מהר"ש חלק ב קעד

דסטומתא ל"מ בדשלב"ל אבל הכא עכ"פ הוי ס"ס לחיוב שמא בשותפין חשיב כהקנה ידים למלאכתו ומהני אף בדשלב"ל ועי' ש"מ כתובות נ"ח ושמא סטומתא מהני בדשלב"ל ול"מ לשיטת התוס' כתובות ד"ט דס"ס מהני להוציא ממון וגם כמ"ש הפנ"י דשם הטעם משום דברי ושמא ברי עדיף ואף לשיטת הסוברים דס"ס לא עדיף מרובא ול"מ בממון דרובא לא מיקרי. ראיה אך עכ"פ י"ל לשיטת הת"ה דבדשלב"ל מהני תפיסת המקבל אף היכי דל"ש ידע ומחיל ועי' בקצה"ח סי' קכ"ג א"כ י"ל לפמ"ש הר"ן פ' הכותב דהיכי דבדיעבד יהי' לו בודאי זכות מהני סברא קלה להגבותו לכתחלה א"כ היכי דס"ס מסייע דמועיל הקנין אף בדשלב"ל א"כ אף א"נ דס"ס ל"מ בממון אבל הכא דעכ"פ בדיעבד מועיל תפיסתו אף בלי הטעם דידע ומחיל לשיטת הת"ה א"כ שוב מהני הס"ס להגבותו לכתחלה ולומר דמועיל הקנין אף בדבר שלב"ל ובדיעבד גם בדשלב"ל מהני התפיסה וכבר הארכתי בזה בכמה תשובות. אך כ"ז בשותפים שנשתתפו אבל הכא שקיבלו על עצמן בחיוב ליתן מכל עיר א"כ חיוב מהני אף בדשלב"ל כמפורש בחו"מ סי' ס' וסי' ר"ט ועי' קצוה"ח סי' קי"ב וכיון דהי' בעין א"כ אף א"נ דחשיב דבר שאינו קצוב שא"י כמה עורות יקנו אפ"ה קיי"ל דקנין מהני אף בדבר שאינו קצוב ולא יוכל לומר קי"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל ובפרט דדעת הש"ך דנתן קצבה לשנים חשיב דבר קצוב. כללו של מצד סוחרי העורות מהני הקנין אך החיוב שקיבלו עליהם צד השני שלא לקנות עורות באמת ע"ז י"ל דל"מ שום קנין דקנין שלא לעשות חשיב קנין דברים ועי' שו"ת ד"ח סי' ל"א ובית שלמה סי' נ"ט דבחלוקת מחיות ל"מ קנין וה"ה בזה י"ל דל"מ קנין

