מהר"ש חלק ב קע

יגזול אותו אפ"ה א"צ להפסיד ממונו בשביל שלא יגיע פסידא לחבירו כיון דהוא מציל רק את שלו מכ"ש הכא דא"צ כלל לתבוע מהעכו"ם רק שיש חשש שעי"ז שלא יתן להעכו"ם את האורנדע יגזול העכו"ם לישראל השני פשיטא דא"צ להפסיד ממונו בשביל זה וע"ע בחו"מ סי' קכ"ה באם אחד זוכה לחבירו ע"י ליי ואח"כ רוצה לחזור וליטלו ממונו אי' לחזור שכבר זכה בו האחר ואם אונסו להחזיר לו פטור וכתב הרמ"א דאם רוצה לכפור לו חובו עד שיחזיר לו אפ"ה בהחזירו חייב וכ' הש"ך שם דכיון דאינו אונסו ע"ז הממון מש"ה חייב ובנה"מ שם מקשה מסי' קכ"ו בפקדון ואונסו בכפירת חוב שיתן לו פקדון של חבירו פטור דאף דאונסו להראות ממון חבירו אונס ממון ל"ח אונס כמ"ש בסי' שפ"ח מ"מ בפקדון פטור בכה"ג וכ' הנה"מ דיש חילוק דשם בסי' קכ"ו מיירי באם לא הי' חייב לו הי' עושה תחבולה ומוצא גוף הפקדון או אונסי באונס הגוף עד שיתן לו הפקדון רק עי"ז שמרויח לו חיבו עי"ז ניצול הפקדון שפיר הוי לי' מציל ממון חבירו בממונו וא"צ להציל ממון חבירו ולהפסיד ממונו אבל הכא מיירי שא"י לאונסו שיתן לו הפקדון לא במציאת החפץ של הפקדון ולא באונס הגוף רק עיקר האונס נצמח מכח שכופר לי חובי בכה"ג חשיב מציל ממונו בממון חבירו וחייב עיי"ש ה"יטב

א"כ נשמע דאף בפקדון חבירו בידו ואונסו באונס הגוף או רוצה ליקח חפץ הפקדון בחזקה ואם ימחול להאנס חובו יציל את הפקדון אפ"ה א"צ להפסיד ממונו כיון שהאונס בא על חפץ הפקדון אף שנתחייב בשמירתו ובהשבת החפץ מ"מ כיון דפטור מאונסין א"צ להפסיד ממונו בשביל הצלת החפץ מכ"ש הכא שהוא מחזיר האורנדע להישראל הראשון אף אם האדון יקח השדות מיד הישראל אפ"ה יבוא האונס על חפץ של ישראל ראשון ולא יבוא האונס על חפץ של ישראל ראשון כשהוא ברשותו של ישראל שני א"כ פשיטא דא"צ הישראל השני להפסיד את שלו וניתן את זכות הראנדע מהקרעטשמי השני להאדון אף שיש ס' עי"ז שמא יגזול הנכרי את הישראל ובפרט דל"ח ברי היזיקא דשמא לא יגזול העכו"ם מהישראל את השדות והקרעטשמי ובפרט אף אם יניח הישראל את הקרעטשמי אפ"ה לא יהי' חשיבי בזה משיגי גבול דתקנות חזקות הוא רק אם חבירו רוצה לקבל בחזרה וגדולה מזו כ' בר"ן פג משבועות דגם באומר שבועה שאתן הכוונה רק אם רוצה לקבל וע' שו"ת בי"צ אה"ע ח"א סי' ח' שהביא דברי הריב"ש בסי' שפ"ז ולפלא שלא הביא מדברי הר"ן הנ"ל. ע"כ מכל הנ"ל נלע"ד פשוט דא"צ להחזיר את זכות הקרעקשמי שניה לאדון והרבה יש לדבר בזה אך יען שהדבר אין לו מקור בש"ס לזה אקצר. והנלע"ד כתבתי

