מהר"ש חלק ב קעח

עדין תיקשי דהא הכא ס' הראשון מותר מה"ת משום דיש רוב ורוב מהני מה"ת ונהי דחז"ל חששו למעוט ועשו אותו לס' מ"מ שוב ס' השני הוי סד"ר רק שכתבתי דלר"מ דחייש למיעוט מה"ת שוב ס' הראשון אסור מה"ת ול"מ הס"ס אך כ"ז א"נ דלא נלמוד רובא מקרא שפיר י"ל דבמקום דאפשר לא נסמוך ארוב וכדקאמר בש"ס חולין די"ב ונהי דאנן קיי"ל דגם בדאפשר סמכינן ארוב מהלל"מ אך ר"מ יסבור דבמקום דאפשר לא סמכינן ארוב אף מה"ת אבל ר"א דס"ל מכשירי מילה דו"ש ויליף מקרא וא"כ ע"כ נלמוד מכאן רוב דבשלמא מילה גופא דדו"ש י"ל נימהלי ממ"נ וכדקאמר בש"ס שם אבל לענין מכשירין ל"ש זה וע"כ דנלמוד מכאן רוב אף בדאפשר אף ברובא דל"ק כמ"ש בשו"ת עה"ג ועי' בפמ"ג בפ"כ לאו"ח א"כ אף א"נ דר"א חייש למיעוט מ"מ הוא רק מדרבנן ושוב ס' הראשון מותר מה"ת ושוב י"ל תתייבם מס"ס וא"כ מאי פריך הש"ס דא"נ דר"א חייש אמאי קטנה מתייבמת הא לתירוץ הראשון בודאי לא קשה דשמא מיירי בלא קיבל עילווה ואף לתירוץ השני קשה דלר"א מותרת להתייבם מטעם ס"ס וכנ"ל וצע"ג ולא באתי רק להעיר

עכ"פ נחזור לשיטת השט"מ דבאיסור כרת ל"מ ס"ס א"כ הכ"נ זה הסברא שייך גם לענין חמץ נהי דיש ס"ס אבל י"ל דל"מ ס"ס באיסור כרת וא"ש דינו של הרמ"א בהא דדגן שהי' מונח בעליה דל"מ הס"ס לענין להתירו באכילה וא"ש הכל בס"ד אך באמת כ"ז היכי שיש חשש חמץ גמור על החיטים דהוי איסור כרת אבל הכא דליכא רק חשש מ"פ עם מים ובזה שיטת רוב הפוסקים דל"ח רק חמץ נוקשה ובשו"ת ב"א כ' דאם יש מעט מ"פ א"נ דאינו ממהר להחמיץ א"כ ע"כ דחשיב כאלו אינו א"כ בנתחמץ חשיב חמץ גמור אבל א"נ דממהר להחמיץ א"כ שוב ל"ח רק נוקשה א"כ הכא דלא שהה שיעור מיל א"כ ממ"נ אם נחוש דגם מעט מ"פ ממהר להחמיץ א"כ שוב ל"ח רק נוקשה ושוב עכ"פ ליכא כרת ואף לשיטת הנוב"י דאי מ"פ עם מים ל"ח רק נוקשה ע"כ דנוקשה ד"ת אבל עכ"פ ליכא כרת ושוב מועיל הס"ס אף לשיטת הרמ"א ובפרט דבאמת מוכח שיטת הב"א דזה ל"ח כמ"פ עם מים דהא כ' דאם יש ס' שרי ובמ"פ עם מים ל"מ אף אם יש ס' נגד המ"פ וע"כ דזה עדיף דאם יש ס' כמו דל"ח מצה עשירה ה"ה דאינו גורם פעולת החימוץ וגם הח"ס מקיל בדיעבד ובפרט דליכא רק א' מאלפי אלפים והסברא נותן דזה אינו עושה פעולה. כלל בוודאי דליכא שום חשש בזה וגם החשש מחמת חריפות הנה באמת גם בנתן מעט מלח מקילין בדיעבד היכי דליכא חשש מ"פ עם מים היינו בנאפה מיד מקילין דמעט מלח אינו מחמם וגם בתבלין מפורש שם דאינו מזיק בדיעבד רק בחריפין הרבה כמו מלח וסיד א"כ בזה הדעת נוטה דאינו מחמם הרבה א"כ בוודאי דבדיעבד יש להקל

