מהר"ש חלק ב קסד

מחלוקת הפוסקים והנה באמת קי"ל דרוב אנשי העיר יכולין לכוף למיעוט בכל תקנתם ול"מ במידי שהוא למיגדר מילתא פשיטא דהרוב כופין למיעוט כמפורש במרדכי פ"ק דב"ב וגם במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי בזה יש מחלוקת הפוסקים אי בכה"ג הרוב כופין למיעוט ואפ"ה כ' ברמ"א חו"מ סי' ב' דמצד המנהג הרוב כופין למיעוט ומנהג מבטל הלכה וידוע שיטת הנמ"י ב"מ ק"ח דמיגו נגד המנהג ל"מ דהוי כמו מיגו במקום עדים

אך בענין מינוי הש"ץ יש הרבה לדבר א' כתב המרדכי ספ"ק דחולין תשובת הגאונים ע"ה ש"ץ וקולו ערב והעם חפצים בו ויש שמה ת"ח ואין קולו ערב איזה מהן קודם והשיבו דת"ח קודם ומשמע דאף אם רוב הצבור חפצים בו אפ"ה הת"ח קודם והטעם דהיכי דהרוב אומרים שלא כהלכה שומעין להמיעוט שאומרים כהלכה כמ"ש המהרי"ט סי' ס"ט ומקורו ממתני' פ"ד דפאה לזה שומעין שאומר כהלכה וחוץ לזה מפורש שם בב"י בשם האגור כל המתרצה להיות ש"ץ שלא מתוך אגודה אחת אין רוח חכמים נוחה הימנו ומפורש שם שיטת הרבה פוסקים דאף יחיד מוחה בחזנות לפי שאין מהראוי להיות שלוחם בע"כ ובאמת יש להעיר בזה מדברי הרשב"א קידושין כ"ג דבמידי דהוי זכות גמור אף בעומד וצוח שהוא חובתו אפ"ה מהני לזכות עבורו א"כ גם הכא כיון דרוב הצבור חפצים בו ומצוה עליו לבטל דעתו נגד הרוב ולקיים הקרא אחרי רבים להטות ועי' ביו"ד סי' רכ"ח דהנשבע שלא לכנוס בתקנת הקהל לא חלה השבועה ומקורו משו"ת הרשב"א והרא"ש ול"מ אם כבר תיקנו התקנה בודאי לא חל השבועה ורק אם נשבע מקודם שלא לעשות דבר זה ואח"כ עשו הקהל תקנה ע"ז יש בזה מחלוקת הפוסקים עי' בב"י שם בסי' רכ"ח ובשו"ת דברי ריבות סי' ס"ח משמע דיש חילוק דאם נשבע מקודם שלא לשמוע דרוש מחכם זה ואח"כ נתקבל עפ"י רוב העיר דמ"מ כיון דכבר חל השבועה תו לא פקע אבל אחר שקיבלו אותו לא חל השבועה ואף בנשבע מקודם שקיבלו אותו רק אמר שבועה שאם יקבלו הקהל אותו חכם לא ילמוד ממנו מ"מ כיון דלא נשבע מעכשיו רק עיקר חלות שבועתו אחר שיקבלו אותו ולא אמר מעכשיו א"כ אז כבר חל עליו החיוב לשמוע לדברי הרוב ולא חל השבועה ובאמת מקור נאמן לזה מדברי הש"ס תענית י"ב אם נדרו קודם לגזרתינו יבטל וגזרתינו מפני נדרו ועי' שו"ת משיב כהלכה ח"א סי' כ"ב משמע דאם נשבעו בפי' שאף אם יסכימו רוב לא יקבלו אותו חשיב לבטל את המצוה ולא חל אף אם ישבעו בכולל היינו שיסבבו סיבות שלא יתקיים דברי הרוב דהוי כנשבע לבטל בקו"ע דל"מ אף בכולל עכ"פ נשמע דהיחיד מחויב לשמוע לדברי הרוב א"כ אמאי בש"ץ יחיד יכול לעכב. וע"כ צריכין לדחוק דבענין ש"ץ שצריך להיות יוצא בתפלתו ואם היחיד יש לו טעם הגון שלא יוכל לשמוע תפלת ש"ץ זה נהי דמצוה עליו לבטל דעתו ולשמוע לקול רוב בני עירו אבל עכ"פ כיון דבאמת בלבו יש לו טעם הגון שאין הש"ץ מרוצה לו ולא יוכל לכוון דעתו בשמוע התפלה מש"ץ זה א"כ יגיע לו ריעותא שלא יוכל להתעורר ע"י תפלת ש"ץ זה א"כ בכה"ג אין כופין ליחיד דאם הקהל רוצין לקבל ש"ץ צריכין לחוש גם: לטובת יחידים שכאו"א מבני העיר יגיע לו תועלת מקבלת הש"ץ כמ"ש הרמב"ן הנודע דבתקנה צריכין לחוש גם למיעוט וכיון שגם המיעוט מתרצים בקבלת ש"ץ רק שאומרים מעם הגון הנראה שבאמת אין הש"ץ מרוצה להם צריכים לחוש לתקנתם כנ"ל בשיטת הפוסקים הללו אך באמת שיטת רוב הפוסקים דגם במינוי ש"ץ אין היחיד מעכב והטעם דאם יחיד יוכל לעכב במינוי ש"ץ א"כ יהי' קשה לקבל ש"ץ דאין דעת כ"א שוה וע"כ יצרכו לילך בתר הרוב אבל עכ"פ מפורש שם בד"מ דאם היחיד אומר טעם הגון ושמפני זה ראוי למחות שומעין לו

