מהר"ש חלק ב קעב

דברי הט"ז בסי' ע"ה דכתב בס' פרע לו מטבע מזויפת דהו"ל א"י אם הלויתיך וראי' מדינא דס' מכר לו טבעת בדיל ודחה הפמ"א דשם אם נתן לו טבעת טוב א"כ מעולם לא הי' עליו חיוב להחזיר המעות דתיכף בשעה שקיבל המעות נתן לו חפץ טוב חליפי המעות א"כ מס' א"א להטיל חיוב אבל הכא כיון דקודם הפרעון הי' עליו חיוב בוודאי שוב מוקמי' אחזקת חיוב הראשון

נחזור להנ"ל דע"י אומדנא לא נוכל להטיל חיוב חדש ולהפקיע ממון או חפץ מרשות לרשות אבל הכא תיכף במכירה הראשונה נכנסו הקלאפטער לרשות הקונה ובשעה שנתבטל הקנין הראשון זכה בהם מכח קנין השני וממ"נ יצא מרשות המוכר ובכה"ג כ' הש"ך ז"ל סי' צ"א לענין חנוני על פנקסו דמהני חשע"ש ול"ש חזקת ממון דכיון דממ"נ חייב או לזה או לזה ל"ש ח"מ וע' בתוס' ב"ב דפ"א ע"ב וידוע דברי רש"י ז"ל ביצה ד"ו ד"ה הא לן דדבר שלא הי' עליו שעת הכושר מעולם לאכילה אף דבטל עכשיו טעם האיסור הראשון מ"מ כל חומרות איסור הראשון במקומן עומדות וביארתי בזה ש"י רש"י ז"ל בהא דמחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ הכא דתיכף שנתבטל קנין הראשון זכה בהאילנות מכח קנין השני א"כ עכשיו רוצים להפקיע זכותו מהקלאפטער מכח ביטול קנין השני ע"ז י"ל דמהני אומדנא דלא הוי להוציא רק להחזיק דהא מחזיקין מקנין לקנין והוי האומדנא להחזיק קנינו בהקלאפטער ובודאי מהני האומדנא וע' ברמב"ן שכ' דגבי סטראי מש"ה מהני מגו דהוי להחזיק וע' בקצוה"ח סי' פ"ב א"כ שוב י"ל דבכה"ג זכה בהקלאפטער מכח אומדנא אך באמת יש לחקור לכאורה הכא במה נתבטל קנין הראשון מהקלאפטער הא בדבר שכבר קונה ל"מ מחילה ואף באותן קלאפטער שלא עמדו מוכן כבר קונה אותן ונהי שנתחייב לשלם שכר קציצה מ"מ ל"מ מחילה מעיקר הקנין אך באמת נחקור בזה במה נגמר קנין הראשון מהעצים הא קיי"ל מחובר שא"צ לקרקע דינו כמטלטלין לענין קנין ול"מ כסף לחוד ואף די"ל דל"ש נשרפו חטיך דהא לא נתברר כמה קלאפטער מכר לו אך עכ"פ באותן הקלאפטר שכבר עמדו שייך חשש נשרפו ואפי' במקום דל"ש החשש אפ"ה כ' המפורשים דל"מ קנין כסף והגם דלדעת הרז"ה בנשרפו ההפסד על הלוקח וסברתו דהקנין נתבטל רק בקבלת מ"ש אך דעת הרמב"ן ז"ל אינו כן רק דתיכף נתבטל הקנין רק חיוב יש על המוכר לקיים דיבורו וע"ז יש מ"ש ודעת הש"ך ז"ל דאף בשטרות בכסף יש מ"ש ועי"ש במח"א וקצוה"ח ונה"מ וע' שו"ת הר הכרמל במת המוכר ולא קיבל מ"ש אי יורשיו מחויבים לקיים המקח וע' בנוב"י שכ' דהא דנחלקו הפוסקים אי במפסיד הכל יש מ"ש תלוי ג"כ בשיטת הנ"ל דאי עקרו הקנין לגמרי א"כ יש אומדנא לבטל מעליו חיוב מ"ש מהני האומדנא דהא לא צריכין האומדנא לענין ביטול המקח עיי"ש א"כ י"ל כיון דעקרו הקנין רק דחיוב מוטל על המוכר לקיים דיבורו