מהר"ש חלק ב קסב

אם אינו מומחה מ"מ י"ל ששחט שפיר וא"כ שוב צד האיסור א"א לברר ואפ"ה צריך לברר

אך באמת אין ראי' דכבר הבאתי בתשובה דסבר הנוב"י יוצדק רק לסברת הגו"ר שכ' דהא דצריכין לברר ברוב או בס"ס הוא רק מדרבנן וא"כ היכי דגם אחר הבירור ישאר ס' וא"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל ס' מה"ת לקולא א"כ בכה"ג לא החמירו ירו חז"ל לברר היכי שא"א להתברר צד איסור ד"ת אבל במקום שע"י הבירור ולא ישאר רק ס' א' יהי' אסור מה"ת א"כ הוי כמו וודאי איסור כיון שהתורה אסרה מס' הוי כוודאי כמ"ש בשו"ת הר"ן דבנודר שלא יהי' שבת בעיר ולמ"ד ס' מה"ת לחומרא יוכל להתיר הנדר ע"ש ביה"ש דהוי כחל הנדר וא"כ הכא לא מבעיא לשיטת הט"ז סי' ט"ז דמי שאינו יודע ה"ש אף גדול ששחט מותר לשחוט בנו אחריו דהוי כרוב מעשיהן מקולקלין א"כ חשיב כאפשר להתברר לגמרי דאם ימצא שאינו מומחה יהי' חשיב כוודאי איסור אף להקל ואף שסיים הט"ז דמסתפינא להקל מ"מ עכ"פ זה פשיטא דגדול שא"י ה"ש ששחט בינו לבין עצמו דעכ"פ שחיטתו אסורה מה"ת מס' אף לדעת הרמב"ם ז"ל דס' בשחיטה לכ"ע אסור מה"ת וא"כ היכי דאפשר להתברר צד ההיתר וגם צד האיסור באופן שיהי' אסור מה"ת לכ"ע צריכין לברר א"כ שוב אין לדחית דברי הנוב"י ובפרט לסברת הט"ז חשיב כאפשר להתברר לגמרי דאם ימצא שא"י ה"ש יהי' חשיב כוודאי איסור אף להקל לענין או"ב וז"ב

עוד העירו על סברת הט"ז מהא דקיי"ל דלענין חליצה לא סמכינן אחזקה דרבא וכ' במלחמות שם וברשב"א הטעם משום דהיכי דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה וכן כ' בט"ז סי' קנ"ו וקשה הא א"א לברר רק צד ההיתר היינו אם ימצא ב' שערות אבל אף אם לא ימצא שערות מ"מ יהי' ס' שמא נשרו דמש"ה בבעל משהגדיל אף בלא מצאו שערות אפ"ה אי' למאן א"כ שוב צד האיסור א"א להתברר רק דנחמיר מס' ואפ"ה צריכין לברר והגם דהב"ש כ' דס' שמא נשרו ל"ח ס' השקול דרובא לא נשרו ונהי דחוששין שין לחומרא מ"מ לענין חליצה יהי' כמו רוב לאיסור אך ע' שו"ת מהרי"ט ס' מ"א שכ' דס' נשרו הוי ס' גמור א"כ שוב תיקשי אך לפמ"ש ניחא דבאמת כ' כמ"פ דמש"ה ל"מ חזקה דרבא לעני חליצה משום שיש כנגדו ח"א היינו שע"ע היתה זקוקה ליבם ומס' א"א להוציאה מחזקת זקוקה אך כמ"פ כ' דכיון דהס' אם יש לה סימנים נוגע לכמה דברים לאו דוקא לענין חליצה ובזה מועיל החזקה דרבא להחזיקה בגדולה וכיון שכן אף שהס' נצמח אח"כ גם לענין חליצה מ"מ כיון שכבר הוחזקנו אותה בגדולה לשאר דברים ממילא מהני אף לענין חליצה אבל אם נבדק ולא יהי' סימנים נהי דיש ס' שמא נשרו מ"מ פשיטא דעכ"פ תהי' אסורה לחלוץ מה"ת דאף לשיטת הרמב"ם מ"מ הכא דמה"ת צריכה חליצה מס' א"א להוציאה מח"א ושוב היכי דאפשר להתברר עכ"פ באופן שתהי' אסורה מה"ת חשיב בכלל אפשר לברר עכ"פ ליכא סתירה מכאן אסברת הנוב"י

