מהר"ש חלק ב קסה

תרי כמאה עכ"פ גזה"כ דלא נשנה מס' מכפי שהוחלטנו עד עכשיו ומש"ה כ' האחרונים דבתרי ותרי מועיל תפיסה ובשאר ס' ממון ל"מ תפיסה דבשאר ס' ח"מ מברר הס' ולפ"ז שפיר סמכינן ארוב הפוסקים אף שנא נתוועדו יחד וא"א לומר דהמיעוט כמאן דליתא אפ"ה גזה"כ דנסמוך ארוב אף במקום דל"ח בירור וכמ"ש העט"ח דגם חזקה היכי דיש חזקה דהשתא כנגדו ל"ח בירור ואפ"ה ילפינן מנגע דמועיל ה"ה לענין רוב י"ל הכי ובאמת לענין הוצאת ממון קי"ל שיוכל לומר קים לי אף נגד רוב הפוסקים היכי דהמיעוט הם עכ"פ שני פוסקים דחד פוסק ל"ח אף בגדר מיעוט כמ"ש הג"פ בכללים וה"ט כיון דלא נתוועדו יחד עכ"פ ל"ח המיעוט כמאן דליתא א"כ שוב ל"ח בירור ואינו מועיל בממון

יצא לנו דאף א"נ דתקנת הקהל מהני אף שלא הי' רובו מתוך כולו מ"מ כ"ז אם אין בהתקנה ענין הוצאות ממון מן המיעוט אז י"ל דמהני רוב אף שאינו מתוך כולו כמו דסומכין באיסורין ארוב הפוסקים אף להקל וי"ל דמי שעובר על התקנה יכולין לקנסו אף דעכשיו נוגע לממון מ"מ כיון דבשעת התקנה לא ידעו שיוצמח מזה הוצאות ממון וחל התקנה מכח הרוב שוב ברוב שכבר הוחזק מועיל אף לממון כנודע מדברי ההפלא"ה ספ"ק דכתובות אבל בענין קבלת ש"ץ שמתחייבים ליתן לו פר מקופת הקהל ויודעין שיצטרכו לכוף להמיעוט ליתן חלקם בפרס הש"ץ א"כ שפיר בעי עכ"פ שיתוועדו כולם ואז חל על המיעוט אזהרת התורה אחרי רבים להטות ובטלה דעתם והוי הרוב ככל ומועיל אף לענין ממון אבל אם ליכא רובו מתוך כולו אז לא חל על המיעוט חיוב לבטל דעתם ונהי דעכ"פ לא נגרע כח הרוב מ"מ עפ"י רוב לא נוכל להוציא ממון ובפרט דהוי כעין ס"ס שמא בקבלת ש"ץ אף יחידים האומרים טעם הגון שלא לקבלו שומעין להם ושמא עכ"פ בעי רובו מתוך כולו וס"ס לשיטת הרבה פוסקים מועיל אף להוציא ממון ומכ"ש להחזיק. וחוץ לזה מפורש ביו"ד הל' צדקה סי' רנ"א דעניי עירו קודמין א"כ הכא שיש בן עיר שרוצה להיות ש"ץ והוא עני בודאי יש לו משפט הקדימה ונהי שלא יוכל לזמר בקול ערב עפ"י רצון המתחדשים מ"מ כפי הנראה הוא יר"ש א"כ לו משפט הקדימה כמש"ל בשם הרשב"א והרא"ש דהעיקר בש"ץ שיהי' יר"ש ובפרט דמפורש בחו"מ סי' קס"ג ברמ"א דבעי שיתוועדו כל פורעי המס ויקבלו על עצמם שכ"א יגיד דעתו לש"ש וזה א"א להיות רק שותוועדו יחד ובראשם הרב אב"ד והוא יראה אופן שיהי' כראוי ע"פ דתה"ק וידוע מ"ש בשו"ת הגרבצ"א ז"ל סי' כ"ה דאף בשו"ב שקיבל עליו שבועה מחמת פחד הקהל מיקרי אונס והכא אם מקצת מראשי הקהלה מפחדים את אנשים ועי"ז נותנים חתימות א"מ חתימות כאלו

