מהר"ש חלק ב קסו

היכי דחימום המים הי' תיכף א"כ שני הס' רק על ההיתר שבישלו עכשיו ובזה הוי מש"א אך באמת קיי"ל דגם היכי דרק מוסיף במציאות ל"ח מש"א ועוד לסברת הב"י דעיקר הטעם דמונין משעת חימום המים הוא רק משום דחנ"נ והפלוגתא הוא דהמתירין ס"ל דאף דחנ"נ מ"מ י"ל אין הנאסר חמיר יותר מן האוסר כדקיי"ל בבשמים הבלועים מיי"נ ואח"כ נפל לתוך גריסין דאינו אוסר אף שהבשמים נותנים טעם מושבח מ"מ אין הנאסר חמיר יותר מהאוסר כמו שהקשה הפמ"ג בסי' ק"ג שני הדברים אהדדי ועיי"ש בחוו"ד אבל עכ"פ עיקר חשש האוסרין משום דחנ"נ ובשאר איסורין הוא רק מדרבנן ובדרבנן קיי"ל דס"ס מש"א נמי מהני והנה החוו"ד כ' דבשלמא אי הי' הלינת לילה קודם חימום המים נולדו שני הס' ביחד על המים א' שמא המים אינו נאסר ושמא לא נצטרך לחשוב מעל"ע משעת בישול המים אבל אם הי' בלינה אחר חימום המים א"כ נולד הס' על המים תחילה וכיון שכבר נודע ס' א' מקודם שוב לא מצטרף לס"ס אך לפ"ז כ"ז באם בשעה שחממו המים כבר נודע שבישלו מקודם איסור א"כ שייך הסברא דנודע ס' א' מקודם אבל היכי דבישל בשר בקדירה ואח"ז חממו בו מים ואחר לילה מחימום המים בישלו בו היתר ואחר זה נודע דבשר הראשון הי' איסור בכה"ג שפיר הוי ס"ס דלא נודע שום ס' עד עכשיו ואף דאמ"ל דאתמול הי' ס' על המים מ"מ כיון דלא נודע האיסור ע"ע שפוה הוי ס"ס כדקיי"ל ס' א' בגוף וס' השני בתערובות ובס' בנתגלגל דבלא נודע הס' עד לאחר שנעשה דרבנן מקילין בהפ"מ א"כ ממילא הכא כיון דלא נתברר שהי' חיטים מחומצים רק אחר שכבר נאפו המצות ביום שני א"כ שפיר הוי ס"ס ולפ"ז אם הי' לינת לילה בין מצות למצות הי' מצות השני בוודאי שרי אף אם הי' דמי לדין דחממו בו מים אך יען שאופים מצות גם בלילה א"כ לשיטת הסוברים דלענין פגם בעי לינת כל הלילה א"כ ל"ש לצרף הא דלינת לילה א"כ לכאורה דמי לדין דחממו מים

