מהר"ש חלק ב קסח

החיטים הי' ס' או אפי' אם לא הי' בהם ס' ביררו החיטים המצומחים עד שנתמעט באופן דהי' החיטים הכשרים ס' וא"כ ליכא שום איסור ואף דאין לסמוך ע"ז להתיר גוף המצות שנאפה מחיטים הללו שבדקו אח"כ ולא הי' ס' ובפרט לענין שמירה כ' כמ"פ דגם ס"ס להתיר ל"מ דעכ"פ ל"ח שימור ומקורם מדברי הרמב"ן ריש חולין דבתרומה וקדשים אף ס"ט ברה"ר ל"מ אבל עכ"פ לענין שאר המצות פשיטא דיש להקל ובפרט המצות שנאפו ביום שני בוודאי שרי מכח ההיסק ומשום נטלפ"ג ובאמת אף המצות שנאפו אח"כ ביום הראשון נמי שרי ובפרט שיש עוד צד קולא לפמ"ש דבאמת הא דנטבנ"ט אי מהני בחמץ הוא פלוגתת הפוסקים וכבר כתבתי דבאיד"ר היכי דהוי תיכף איד"ר י"ל דשרי וא"כ י"ל לפמ"ש בשו"ת ד"נ סי' ה' דהיכי דנאסר רק כ"ק הוי רק איד"ר וע' בהג"ה יד"ש יו"ד סי' כ"ב וברש"י חולין ד"ח א"כ י"ל הכא בלוע בכלי א"י בלי רוטב רק כ"ק ושוב ל"ח רק איד"ר ושוב י"ל סד"ר לקולא דשמא נטבנ"ט שרי. אך באמת משמע דאף בנאפה מצות קוה"פ בתנור של חמץ בלי הכשר אסור וע"כ דלא סמכינן אסברא זו הגם די"ל דשם החשש מחמת בלוע של כל השנה ויש בלוע שמן ודעת הש"ך בסי' ק"ה דבלוע שמן יוצא מכלי ואוסר יותר מכ"ק וא"כ הוי לי' ס' ד"ת אך באמת לדעת המג"א גם בלוע שמן א"י מכלי יותר מכ"ק ושוב יש ראי' להיפך והגם די"ל דשם מיירי רק באפו בפסח דבאמת כ' הפמ"ג בסי' תס"א דבקוה"פ יש לצדד דמיקרי היתרא בלע אבל עכ"פ חזי סברא זו להצטרף לכל הני סברות דלעיל ופשיטא דמותרים המצות בלי שים חשש ופקפוק

בעה"ח ד' אמור תרנ"ו ראדימושלא והננידידו. סימן מ להרב המאה"ג חו"ב חו"פ בנש"ק כו' כקש"ת מו"ה אהרן הורוויטץ נ"י אבד"ק בייטש יע"א

בדבר שאלתו באיש א' הי' מחזיק קרעטשמי בכפר אחד אצל אדון היינו זכות מזיגה מקרעטשמי הלז עם קרעטשמי עצמה ושדות ובכפר הנ"ל הי' עוד מזיגה בקרעטשמי שני' וישב בה ער אחד והריוח הי' שייך לאדון ועתה שכרו איזה אנשים הרבה אורנדיס ובתוכם גם חזקת מזיגה מכפר הנ"ל תבע איש הנ"ל לד"ת את השוכרים שיחזירו לו חזקה שלו ונפסק הדין שמחויבים להחזיר לו ועתה טוען השוכר הראשון כי באם לח יחזירו גם להאדון זכות המזיגה מהקרעטשמי אזי אם ישכור הוא הקרעטשמי שלו ידחה אותו האדון מהקרעטשמי והשדות ומוכרח הוא שלא לשכור זכות מזיגה מהקרעטשמו שלו בלתי אם ישכירו גם להאדון הקרעטשמי השניה והם אומרים כי בקרעטשמי שניה ששייך הזכות להאדון בזה אין טענת חזקה זה תורף הטו"ת