עכ"פ מוכח דבקבלת ש"ץ יש שיטת פוסקים דגם יחיד יכול לעכב אך להלכה גם בקבלת ש"ץ מהני רוב אך צריך לברר איזה רוב מועיל. הנה מפורש בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' ש"ד הובא בב"י סי' רכ"ח דל"מ רוב רק רובו מתוך כולו בעינן כמו בדיינין ובמהרי"ט סי' ס"ח פסק ג"כ כן ולא הביא דברי הרשב"א ומוכח שם בב"י בשם תשו' רש"י דגם הסכמת כל העיר ל"מ בלתי הסכמת חבר עיר וכן איפסק להלכה בחו"מ סי' רל"א ואף שיש בזה מחלוקת הפוסקים כנודע דמקצת פוסקים ס"ל דרק בני אומנות צריכין הסכמת חבר העיר אבל תקנת הקהל ל"צ הסכמת חבר העיר אך כ"ז בתקנה שאינו נוגע לחיזוק הדת י"ל דבני העיר נתנו להמנהגים הכח לעשות כרצונם אבל בענין מינוי ש"ץ דהעיקר שיהי' הגון וי"א העיקר תלוי בראות עיני חבר העיר וכמ"ש הח"ס יו"ד סי' ה' ובאמת בשו"ת מהרי"ט מסיק להלכה דבעי רובו מתוך כולו וכן מסקנת רוב הפוסקים והנה הטעם של הפוסקים הללו משום דאם הרוב מתוועדים ביחד עם המיעוט ושומעים דעת המיעוט ועכ"ז שופטים בשכלם להיפך אז גזרה התורה אחרי רבים להטות אבל אם אינן ביחד יוכל להיות שאם היו הרוב שומעים טעם המיעוט היו מודים לדבריהם

והנה מה שהעירו ע"ז מדוע הולכין בתר רוב הפוסקים אף דלא היו ביחד עם החולקים לפע"ד י"ל דבשלמא שם בפלוגתת הפוסקים כבר נודע מ"ש התה"ד דמש"ה ל"מ רוב בממון משום דרוב לא מיקרי בירור וכבר העירו בתוס' ב"ק דכ"ז דאמאי מוציאין ממון ברוב דיינין מחייבין הא בממון ל"מ רוב וכ' דהמיעוט הוי כמאן דליתא דמבטלים דעתם נגד הרוב וכ' באו"ת דהתורה גזרה על המיעוט שיבטלו דעתם וא"כ ליכא כלל מיעוט אבל כ"ז ברוב מתוועדים עם המיעוט ושומעים טעם המיעוט ועכ"ז מחזיקים בסברתם אז גזרה התורה דהמיעוט צריכים לבטל דעתם והוי כמאן דליתא ומועיל אף בממון אבל באמת נודע דגזה"כ באיסורין שנסמוך על רוב אף דל"ח בירור וכמ"ש המפורשים דמש"ה מועיל חזקה מה"ת אף נגד תרי ותרי אף דאאפ"ל דחזקה מברר הס' דהא