ובלא"ה יש מ"ש שפיר מהני מחילה שלא יצטרך לקיים דיבורו וממילא ליכא מ"ש אף שיש מקום לומר דאם השכיר לו גם מקום עמידת הקלאפטער א"כ שוב קונה בתורת חצר או אגב אך מטעם אגב צ"ל קני' אגבן ואף דדעת הרמב"ם ז"ל דבציבורין ל"ב אגב ועי' בסי' ר"ב ועי' במג"א שכ' דגם הא דקונה בית בחזקה הוא מכח קנין אגב ועי' בקצה"ח סי' ער"ה אך באמת לא כתב בהשטר שמשכיר לו המקום ואף לשיטת הרשב"ם דחצר הנפקד קנוי להמפקיד. וא"כ אי קנה את הקלאפטיר ממילא נקנה לי המקום אבל כ"ז שלא קנה הקלאפטער לא מיקרי חצרו וכמו שהקשו על המרי"ט בהא דדחה שיטת הרשב"ם מהא דגיטין דבלא"ה לא הי' צריך להא דתיחוד והקשו דהא כ"ז שלא זכתה בהגט ל"ש שימוש ועי' שו"ת משיב כהלכה ובח"י הרביתי בזה וחוץ לזה אף לסברת הרשב"ם כ' הקצה"ח דנ"מ חצירו רק לענין שימוש אבל לא לענין לקנות ע"י החצר שום דבר דלזה בעי שיהי' לו קנין בגוף החצר ובעי אחד מהקנינים שהקרקע נקנית בו וחוץ לזה במעורב עם סחורה של מוכר ל"מ קנין חצר כמפורש בסי' ר' בהג"ה ואף דהקשו שם דלדעת הפוסקים דבדעת אחרת מקנה ל"צ משתמר א"כ יועיל אף במעורב ועוד מביא בקצה"ח דעת השט"מ דאפי' באינו משומר אפי' לדעת המוכר אפ"ה מהני אך מפשטות דברי הרמ"א מוכח דבמעורב ל"ש קנין חצר וא"כ ליכא רק קנין כסף ושוב ע"י מחילה נסתלק החיוב לקיים דיבורו וממילא ליכא מ"ש ואף שי"ל דהכא כיון שעכ"פ הי' שלוס צעטל א"כ הו"ל קנין סטימתא וא"כ שוב נקנו לו הקלאפטער בקנין גמור אך כיון דעיקרו הוא רק מכח מנהג הסוחרים וא"כ בזה הוי מנהג הסוחרים דאם מחזיר לו השלוס צעטל ועושים קנין חדש בטל קנין הראשון וי"ל עוד שאחר המחילה בטל לי' ק"ס וא"כ יצא דיש חילוק אם כבר קנה בקנין המועיל היינו לענין קרקע דמהני קנין שטר או היכי דקנה בק"ס או במשיכה ל"מ מחילה אבל הכא דעיקר הקנין הי' מכח מנהג שנהגו הסוחרים דהוי כמקבל עליו חיוב לקיים המקח ושפיר ע"י כתיבת הקאנטראקט השני בטל לי' כח מנהג הסוחרים:

וא"כ י"ל לענין האומדנא דבשלמא אם כבר הי' נגמר קנין הראשון רק בשעת קנין השני הקנה בחזרה הקלאפטער והמוכר מכר לו כל היער אז שפיר י"ל כיון דנתבטל קנין השני מהני האומדנא להחזיק קנין הראשון אבל הכא כיון דהקנין הראשון לא נגמר עדיין דלא הי' חל רק לענין מ"ש ואפי' עם שלוס צעטל מ"מ הוא רק מכח מנהג ובכה"ג דבשעת קנין השני בטל כח המנהג בזה אאפ"ל איגלאי מילתא דקנין הראשון נשאר בתוקפו דקנין כזה קליש לי' וכיון דבפ"א לא הי' לו חלות שוב א"א לחול דעכ"פ ל"ש בזה מנהג הסוחרים ועי' בריש פ' נערה המאורסה בהא דאם קיים אחד אע"פ ששאל על ההיקם ל"מ הפרת הבעל ודעת הרמב"ם ז"ל דאפי' אם ירצו שניהם להפר אח"כ ל"מ והקשה הרשב"א ז"ל מהמקדש ע"מ שאין עלי' נדרים דל"מ ואם הלכה לחכם והתירה דמקודשת