אך באמת קיי"ל דחממו מים בין בישול בשר לבישול חלב דל"צ מעל"ע משעת חימום המים והסברא כ' הב"י דבהיתר ל"א חנ"נ א"כ סגי במעל"ע משעת בישול הבשר, א"כ ממילא בחמץ קודם הפסח דהוי היתרא ול"ש חנ"נ א"כ שפיר ל"צ מעל"ע רק משעת בישול החמץ ובשלמא אי אירע הדבר בפסח ורק להסוברים דנטלפ"ג מותר בפסח או בע"פ בוודאי דמותר אז אי חממו מים אחר חצות וקודם הלילה בישלו היתר אז הי' שייך הפלוגתא אי נחשוב משעת חימום המים או משעת בישול החמץ וכבר עבר מעל"ע אבל קודם הפסח דל"ש חנ"נ א"כ בוודאי דסגי מעל"ע משעת אפיית החמץ אך באמת הש"ך בסי' ק"ג כ' דאין הדבר תלוי בהא דחנ"נ רק הטעם דבחממו מים טעם הבלוע בקדירה שנכנס לתוך המים נתבשל עוד הפעם ונעשה מושבח רק הא דמותר בבב"ח משום דאמרי' דטעם הנשאר בתוך הקדירה ולא נכנס לתוך המים נשאר בפגמו ורק הטעם הנכנס לתוך המים נעשה מושבח א"כ הוי נמבנ"ט טעם א' בקדרה טעם ב' במים וטעם ג' הדר בקדירה וטעם ד' בחלב ועל טעם קלוש לא יוכל לחול שם איסור באמת כ' הפמ"ג סי' צ"ד דלסברא זו בבישלו דבר חריף בין בשר לחלב דאסור דבד"ח ל"ש נטבנ"ט ובאמת הדבר נכון לסברת האעו"ז דד"ח מוציא כל הטעם אבל אינו מפליט כל הטעם א"כ שוב הה טעם א' בקדירה וטעם השני הדר בקדירה וטעם ג' בחלב וכמ"ש בחוו"ד סי' צ"ו וסי' ק"ג אך לשיטת הש"ך דעיקר ההיתר בב"ח משים דהוי נטבנ"ט א"כ הכא בחמץ דקיי"ל בבישלו בכלי של חמץ ב"י אף שהוריקו מהכלי קוה"פ מ"מ אסור ול"מ ההיתר דנטבנ"ט משום דחמץ שמו עליו א"כ שוב הכא ל"מ מה דעבר מעל"ע משעת אפיית החמץ דהא בשעת אפיית המצות נעשה הטעם מושבח ונהי דהוי נטבנ"ט מ"מ בחמץ ל"מ היתר דנטבנ"ט ואף שי"ל לפי"מ דמפורש ביו"ד סי' ק"ג דבמקום הפסד יש לסמוך אמקילין וא"כ י"ל דהכא מצות שנאפו ביום שלם הוי הפ"מ ולא עוד שהש"ך שם כ' דאף בהפסד קצת מקיל הרמ"א ואף דבדג"מ תמה שם על הש"ך אבל בדברי הרמ"א ע"כ מוכרח לומר כן. אך באמת י"ל דהא אף לענין נטלפ"ג קיי"ל הכא דאסור לכתחילה וי"ל דכיון שאפשר לאוכלי קוה"פ או לשהותו עד לאחה"פ הוי כלכתחילה כמ"ש הח"י בסי' תנ"ב דמש"ה לא סמכינן בחמץ אהיתר דנטבנ"ט דהוי כלכתחילה ונהי דמשום זה גרידא לא אסרינן מ"מ הכא דיש עוד צירוף הסברא דהוי חימום מים ובעי מעל"ע משעת חימום המים בכה"ג לא ניקיל בהפסד קצת דהוי כעין ס"ס להחמיר שמא ל"ח נטלפ"ג ושמא הכא כיון שיש תקנה לאוכלו קוה"פ הוי כלכתחילה ול"מ אף בנטלפ"ו

אך באמת ז"א דהא יש כמה ס' להקל דשמא הלכה כשיטת הפוסקים דגם באיסור סגי במעל"ע משעת בישול האיסור ושמא כשיטת רש"י דעיקר החשש אף לשיטת המחמירין הוא מטעם חנ"נ וא"כ בחמץ קוה"פ ל"ש חנ"נ ובוודאי דל"צ מעל"ע רק משעת אפיית החמץ ואף לשיטת הש"ך מ"מ שמא גם בחמץ מטבנ"ט שרי דהא באמת דעת כמ"פ דבחמץ אף דשמו עליו אפ"ה נטבנ"ט שרי ומש"ה מפורש בש"ע דשומן מהותך בכלי חמץ ב"י ונתערב דל"מ ביותר מס' דאינו אוסר אך הח"י מקיל אף בתערובות ות מס' דבתערובות סמכינן דנטבנ"ט שרי ויש עוד שיטות דנטבנ"ט שרי ביו"ט אחרון. עכ"פ נשמע דיש ס' אי נטבנ"ט שרי בחמץ והכא יש ג' ס'שמא גם באיסור ל"צ מעל"ע רק משעת בישול האיסור ושמא רק הטעם משום חנ"נ ושמא בחמץ מהני נטבנ"ט ובפרט דבשלמא בשומן מהותך בכלי חמץ לא הוי רק טעם שני ואטעם שני יוכל לחול שם איסור לשיטת הרמב"ן וע' בש"ך סי' צ"ה בשם מהרש"ל דאסור בנצלו וע' במק"ח ופמ"ג סי' תמ"ז אבל הכא דהוי ד' נ"ט טעם א' בתנור וטעם ב' במצות שנאפה אתמול וטעם ג' הדר לתנור וטעם ד' במצות של היום