מהר"ש חלק ב קעט

וס"ט ברה"ר טהור א"כ תיקשי נמי בהא דקאמר הש"ס דבדיעבד אם אמר ברי לי שלא נגעתי כשר דהא עזרה הוי רה"ר ולמ"ל שיאמר ברי לי. והנראה לע"ד דבאמת כ' הרמב"ן דבקדשים הואיל דבעי שימור והיסח הדעת פוסל בקדשים ע"כ אם נולד ס' טומאה נהי דהתירה התורה ס' זה מ"מ עכ"פ ל"ח משומר אך נודע מ"ש בתוס' חגיגה דכ"א דהא דהיסח הדעת פוסל בקדשים דוקא היכי דהקדשים הם לפנינו דמוזהרים לשומרם אז היסח הדעת פוסל אבל בנאבדו לא מיפסל בהיסח הדעת עיי"ש

ועפ"ז כ' האחרונים ליישב קושית המפורשים בהא דטימא את הטהור אם לא אגע בהו שרץ דהדר דינא והקשו דעכ"פ בשעה שאמר הדיין שהוא טמא הסיח דעתו ממנו ושוב מיפסל בהיסח הדעת ועפ"ז ניחא דבשעה שאמר שהם טמאין א"כ סבר שלא יצטרך לשומרן א"כ שוב הוי כנאבדו דלא מיפסל בהיסח הדעת עכת"ד

ולפ"ז א"ש הכל דבאמת צ"ל מאי מקשה התוס' דהא עזרה הוי רה"ר הא י"ל בקדשים כיון שנולד ס' טומאה שוב ל"ח שימור אך באמת ניחא עיקר הטעם דבקדשים ל"א ס' ברה"ר טהור מטעם דעכ"פ חשיב היסח הדעת א"כ הכא דליתא קמן א"כ באמת אפשר שהשוחט יודע שלא נגע רק דאנן לא ידעינן לפי שהשוחט ליתא קמן א"כ לדידן ליכא היסח הדעת דהא בשעה שאנו עוסקין בשמירתן ראינו שלא אירע בהם שום טומאה רק עיקר הס' על שעה שלא הי' הטהרות לפנינו ובכה"ג לא מיפסל בהיסח הדעת ושפיר הקשו התוס' אבל לעיל בהא דבעי שיאמר ברי לי בזה ל"ק דהוי ס' טומאה ברה"ר ז"א דכיון דהשוחט לפנינו ואינו אומר ברי לי ע"כ דיש לו באמת ס' אם נגע בבשר א"כ ל"ש לומר ס' ברה"ר טהור דעכ"פ בשעה שנזהר בשמירתן צריך שלא יסיח דעתו ממנו ואם אינו אומר ברי לי עכ"פ חשיב היסח הדעת ומיושב קושית גליון הש"ס לנכון בס"ד

ד) ובהיותי בזה אמרתי ליישב דברי הרמב"ם ז"ל שלא הביא הדין דבאם שחט בעי שיאמר ברי לי רק סתם אם, שחט כשר בדיעבד והקשה הנוב"י דהא בש"ס מוכח דבטמא במוקדשין צריך שיאמר ברי לי שלא נגעתי. והנלע"ד ע"פ דברי הר"ן קידושין דל"ח שכ' בהא דכתבו הפוסקים להביא ראי' דס' מה"ת לחומרא בכ"מ מהא דהוצרכה הלכה להתיר בס' ערלה וכ' הר"ן די"ל דהלכה איצטרך להתיר בס' ערלה אף היכי שהרוב נוטה לאיסור דבזה בודאי בכ"מ ס' מה"ת לחומרא וכ' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' רפ"ו דהא דנשמע דבס' ערלה אף ברוב לאיסור מותר זה רק למ"ד ס' מה"ת לחומרא ולדעת כמ"פי אף באיקבע מה"ת לקולא ורק בעי כרת ואיקבע א"כ ע"כ דהלכה לא בא רק להתיר אף בס' שהרוב נוטה לאיסור ג"כ יהי' מותר אבל למ"ד ס' מה"ת לחומרא י"ל דהלכה לא נאמרה רק להתיר ס' השקול אבל רוב הנוטה לאיסור ס' כזה לא התירה התורה עיי"ש. והנה ידוע דברה"י אף ס"ס ל"מ והטעם דכיון דגילתה רחמנא דס' טמא ודאי אף נגד חזקה וע"כ דהקפידה רחמנא על טהרה ודאית א"כ אף ס"ס ל"מ דג"כ ל"ח ודאי היתר