כללו של דבר דיש הרבה צדדים לומר דאינו מועיל מה שמקבצים חתימות אף אם יהי' עי"ז חתימות מרוב העיר א' דהעיקר בש"ץ שצריך להיות ירא ה' ואם אינו בגדר זה אינו ראוי לקבלו. וב' דבן עיר קודם לבן עיר אחרת ג' דשיטת הרבה פוסקים דבש"ץ אף יחיד יכול לעכב. ד' דעכ"פ בעי רובו מתוך כולו. ה' דבעי שכ"א יגיד דעתו לש"ש וכ"ז א"א רק בהתוועדות יחד בפני הרב אב"ד והוא ישגיח שיהי' הכל כהוגן. ו' דהעיקר כשיטת הפוסקים דבעי הסכמת חבר העיר. ע"כ מכל הני טעמי הדבר פשוט וברור שכ"ז שלא יתוועדו לבית הרב אב"ד והוא ישגיח שכ"א יגיד דעתו לש"ש ואז אחרי הסכמת הרוב כראוי ע"פ דתה"ק ובהסכמת הרב אבד"ק כן יקום כנלע"ד ברור לדינא

בעה"ח ב' מ"ו למב"י תרס"ה ראדמישלא והנני ידידם. סימן לט להרב המאה"ג חו"ב החסיד וכו' כש"ת מו"ה שמואל בירנבוים נ"י מוצד"ק ליזענסק יע"א

בדבר שאלתי באפו מצות שמירה בתנור ואח"ז אפו מצות שני ימים בתנור זה ואח"כ בדקו החיטים שנשארו מאותו חיטים שמורים ונמצא שלא הי' בו ס' נגד החמוצים מה דינו של שאר המצות שאפו בתוך השני ימים זה תורף שאלתו

הנה בתחילה נדבר מהמצות שנאפו ביום ב' והנה לכאורה בעת שרצו לאפות מצות ביום ב' כבר הי' מעל"ע אחר שנאפו המצות מהחיטים שמורים א"כ כבר הי' אז באותו הבליעה מהחיטים שמורים אחר מעל"ע ונו"ט לפגם מותר בדיעבד ובפרט שלא נודע האיסור עד אחר שנאפו המצות וקיבלו טעם פגום והיכי דבלע נוטל"פ קודם הפסח בדיעבד שרי אם הוריקו מהכלי קוה"פ כמפורש בסי' תמ"ז דאם בישל תבשיל בקדירה שאב"י מותר לאוכלו בפסח ואף שי"ל לכאורה כיון דאפו כל מעל"ע מצות א"כ הוי כחממו בו מים דדעת הסמ"ק דבעי מעל"ע משעת חימום המים א"כ הכ"נ כיון דמשעת גמר אפיית המצות ביום ראשון ליכא מעל"ע שוב י"ל דאסור והנה אם לא אפו המצות בלילה א"כ כבר עבר לילה אחר אפיית המצות א"כ הוי ס"ס שמא לינת לילה פוגמת ושמא חשבינן מעל"ע משעת בישול איסור הראשון ואף שי"ל דלפי שיטת כמ"פ דבעי דוקא שיהי' הלינת לילה קודם חימום המים אבל כשעבר הלילה אחר חימום המים ל"מ א"כ הכא דהלילה הי' אחר אפיית המצות של היתר שנאפו אחר אפיית המצות חמוצים א"כ י"ל דל"מ ס"ס כזו והנה הכו"פ כ' הטעם דהוי ס"ס משם א' דבשלמא בהי' הלילה קודם חימום המים א"כ יש ס' א' שמא המים בעצמו לא קיבל רק טעם פגום ושמא חשבינן מבישול האיסור אבל