאה"ג חו"ב וכו' כש"ת מו"ה יצחק נפתלי נ"י מוצד"ק רימאנאב יע"א

בדבר שאלתו שנשלח גט מאמעריקא ע"י הפאסט והגט נכתב בלי ידיעת האשה והשליח והראשון עשה את אחי המגרש לשליח שני כד"ת וכשבא הגט שאלו את האשה אם רצונה לקבל הגט ואמרה שאם יכתוב את נכסיו שבכאן על שם בנו אשר ילדה לו אז תקבל ונכתב שם המגרש בגט יהושע דמתקרי שיע וכשכתבו לבעלה את בקשתה לא רצה למלאות בקשתה וגם הוא לא רצתה לקבלו ולא נמסר עוד ליד השליח השני כי בא לכת"ה ע"י הפאסט. ואח"כ נסע אבי האשה לשם וביקש מהמגרש לכתוב גט אחר ולא רצה אח"ז כ' רב א' משם לשלוח הגט בחזרה ליד שליח ראשון ויעשה שליח אחר בבד"צ וחושש כת"ה שמא ביני לבינו שביקשו מאתו לתת גט אחר אולי ביטל הגט הראשון דהן אנו רואין שאינו חושש לחדר"ג דהא נשא אשה אחרת קודם שהגיע הגט לידי אשתו הראשונה. גם יש לחוש הואיל שהאשה לא רצתה לקבל הגט אולי עי"ז נתבטל הגט גם לפי דברי כת"ה כבר נעשה קרע מועט בהגט אף שעדין לא הגיע הקרע לשום אות ולא נפסל עי"ז מ"מ יש לחוש שמא יתקלקל על הדרך בהליכתו ובחזירתו ע"כ אולי יש עצה להקנות להשליח הראשון מקום הגט ע"י אחר ואז יהי' כאילו הגט מונח בחצר השליח וגם בלא"ה החצר שאול להשליח הנ"ל כ"ז שלא רצה השליח השני לקבלו וא"כ יוכל הוא אח"כ להקנות החצר להשליח השני ויקנה בהגט על ידי החצר זה תורף שאלתו

הנה בדבר השם שיע יפה כ' כת"ה דזה הוי קיצור השם המובלע בעיקר השם עכ"ז בכתב קיצור השם וגם נכתב דמתקרי במקום המכונה . כשר:

והנה מצד שהשליח השני הוא קרוב אף דמפורש בש"ע סי' קמ"א סעיף ל"ג שהשליח לא יהי' קרוב וגם השליח השני צריך להיות רחוק להמגרש דכולהו מכח הבעל קאתי כמפורש בש"ס גיטין דכ"ח כולהו מכח הבעל קאתי מת הבעל בטל כל השליחות ואם הבעל קיים אף כשמת השליח הראשון יוכל הבעל למנות שליח אחר אבל עכ"פ בדיעבד כשר אף אם השליח הוא קרוב ובפרט הכא שהוא מקום עיגון. ומה שחושש כת"ה שמא ביטל הבעל את הגט או את השליחות הואיל דחזינן דעבר אחדר"ג ואף דמפורש בש"ע דל"ח שמא ביטל הטעם דא דאוקמינן אחזקת כשרות והכא דעבר החדר"ג חוששין שמא ביטל. הנה באמת סברא כזו מפורש במלמ"ל פ"ו מגירושין לענין חזקה אאעבב"ז דאם היא נדה כיון דע"כ עובר אאיסור נדה שוב ל"א דקידש והטעם כיון דאיתרע חזקת כשרות וע' שו"ת תה"ד סי'