אך עוד יש להעיר לפמ"ש המוצל מאש דלפטור ממצוה ל"מ ס"ס א"כ הכ"נ כיון דחיוב מצות מצה מוטל עליו א"כ י"ל דל"מ ס"ס לפוטרו מחיוב מצה ועכ"פ לא יוכל לצאת בו יד"ח מצה בלילה הראשונה. אך באמת כ' הפמ"ג דכ"ז רק לשיטת הרמב"ם דס"ל בטעם הס"ס משום דס' הראשון מותר מה"ת א"כ נגד חזקת חיוב ל"מ ס"ס אבל לשיטת הרשב"א בטעם הס"ס משום דעדיף מרוב א"כ מהני נמי אף לענין לפטור ממצוה דרו"ח רובא עדיף וע' בפנ"י כתובות ד"ט. ובפרט שי"ל דכ"ז באם הס' הוא רק לענין חיוב מצוה אז י"ל דל"מ לפטור אבל הכא דעיקר אנו דנין אם הוא חמץ לענין איסור אכילת חמץ וכיון שמחליטין מכח הס"ס שאינו חמץ א"כ ממילא יוצא בו יד"ח מצה וכמ"ש המפורשים דאף דרוב ל"מ בממון וכ' בתה"ד הטעם דרובא לא מיקרי ראיה ואפ"ה רוב שכבר הוחזק מהני אף בממון וה"ה הכא כיון שכבר הוחזקנו להתיר מכח הס' שוב יוצא בו יד"ח מצה וכעין שכ' בתוס' בכורות ד"כ וע' בריט"א פ"ב מבכורות וה"ה הכא מצוה תר איסור גריר ושפיר מועיל הס"ס

אך עדן יש להמיר לפי הנודע סברת הרמב"ן דגם ס' טומאה ברה"ר ל"מ לענין קדשים וטהרות דעכ"פ ל"ח שימור וגם כמ"ש הפוסקים דבשעת בדיקת הפסק טהרה אין תולין במכה דעכ"פ ל"ח מבורר שהוא טהור אף דתולין במכה מ"מ ל"ח בירור שהוא טהור ובעי ידיעה ודאית ועי' ביו"ד סי' נ"ב לענין עוף ביתיי שיש במינו מדברי דכ' במחבר דתולין והקשה בט"ז דכיון דקיי"ל דבנפלה לאור בדיקה מעכבת א"כ הוי עכ"פ כלא נבדקה עיי"ש. א"כ ה"נ לענין שמירה י"ל דאף ס"ס ל"מ דכיון שיש בו צד ס' עכ"פ ל"ח שימור

אך באמת י"ל דכיון דלענין קדשים אף חזקה לטהר ל"מ משום דגם חזקה ג"כ ל"ח רק ס' וראי' דהא בהא דטמא במוקדשין יש ח"ה דלענין טומאה יש לבהמה ח"ה כמ"ש בשו"ת נוב"י קמא סי' מ"ג ומקורו מש"ס חולין ד"ט בחזקת טומאה לא אמרי' ואפ"ה בעי בהא דטמא במוקדשין או ברי לי או אחר רואה א"כ לפ"ז קשה בהא דמקשה בתוס' ריש נדה דהא הוי ס' טומאה ברה"ר והא עיקר טומאת מעל"ע הוא לטהרות ובזה ל"ש להקל משום ס"ט ברה"ר ועכצ"ל דדוקא שם בנולד הס' על הבשר קודש א"כ שפיר כ' הרמב"ן דל"ח שימור אבל הכא הס' נולד על האשה וכיון דמחליטין מכח ס"ט ברה"ר שהאשה טהורה א"כ אף כשנצמח אח"כ הס' לענין טהרות ג"כ טהור דכבר הוחלטנו שלא ראתה א"כ ה"נ י"ל בשלמא אי לא הי' ס' לענין חמץ רק ס' אם חטים הללו שמורים שפיר הי' מקום לומר דל"מ ס"ס אבל הכא נולד הס' אם הוא חמץ ונ"מ לענין איסור אכילה וכיון שמחליטין מכח הס"ס שהחטים כשרים א"כ שוב יוכל לצאת בו י"ח מצה וז"ב בס"ד

ג) ובאמת עפ"ז י"ל קושית גליון הש"ס ריש חולין דכמו שהקשו בתוס' אהא דקאמר דליתא קמן בעי אחרים רואין דהא עזרה הוי הר"ר