והנה באמת מצך חזקה בודאי מה שפסקו דגם בזה"ז שייך חזקה בודאי מהנכון כן וכל ב"ד שהם יראי ה' בודאי יפסקו כן אך זה פשיטא דקרעטשמי שניה שלא החזיק בה ישראל מעולם ל"ש חזקה ומה שרצה לדמות לנידון הישי"ע באמת יש להאריך בזה דהנה ידוע דעת הראב"ד גיטין דמ"א בהא דעבד שעשאו רבו אפיתוקיקו ושחררו דמש"ה אינו חייב לשלם מדד"ג דזה שייך רק היכי בדחבריה קעביד מעשה אבל הכא בדידי' קעביד מעשה רק שחבירו ממילא נפסד בזה אינו חייב מדינא דגרמי עיי"ש

א) ובאמת עפ"ז י"ל מה שהקשיתי בהא דש"ס קידושין ד' מ"ח דקאמר הש"ס כתנאי התקדשי בשטר ר"מ אומר אינה מקודשת וחכ"א שמין את הנייר ופריך א"נ בשט"ח דאחרים קשיא דר"מ אדר"מ וקשה שמא מיירי היכי דהמקדש קונה שט"ח מאחר וקידשה ובכה"ג מפורש בש"ע סי' ס"ו דהמוכר הראשון יוכל למחול א"כ שפיר לא ס"ד כיון דהמוחל אינו בעלה ל"ש הסברא דלא שביק לדידי ומחיל לאחרינו והגם דבפשיטות י"ל דבאמת הקשו התוס' דהא יש ס"ד דאם ימחול יצטרך לשלם מדד"ג ורק עיקר התירוץ משום דאשה כסיפא מילתא לתבוע וכ"ז מבעל אבל לגבי איש זר שוב יש ס"ד משום דיצטרך לשלם מדד"ג אך באמת רש"י ז"ל כ' דבקרקע ליכא ס"ד וע"כ דלא ס"ל כסברא הנ"ל ובאמת בחו"מ סי' ק"צ כ' הש"ך דבקרקע ל"מ בקנה בעד שט"ח והקצה"ח והנה"מ פליגי עפ"י סברת התוס' הנ"ל דרק לגבי בעלה כסיפא מילתא אך באמת שיטת הש"ך ז"ל א"ש לשיטת רש"י ז"ל

אך באמת הקשו המפורשים אהא דמפורש בש"ס דבמוחל צריך לשלם מדד"ג הא לשיטת הר"ת דשיעבוד הגוף אינו נמכר וכשמוחל שיעבוד הגוף ממילא פקע שיעבוד נכסי א"כ מיקרי בדידי' קעביד מעשה וא"כ ל"ש דד"ג לשיטת הראב"ד אך בא באמת י"ל דגם השיעבוד הגוף נמכר עכ"פ מדרבנן וא"כ שפיר מיקרי בדחבריה קעביד מעשה אך באמת עוד הקשו בקידושין בלא"ה לא יועיל אם מקדש בשט"ח דכיון דיוכל למחול א"כ מיקרי אגיד גבי' אך באמת ל"ח אגיד גבי' דהא מה שנותן לה בזה אין לו שום כח רק ע"י שיעבוד הגוף שיוכל למחול וזה לא נתן לה אך א"כ דגם השיעבוד הגוף נמכר לה מדרבנן עכ"פ שוב מיקרי אגיד גבי' וע"כ דהכא לא נתן לה רק שיעבוד נכסי וא"כ שוב לא יצטרך לשלם אם ימחול דהא מיקרי בדידי' קעביד מעשה ומיושב קושית התוס' בס"ד וכ"ז באם המלוה בעצמו מקדשה דעכצ"ל ל שאינו נותן לה השיעבוד הגוף דאלת"ה שוב מיקרי אגיד גבי' וא"כ שוב מיקרי בדידי' קעביד מעשה ולא יצטרך לשלם לה אבל א"נ דהלוקח קידשה א"כ כמו שהוא קנה השיעבוד הגוף עכ"פ מדרבנן כמו כן יוכל ליתן להאשה גם השיעבוד הגוף כיון דבאמת הוא לא יוכל