אך י"ל כיון דנכתב שמה שאם יקנו עורות יתחייבו לשלם לצד השני מניעת הריוח א"כ י"ל דע"ז החיוב מהני הקנין וחיוב מהני אף בדשלב"ל ובאמת בשו"ת ד"ח כ' דבחלוקת מחיות י"ל דחייב כיון דעכ"פ במה שעושה חנות בצד חבירו הוי קצת גורם היזק לחברו כמפורש בש"ס ב"ב דכ"א ונהי דקיי"ל דמותר דל"ח הפסד ברור אבל עכ"פ היכי דקיבל עליו לשלם הפסידו חייב אף בדיבור עיי"ש שהביא דברי המרדכי פ' הגוזל ועיי"ש בסי' כ"ח א"כ ה"נ כיון דסוחרי העורות עיקר מחייתם מזה א"כ הוי דבר שאומנתו בכך דבזה דעת התוס' דאף בדבר הפקר אפ"ה חשיב עני המהפך. א"כ אף דר"ז שלא פסק דמיו ל"ח השני רשע ובפרט דבדיעבד עכ"פ אין מוציאין ממנו אבל היכא דקיבלו ע"ע שלא להפסיד לחבירם מהני אף בלא קנין ובפרט בקנין ודאי מהני א"כ, מהני הקנין נגד שני הצדדים אך כ"ז אם כבר הי' נגמר הכתב משני הצדדים אך כיון דהשותף הב' ממחזיקי האקציז לא רצה לחתום א"ע הנה אף אם באמת קיבל קנין וקיי"ל סתם קנין לכתיבה עומד אפ"ה אם מוחה מלכתוב השטר מהני מחאתו כמפורש בחו"מ סי' ל"ט סעי' ד' וסי' רמ"ג סעי' ו' ובפרט כי נראה שהי' מדובר שהם בעצמן יחתמו על הכתב א"כ כ"ז שלא חתם א"ע אין לכופו לחתום א"כ מפורש שם בחו"מ סי' ל"ט דהמלוה יוכל לכופו להחזיר לו המעות ושם בסי' רמ"ג דהלוקח יוכל לכוף את המוכר שיחזיר לו המעות א"כ ה"נ מתוך הכתב שהתחייבו א"ע סוחרי העורות נגד סוחרי האקציז נראה שרק ע"ז האופן קיבלו ע"ע החיוב הנ"ל אם צד השני יתחייבו שלא לקנות העורות וכיון ששותף השני לא חתם א"ע לא מבעי' אם באמת לא קיבל עליו כלל החיוב א"כ ל"ח חל עליו החיוב וממילא לא חל החיוב על צד השני וכמפורש ביו"ד סי' רל"ו דאם שנים קיבלו עליהם חיוב וצד אחד עיכב גם השני פטור וגם שנים שקיבלו עליהם חיוב ביחד אם תלוים זב"ז אין האחד מתחייב בלי חברו ורק אף אם באמת גם שותף השני קיבל בק"ס אבל עכ"פ כיון שלא רצה לחתום ויוכל לכפור הק"ס א"כ יוכל צד הב' לומר שע"ז האופן לא קיבלו עליהם החיוב ואף שנתנו איזה זמן כפי הפשר מ"מ י"ל שסברו בדעתם שגם שותף השני יחתום א"ע וגם כיון דעכ"פ מצד הק"ס לא נתחייבו רק באופן שגם צד הב' יקבלו עליהם החיוב בכתב א"כ כיון שלא רצה שותף הב' לחתום בטל החיוב א"כ אף שנתנו אח"ז מ"מ לא חל עליהם החיוב ויכולין לחזור על להבא וכמו שותפין בדשלב"ל דל"מ על להבא בלי קנין וליתר שאת יש להטיל ת"כ על סוחרי העורות שלא קיבלו עליהם חיוב הנ"ל רק באופן שיחתמו א"ע ב' השותפים מהצד שכנגדם וכיון שא' לא רצה לחתום בטל ההתחייבות ויוכלו גם צד הב' לחזור כנלע"ד ברור לדינא בס"ד

ומה שנסתפקו אי מהני אם יחתום א"ע שותף הב' ונימא דחל החיוב למפרע כמו בע"מ שיאמר אבא הן לפענ"ד יש לחלק דשם באמת הי' רצונו לקדש אשה זו ורק שרצה הסכמת האב ונודע שיטת התוס' דמצד הסברא לא אתי תנאי ומבטל מעשה רק דגזה"כ הוא ודעת כמ"פ דאף בע"מ בעי דיני תנאי שחשיב ג"כ עקירת מעשה במקצת היינו שאם ל יתקיים התנאי וא"כ אמרי' דכונתו הי' באם אח"כ יאמר אביו הן יחול למפרע אבל הכא זה ל"ח כלל בגדר תנאי רק כעין קנין חליפין חפץ בחפץ היינו הם מקבלים עליהם חיוב בקו"ע ליתן חלק ריוח וחבירו מקבל עליו שלא לסחור בעורות ואם יסחור יתן לו ההפסד ול"ש לומר בזה דלא אתי תנאי ומבטל מעשה דזה אינו כלל בגדר תנאי רק דהוי כאלו מכר לו חפץ בעד מאה זהובים וכי יצטרך לומר לו שאם לא יתן המאה זהובים לא יהי' שלו וא"כ כיון שהוא בתורת חיוב זה כנגד זה א"כ בודאי הי' כונת כ"א שתיכף יחול החיוב על שניהם וכיון דצד א' לא בא עה"ח ולא הי' בידינו לכופו לחתום על השטר ושוב לא הי' הצד הב' בטוח על ההתחייבות א"כ גם עליו לא חל החיוב ויוכלו שניהם לחזור ול"מ מה שיחתום א"ע כעת להטיל חיוב על השני כיון דזה אינו בכלל תנאי ובפרט דיפה כ' כבודם כיון שהי' מדובר שאחר שיחתמו כאו"א ימסרו השטרות ליד כאו"א וכיון דלא חתם א"כ לא זכה עדן בהשטרות ויוכלו לחזור ועי'