מהר"ש חלק ב קעו

אז אינו שפוי בדעתו ול"מ לבטל זכות היורשים. אבל הכא אדרבה החזרה הוא ליפות זכות היורשים א"כ שפיר נהי שיש ס' שמא היתה מטורפת בדעתה בשעת חזרתה עכ"פ מידי ס' לא נפקא ושוב היורשים מיקרי מוחזקים.

אך לכאורה אכתי יש לדון עפמ"ש הרשב"א הובא במל"מ פי"ו מטוען ונטען דאף דבס' בקנין קרקע מוקמינן בחמ"ק ועי' רשב"ם ב"ב דל"ב ותוס' שם מ"מ אם הי' קנין ודאי ורק הס' בתנאי אמרי' דלא אתי ס' תנאי ומבטל קנין ברור א"כ ה"נ י"ל בשלמא אם נולד ס' על מתנת שכ"מ היינו בלא בדקו אם הוא שפוי בדעתו שפיר א"א להוציא מס' מחזקת היורשים אבל הכא דכבר זכו המקבלי מתנה מכח צוואתה והס' על החזרה דשמא לא היתה שפוי' בדעתה א"כ שפיר י"ל דנהי דהיורשים מיקרי מוחזקים מ"מ י"ל דלא אתי ס' חזרה ומבטל מתנה וודאית

אך באמת י"ל דהמל"מ בעצמו כ' דדוקא אם ס' על התחלת התנאי אמרי' דלא אתי ס' תנאי ומבטל קנין ברור אבל אם הי' ודאי תנאי רק הס' על קיום התנאי שוב מוקמינן בחמ"ק א"כ הכ"נ בשלמא אם הי' ס' על חזרת המתנה היינו שהי' תרי ותרי מחולקים אם חזרה מהמתנה שפיר היינו אומרים דלא אתי ס' חזרה ומבטל קנין ברור אבל הכא הי' ודאי חזרה רק הס' שמא לא היתה שפוי' בדעתה אז שפיר אמרינן דמעיקר הדין כ"ש מדברת לא מחזיקין בשוטה רק מפני חומר א"א חוששין בגט וה"ה היכי דהוא להוציא מחזקת היורשים אבל הכא דאדרבה הוא לסייע לחזקת היורשים בודאי ל"ח שמא היתה מטורפת בדעתה ע"כ בודאי מהני חזרתה

עתה נדבר מזה שמסתפק כה"ג שמא הי' חזרתה מחמת אונס וג"ד יועיל לבטל המתנה. ולפי ענ"ד ז"א דבשלמא אם נותן מתנה ויש ג"ד דלא נתן בלב שלם וישאר הדבר ברשות נותן שפיר אמרי' דג"ד מהני לבטל המתנה דל"ש הסברא דאגב אונס זוזי גמר ומקני אבל הכא דבין כך לא ישאר הדבר של הנותן דממ"נ אם היתה עומדת מחלי' הי' המתנה יתבטל חוץ מזה דהתנתה כך אף גם בל"ז מפורש בש"ע דבמתנת שכ"מ בכולה אף בקנין מ"מ אם עמד חוזר וא"כ רק אם תמות תחול הצוואה א"כ כיון דבין כך לא ישאר הדבר של הנותן שוב בכה"ג ל"א דג"ד לחוד מבטל צוואה וכעין סברת הש"ך בסי' צ"א דמש"ה מהני חשע"ש גבי חנוני על פנקסו כיון דע"כ צריך לשלם לאחד שוב מהני חשע"ש אף לענין ממון ועי' תוס' ב"ב דפ"א וה"ה הכא כיון דהג"ד לא יועיל שישאר הדבר של נותן שוב לא משגיחין על ג"ד ואמרינן להיפך דבשביל שלא רצתה לצער לבתה הסכימה שיקבלו בשוה וגדולה מזו מצינו בשו"ע חו"מ סי' פ"א דשכ"מ שצוותה בחלי' ליתן כ' זקוקים לקרובי' והיורשים שתקו דמחויבים ליתן ואף דהש"ך שם כ' דהיכי דצריך להפסיד משלו עכ"פ זכות ירושתו ל"א דמחל ועי' בחו"מ סי' רי"ב דאע"פ דנודר ומת אין יורשיו מחויבים לקיים נדרו מ"מ כ' בכ"מ דאם היורשים היו בעת שנדר ושתקו דמחויבים ליתן עכ"פ דוקא שם להפסיד ממון ליכא ראי' משתיקה דשמא לא רצה להקניט לאמו אבל הכא דהנפטר אין לו שום הפסד ממון ע"י החזרה אמרי' בודאי דע"י הפצרת בתה הסכימה בלב שלם רק דגילתה בדעתה שבאמת הי' רצונה מקודם כפי שעשתה ורק להפצרת בתה הסכימה לזה ועכ"פ כיון שיש ס' שמא הסכימה בלב שלם כפי צוואה אחרונה והיורשים נקראים מוחזקים. ע"כ לפענ"ד קשה לבטל זכות היורשים ומחויבים לחלק הירושה בשוה כפי דיבורה האחרון ויש להאריך בזה הרבה כנלע"ד ברור בס"ד לדינא

בעה"ח ב' ב"ב תרס"ה ראדמישלא והנני ידידם. סימן מ להרב המאוה"ג החו"ב החסיד וכו' כש"ת מו"ה ישראל אהרן נ"י מוצד"ק פריסטיק יע"א

בדבר שאלתו בטחני חטים שמורים ואפאו מהם מצות ואח"כ מצאו בשאר החטים שומים ובדקו היטב וראו בטאף א' שני קנעבליך ואח"ז בג' טאף שום א' ויש שאלה על המצות שכבר נאפו גם על הקמח שנשאר עוד מאותן החטים וגם על שאר החטים שנטחנו אח"כ ברחיים הלז גם על שאר המצות שנאפו אח"כ בהתנור זה תור שאלתו

והנה בזה יש כמה צדדים להתיר דהנה בעיקר החשש בשומים כ' כמ"פ משום דמוהל היוצא מהשומים חשיב מ"פ והוי מ"פ עם מים וממהר להחמיץ

והנה לכאורה יש בזה ס"ס להקל א' שמא כשיטת הסוברים דאם נתייבשו המ"פ קודם שבא עליהם מים שרי ע' בפמ"ג בכמ"ק שהניח בצ"ע וגם שמא מעט מ"פ אינו גורם חימוץ וכמו דקיי"ל דאם יש ס' נגד המ"פ דל"ח מצה עשירה וה"ה דאינו גורם חימוץ במהירות דהא באמת המג"א בסי' תס"ב הניח בצ"ע אם מעט מ"פ ממהר להחמיץ והגה"ק בעל התניא ז"ל מביא יש מתירין במעט מ"פ ואף דבסי' תס"ז מוכח ברמ"א לענין דגן שהי' מונח בעליה דאף שיש ס"ס מ"מ אסור באכילה ורק לשהותו שרי וע' בפמ"ג בפתיחה וא"כ הכ"נ י"ל דל"מ ס"ס להתירו באכילה אך באמת הט"ז מקשה דהא ס"ס מהני בכל איסורי תורה עיי"ש

א) והנלע"ד ונקדים מה שאמרתי ליישב קושיות התוס' יבמות דס"ו שהקשו אהא דר"י ס"ל קטנה חולצת ונהי דלא ס"ל מקשינן אשה לאיש מ"מ כיון דר"י חייש למיעוט א"כ אינה