מהר"ש חלק ב קעה

בבעה"מ פ"ב דביצה שהביא דברי הירושלמי דבלאחר שירדו גשמים תתקדש ל"צ ד"ת כיון דלא התחילו הקדושין עוד ועי' ביו"ד סי' רל"ו דאם צד א' העביר המועד השני פטור מלקיים השידוך אף אם העביר באונס דאונס רחמנא חייבו ז"א ועיי"ש בט"ז ובחו"מ סי' כ"א א"כ מכ"ש דודאי לא קיבלו עליהם צד א' חיוב שיהי' הברירה ביד שכנגדם לכופם לקיים החיוב היינו שיחול החיוב למפרע באם יחתום אח"כ והם לא יוכלו לכוף לצד השני לחתום השטר וע"כ דקבלת חיובם הי' רק שיחתום צד השני מיד ע"כ אם ידוע לכם שהמדובר הי' שכל שותפים מחזיקי האקציז יחתמו השטר וכיון שלא רצה לחתום נתבטל הפשר ול"מ מה שירצה לחתום אח"כ וז"ב ופשוט

בעה"ח ה' ויחי תרס"א ראדימושלא והננידידם. סימן מג שוכ"ט לכבוד ידיד ד' ויד"נ הרב הגאון הצדיק המפורסם בנש"ק כו' כקש"ת מו"ה שמחה ישכר דוב ה"ש שליט"א אבד"ק צעשניב יצ"ו

בדבר שאלתו באשה א' שעשתה צוואה וגם קנו מאתה שלא לחזור רק התנית שאם תעמוד מחלי' תתבטל הצוואה ועשתה החלוקה ולאשר שחתנה התרעם עלי' בדבר עשיית הצוואה גם כי ע"פ הצוואה נגרע חלק של אחת מבנותי' ובתה בכתה לפני' למה יגרע חלקה עי"ז אמרה ביום של אחרי' שכל בנותי' יטלו חלק בשוה רק שסך מאה ר"כ ינתן על קרן קיימת ואמרה לפני עדים שרצונה הי' כאשר אמרה מקודם רק שלהפצרת בתה עשתה זאת ז"ת השאלה בקצרה. וכהד"ג נסתפק או נימא דהוי צוואה האחרונה כמו מתנה באונס ולא חל המתנה דבמתנה ע"ו גילוי דעת לחוד מתבטל המתנה כמפורש בחו"מ סי' ר"ה סעי' ו' וברמ"א סי' ר"ז סעי' ד'

הנה באמת לכאורה יש להעיר דהא נכתב בהצוואה גם חובות של עכו"ם ובזה יש ספק אי מועיל צוואת ש"מ. א' מכח דברי הש"ס ב"ב דקמ"ח דקאמר בחד תירוצא דמש"ה מהני צוואת ש"מ בהלואה לפי שאיתא בבריא במעמ"ש א"כ בחוב של עכו"ם לשי' הסוברים דל"מ קנין מעמ"ש בעכו"ם כמ"ש בתוס' גיטין די"ג ובחו"מ סי' קכ"ו סעי' כ"ב א"כ ל"מ צוואת ש"מ וחוץ לזה מפורש בחו"מ סי' קנ"ג דיש להסתפק אי מועיל צוואת שכ"מ בחוב של עכו"ם אף במלוה בשטר ומכ"ש במלוה ע"פ והסברא עפ"י מ"ש בתוס' ע"ז ד"ב דלפעמים גם במלוה בשטר ואף במשכון חשיב אובדת עיי"ש א"כ לשי' זו לא הועיל כלל הצוואה לענין החובות של עכו"ם וממילא יש לחוש לשי' הסוברים דבמקנה דשלב"ל עם דבר שב"ל דל"ק כלל א"כ י"ל כיון דבאמת מלוה חשובה דשלב"ל וכמ"ש בבעה"מ ב"ק דל"ו רק דתקנו קנין מעמ"ש ושוב מהני צוואת שכ"מ אבל בחוב של עכו"ם דל"מ צוואת ש"מ שוב הוי דשלב"ל ושוב חשיב כמקנה דבר שלב"ל עם דשב"ל