אך עכ"פ יש לחוש עפ"י דברי הפמ"ג דהיכי דהרמ"א סיים והכי נהוג אין ברור אם יש לצרף דעת המחבר לס"ס וגם לא ביאר בשאלתו אי השתינה בעמידה או בישיבה דאם השתינה בעמידה והיתה שותת אז לשי' התוס' והוא הי"א שברמ"א מחמיר ר"י בתרל"ר ובפרט אף בעומדת ומקלחת מ"מ אם נמצא על שפת הספל יש לחוש בתר דתמי מיא אתי דם היינו לבסוף שהיתה שותתת בשלמא לשי' רש"י דגם בתרל"ר מטהר ר"י א"כ אף א"נ דאתי לבסוף מ"מ ס"ל לר"י דבשעה שנפתח שביל של מ"ר נסתם המקור והגם דרש"י פירש הקושיא בתר דתמו מיא היינו אחר שכבר נסתם שביל של המ"ר וי"ל דקאי הקושיא אף לר"י ובחוו"ד כ' דלר"י ליכא חשש שמא הדם בא אח"כ דאז ליכא הרגשת מיר ושוב היי רק כחם ואין חוששין בחלוק שא"ב ובאמת ויש להעיר דשמא סברה שעוד לא נסתם שביל של מ"ר וסברה שהרגשת מ"ר אך באמת ניחא בלא"ה דבשלמא לר"מ כיון דעכ"פ מטמא ביושבת ושותתת וחזינן דבמקום שאפשר ר רק לבוא מהמקור אף שיש ס' שמא לא הי' המ"ר כלל בהמקור אפ"ה מטמא והסברא דכיון דל"ש דם במקום מ"ר א"כ ע"כ צריכין לחוש שהי' הדם מהמקור והדר מ"ר למקור א"כ נהי דבמקלחת דא"א לילך למקור ע"כ צריכין לתלות להיתר במידי דל"ש ולומר שיש מכה במקום מ"ר ופריך הש"ס שפיר דעכ"פ יש לנו לתלות דאחר שנסתם שביל של מ"ר בא הדם ושוב לא ניתלי להיתר במידי דל"ש ומשני דמיירי דנמצא בתוך הספל א"כ צד האיסור לא אפשר וע"כ צריכין לתלות להיתר במידי דל"ש וכעין מפורש בביצה ד"ז דבאיכא זכר אז כיון דא"א להיות נולד בלילה' אז גם בבדק מעיו"ט אמרי' שמא לא בדק יפה או שמא יצאה והחזירה אבל בדספנא מארעא נהי דל"ש לילד בלילה ואם לא בדקנו מקילין אף דבדשיל"מ מס' מחמירין מ"מ הכא שכיח להיתר אבל בבדק דגם צד ההיתר ל"ש שוב תולין לאיסור ג"כ במידי דל"ש. והכ"נ כיון דבאמת צד ההיתר נ"ש א"כ שוב רק בנמצא תוך הספל דא"א לבוא מהמקור מוכרחין לומר דבא ממ"ר אבל היכי שאפשר לתלות על צד האיסור אף על צד הס' שוב אין תולין במידי דל"ש להתיר וכעין זה כ' הח"ד דאם הרגישה ובדקה ומצאה מראה טהורה וגם דם טמא פחות מכגריס מטמאין והסברא דבאמת דעת התה"ד דע"י הרגשה ולא מצאה כלום טמאה והטעם דרוב דמים טמאים באשה כשי' הראב"ד אך במצאה מראה טהורה שוב תולין דהרגשה הי' ממראה טהורה כיון דנימוק ונאבד ל"ש שוב תולין להקל אף במידי דל"ש אבל ביש מראה טמאה פחות מכגריס נהי שאפשר לתלות במאכולת מ"מ שוב יש לתלות דהרגשה הי' ממראה טמא אך כ"ז לר"מ אבל לר"י דס"ל אף בתר"ל טהור אף שאפשר לילך למקור אפ"ה מטהר וע"כ דס"ל דכיון דליכא הרגשה ברורה נהי שי"ל כסבורה הרגשת מ"ר היא מ"מ נודע סתירת דברי הט"ז בסי' ק"ץ לענין בדיקת עד וכ' בס"ט דדוקא היכי דודאי בא מהמקור אז תולין דהי' בהרגשה אבל היכי די"ל