בעה"ח ג' יתרו תרנ"ו לפ"ק פה ראדימושלא והננידידו. סימן מא להרב המאוה"ג החו"ב חו"פ בנש"ק כו' כש"ת מהר"ש פרענקיל נ"י אבד"ק קלאסני ולהרב הגדול כו' מו"ה מנחם מענדיל נ"י מו"צ דשם

בדבר הד"ת באחד שקנה בתחלה קלאפטיר עם יעדלא ומכר אותו לאיש אחר האבפאלל ואח"ז קנה כל היער והקונה האבפאל לקח גם מבוקווא הסענקיס עד שני צאהל לפי שטוען שהקונה הראשון מכר לו גם את זה ועתה רוצה קונה המקח לחזור כי הי' מום במקח כי הוא חשב שהאבפאל מביקווע יהי' שלו ותובע דמי שווי הפחת והמוכר משיב כי הקונה ידע כי האבפאל מן בוקווע שייך ג"כ לקונה ולא הקפיד בשעת הקנין ע"ז וחוץ לזה אם רצונו לתבוע הפחת הוא מסכים לבטל כל המקח והקונה טוען לקיים מקח הראשון בהקלאפטער והמוכר טוען שהמקח מהקלאפטער כבר נתבטל בשעה שקנה ממנו כל היער זת"ט

הנה כת"ה התחיל לדון בשיטת הרמב"ם ז"ל גבי קרקע ודקלים דיכיל לומר במקח שלם אני רוצה ובחד מקח גם הרשב"ם ז"ל מודה כמ"ש הט"ז שם הנה באמת אם הי' מעשה שהמוכר מכר מקודם האבפאל לאיש אחר ואח"ז מכר כל היער לאיש אחד ונודע להקונה כי הוא מכר מקודם לאיש אחר בודאי דיוכל לבטל המקח ואינו תלוי כלל בפלוגתא הנ"ל דבשלמא שם באין שם דקלים א"כ עכ"פ לא יחזיק אחר בהדקלים א"ר במה שאין לי הדקלים לא יגרע כחו בהקרקע א"כ שפיר הי' מקום לומר דעכ"פ הקנין קיים במקצת שיש לו ואפ"ה קי"ל בחד מקח יוכלו לומר במקח שלם אני רוצה וגם במוכר דשלב"ל עם דשב"ל דקי"ל דקונה מחצה אפ"ה בלא ידע הלוקח שהאחד הוא דשלב"ל שוב יוכל לבטל המקח ועי' בנה"מ סי' ס"ו שכ' דגם במוכר שט"ח אם מחל המוכר שוב יוכל הלוקח לבטל המכירה ולומר לא רציתי לקנות השיעבוד נכסי לחוד ובאמת זו תמי' דהא באמת השיעבוד הגוף לא נמכר כלל וידע הלוקח שלא נתפס בו קנין כלל וא"כ ל"ק רק השיעבוד נכסי ובכה"ג כ' הנה"מ סי' קכ"ב דאינו בטל הקנין בהדשב"ל ועי' שי"ת הרי"מ שחידש דנהי דבקידושין ל"מ היכי דאגיד גבי' וא"כ נימא דכיון דמועיל מחילה מיקרי אגיד גבי' וכ' דזה לא מיקרי אגיד גבי דהא השיעבוד הגוף לא נמכר כלל וצ"ע

אך באמת כ' ברמ"א דאם אין לו נכסים ל"מ מחילה וכ' בקצה"ח הטעם דכיון דע"י מחילה נתחייב מדד"ג ושוב שייך שדר"נ ול"מ מחילה ונ"ל דזה הטעם דאביי דקאמר בב"מ דכ' אפ"ת ליתא לדשמואל והקשו המפורשים דבכתובות ד"כ משני אביי לעולם דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים והקשו בתוס' דליהמני' במגו דאי בעי מחיל וקשה הא אביי ל"ל לדשמואל ולפי הנ"ל ניחא דרק לפי המסקנא דבשדר"נ