אך באמת על שאר דברים שבצוואה אין לחוש חדא דאנן קיי"ל דקני מחצה כמפורש בחו"מ סי' ר"ג ועי' באה"ע סי' מ"א וחוץ לזה נודע מ"ש בשו"ת נוב"י קמא חו"מ סי' כ"ה דבצוואת שכ"מ כיון דמהני בדיבור שוב ל"ש הסברא דקני את וחמור דהדיבור חלוק וכעין זה כ' הג' רמ"ז ז"ל בישוב קושיות התוס' שבועות דכ"ג

ובפרט אי נימא דהטעם דל"מ צוואת שכ"מ בחוב של עכו"ם משום דלס"ד א"כ שוב לא תלאו חד בחברי' כמ"ש בשו"ת נוב"י תנינא חו"מ סי' מ"ה דכה"ג שהדשלב"ל הי' ספק אם יבא לעולם בודאי דקני עכ"פ הדבר שהי' בעולם ועי' שו"ת נוב"י תנינא או"ח לענין מכירת האוראנדעם לענין חמץ שכ' ג"כ סברא זו ובפרט דעכ"פ הוי ג' ספיקות לחזק הצוואה דשמא הלכה כהך תירוצא בש"ס שם דמש"ה מהני צוואת שכ"מ בחוב משום דיורש יורשה ולפ"ז פשיטא דמהני גם בחוב של עכו"ם ואי דעכ"פ שייך הסברא דלא ס"ד א"כ שוב שייך סברת הנוב"י דהיכי דהדשלב"ל לא הי' בירור שיבא לעולם לא תלוי חד בחברי' ושמא כשיטה הראשונה שם דגם בחוב של עכו"ם מהני מעמ"ש ושוב מהני בי' צוואת שכ"מ ושמא עכ"פ קנה מחצה ולשי' התוס' כתובות ד"ט ס"ס מועיל להוציא ממון ובפרט ג' ס' דלשי' כמ"פ מועיל אף נגד ח"א כנודע פלוגתת הט"ז והש"ך סי' ק"י א"כ בודאי דמועיל בממון ובפרט דהכא ע"כ נפקי הנכסים מרשות הבעלים או ע"י מתנה או ע"י ירושה ונהי דהיורשים נקראים מוחזקים לגבי המקבל מתנה אבל עכ"פ י"ל דליכא גבי היורשים חמ"ק וא"כ נודע שיטת הקצה"ח בסי' ר"פ דבקרקע מועיל רוב נגד חמ"ק וה"ה שי"ל דלגבי היורשים מועיל רובא ומכ"ש ג' ספיקות. יצא דבאמת לענין החוב של עכו"ם י"ל דל"מ צוואת שכ"מ חדא די"ל דכיון דל"מ מעמ"ש ל"מ צוואת שכ"מ וגם מטעם דלא ס"ד דבזה האריך בשו"ת נוב"י תנינא חו"מ סי' מ"ה דגם תפיסת המקבל מתנה ל"מ עכ"פ שאר הצוואה אינו מתבטל עי"ז

עוד יש לדון לכאורה דהא לא מבואר בעדות העדים שבשעת חזרה היתה שפוי' בדעתה וידוע מ"ש בשו"ת מהריב"ל הובא בפר"ח אה"ע סי' קכ"א דאם שכ"מ עשה צוואה ולא בדקוהו אם הוא שפוי בדעתו דאפ"ה הצוואה קיימת דל"ח שמא אינו שפוי בדעתו דגם לענין גט שיטת רוב הפוסקים דבאינו נשתתק מהני הגט אף בלא בדקו והפר"ח חולק דאם לא בדקוהו כלל ל"מ הצוואה א"כ לכאורה לשי' הפר"ח יש לחוש שמא הי' אז מטורף בדעתו. אך באמת יש לחלק דשם הצוואה הוא לגרע זכות היורשים וקי"ל דנכסים בחזקת יורשים קיימי והמקבלי מתנת שכ"מ הם כמו מוציאים מהיורשים שפיר יש לחוש שמא הי'