והנה האחרונים נסתפקו די"ל בס"ט ברה"ר אף ברוב לאיסור יהי' טהור והסברא דכמו דברה"י אף ס"ס ל"מ כיון שהקפידה התורה אטהרה ודאית וכמ"ש הראב"ד בפ"ח ממעשר לענין דמאי דגם ס"ס ל"מ ועי' ט"ז או"ח סי' תל"ט א"כ ה"ה ברה"ר דחזינן דטהור אף בליכא חזקה וע"כ דהכא הקפידה התורה שלא יקבל טומאה מס' א"כ שוב י"ל דאף רוב לטמא ל"מ דגם רוב ל"ח בירור כמ"ש השט"מ ואף דבש"ס כתובות דט"ו מבואר דיליף קבוע מהא דתשעה שרצים דטהור ברה"ר ופרש"י דאי לא נימא דקבוע כמע"מ שוב ל"ח ס' וטמא אף ברה"ר י"ל דרובא דא"ק עדיף דבאמת משמע בתוס' סנהדרין ד"ג דרובא דא"ק מועיל גם בממון וכ"ה דעת הרשב"ם והתה"ד וי"ל הטעם דרובא דא"ק דיליף מסנהדרין חשיב בירור מש"ה מהני גם בממון אבל רובא דל"ק דהוי רק הלל"מ י"ל דנ"ח בירור ול"מ לענין ס' טומאה ברה"ר

אך באמת לסברת הח"ס הנ"ל י"ל דלמ"ד ס' מה"ת לקולא א"כ ע"כ הא דהוצרכה התורה למילף בס"ט ברה"ר מסוטה דס' יהי' טהור ע"כ דל"צ רק לענין ס' שיש רוב לאיסור דבס' השקול תמיד הוי מה"ת לקולא אבל למ"ד ס' מה"ת לחומרא שוב י"ל דלא ילפינן לטהר ברה"ר רק בס' השקול דאז בכ"מ הוי מה"ת לחומרא והכא טהור אבל היכי שיש רוב לטמא אז י"ל דנהי דרובא דל"ק ל"ח בירור מ"מ לא התירה התורה ס' זה וא"כ לפ"ז א"ש הכל דבאמת הקשו בתוס' דאף בל"ק מ"מ יהי' מותר מס' דעזרה הוי רה"ר ותירצו דרוב פעמים לא יוכל ליזהר מליגע וכ"ז ניחא לדידן דס"ל ס' מה"ת לחומרא א"כ ע"כ דבס' שהרוב נוטה לטמא טמא אף ברה"ר וכנ"ל א"כ שפיר אף בדיעבד בעי או שיאמר ברי לי או אחרים רואין אבל הרמב"ם לשיטתו דס"ל ס' מה"ת לקולא א"כ ע"כ דילפינן מסוטה לטהר ברה"ר אף היכי שהרוב נוטה לאיסור א"כ שוב כשר אף באינו אומר ברי לי וכקושית התוס' ומיושב שיטת הרמב"ם לנכון בס"ד ודוק

ה) ובאמת בעיקר הדבר דפליגי רבנן ור"א אי ס"ס ברה"י מהני דלר"א מהני ולרבנן ל"מ. והנלע"ד דהנה הפנ"י בקו"א לכתובות העיר די"ל דכיון דלשיטת הרשב"א ס"ס מטעם רוב א"כ יועיל אף בס"ט ברה"י דהא רוב להיתר מהני גם בס"ט ברה"י כמפורש בכתובות דט"ו דיליף דין קבוע מתשעה צפרדעים ושרץ א' ונגע בא' מהם וא"י באיזה נגע דטמא ברה"י ופרש"י דאי לאו דין קבוע הי' טהור אף ברה"י דל"ח ס' כלל אך באמת להרמב"ם