מהר"ש חלק ב קסא

האיסורין שהיו נוהגין קודם מ"ת אין אנו מחזיקים לפי שנאסר לנו אז רק כשבא לסיני פסקו איסורים אלו לגמרי ורק אז צוה הקב"ה שיתקיימו איסורין אלו וה"ה אמ"ה וגיד הוי בכלל איסורין חדשים ודייק מהא דתרי"ג מצות נאמרו בסיני ועי' ברמב"ם פ"י מה' מלכים ובלח"מ שם וא"כ לפ"ז ע"כ דסברת ר"י דעכ"פ חשיב חמור מש"ה שפיר קאמר הש"ס דמוקדשין לא חל דהיכי שיש לזה חומר ולזה חומר חשיב שוין כמפורש שם בש"ס גבי טומאת בשר ועי' תוס' יבמות דל"ג ובשעה"מ פי"ז מהא"ב. וא"כ י"ל לכאורה דאמ"ה לא יחול אטמאה שנאמר דבטמאה לא נאמר אזהר אמ"ה ואין לומר דהא ע"כ גם בטמאה נאמרה אזהרת אמ"ה דהא הוצרכה התורה לאסור לב"נ וממילא אסור גם לישראל ז"א דהא לשיטת הרמב"ם אזהרת ב"נ הוא משעה שנאמר לב"נ ובישראל נאמרה אזהרה בסיני ואז לא נתחדש רק לישראל ושוב י"ל דלא נאמרה בטמאה ורק די"ל דכיון דבאמת דבר שלא נשנית בסיני לא נוהג בעכו"ם ורק כשנשנית בסיני אז נוהג בעכו"ם וא"כ שוב גם אזהרת ב"נ הוא מסיני דאז כשנשנית בסיני נתגלה דחל האיסור אף לב"נ וא"כ שוב י"ל דחשיב מוסיף לפי שע"כ טמאה נכלל בכלל אזהרת אמ"ה לגבי ב"נ ושוב שפיר חשיב מוסיף. אך באמת י"ל דכ"ז אליבא דאמת דגיד אינו נוהג בב"נ והטעם דלא נשנית בסיני וא"כ שפיר אמ"ה דנשנית בסיני חשיב מוסיף משום דהא ע"כ נאמרה האזהרה לגבי ב"נ אבל בס"ד דס"ל דגם גיד נוהג בב"נ אף שלא נשנית בסיני וע"כ דהאיסור לב"נ לא תלוי כלל אם נשנית בסיני ושוב ל"ח מוסיף במה דאסור לב"נ דהא אזהרת ב"נ הוא מכבר ובישראל מתחיל האזהרה בסיני ושוב אז י"ל דבמוקדשין לא נאמרה אזהרת גיד דהא אז ליכא שום התחדשות מכח איסור גיד דלב"נ נאסר עוד מכבר ושוב שפיר ל"ח מוסיף ומיושב קושית התוס' ודוק היטב. והרבה יש לדבר בזה אך לקצר באתי

בעה"ח ועש"ק מ"ח למב"י תרנ"ג ראדימושלא והנניידידו. סימן ל"ז להרב הגדול החו"ב כי' כש"ת מו"ה משה ליב נ"י מוצד"ק ראזודיב יע"א

בדבר שאלתו באשה שהשתינה מים בעביט נקי ולאח"כ שפכה המ"ר מהכלי ונשאר בשולי הכלי קרטון כמו חול וחצץ במראה אדום דיהה ובדקה א"ע בעד הבדוק ולא מצאה שום דם וקרטין על עד הבדיקה וכל הבדיקות הם נקיין רק לאחר ווסת קבוע ונסתפק מה לעשות בזה אחרי שגם בספירת ז"נ מוצאת כנ"ל במ"ר והביא דברי הרמ"א סוף סי' קצ"א דאם מוצאת רק קרטין וחול טהורה הטלת מ"ר נשאר בכלי הקרטין וחול והאשה יש לה וכ' הש"ך דא"צ לבדוק אם נימוחו דהכא אף אם נימוח טהורה כיון שרואת במ"ר רק קרטין אך מפורש שם בש"ך דאם יש דם ג"כ טמא ונסתפק כת"ה אם צריכה לסנן המ"ר שמא תמצא גם דם ותצטרך בדיקת מהרי"ו או י"ל דא"צ בדיקה דהוי ס"ס שמא אין כאן דם ושמא כשיטת הפוסקים דלר"י תמיד טהורה ברואת דם במ"ר אף בעומדת ובפרט מהיכי תיתי להחזיק ריעותא שיש שם דם ואף דאיכא לברורי מ"מ י"ל כמ"ש הנוב"י דהיכי דא"א לברר שני הס' א"צ לברר ה"ה הכא דא"א לברר רק צד ההיתר היינו אם לא ימצא דם עדן יש ס' שמא דם הנמצא במ"ר טהור רק דנחמיר מס' בכה"ג ל"צ לברר ובפרט שיש ס' שמא שלא בהרגשה בא עכת"ד. ובאמת יש בזה הרבה לדבר

והנה בעיקר הדבר שכ' כת"ה דיש ס"ס יאבה לעיין בפמ"ג בהנהגות או"ה אות ז' שכ' דהיכי דהרמ"א חולק על המחבר וסיים והכי נהוג יש להסתפק אם נוכל לצרף דעת המחבר לס"ס א"כ הכא שסיים הרמ"א והכי נהוג כשיטת הר"ח דגם לר"י עכ"פ טמא משום כתם א"כ י"ל דא"א לצרף דעת המחבר לס"ס וגם בגוף סברת הנוב"י הנ"ל הנה באמת גם בפנ"י כ' כן ולכאורה יש להעיר ע"ז מדברי הרמ"א יו"ד סי' א' סעיף ב' שכ' דאף שהשו"ב ליכא לפנינו מ"מ צריכין לבדוק אם נשחטו הסימנים רובן דכ"מ שאפשר לברר צריכין לברר וחזינן דאף שא"א בבירור גמור אפ"ה צריכין לברר ומצאתי בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' ס"ח שהרגיש בזה אך באמת לא דמי דשם אדרבה צד האיסור אפשר לברר דהא אם יראה שלא נשחטו רוב הסימנים יהי' ודאי איסור לזה שפיר נהי דצד ההיתר א"א לברר לגמרי דגם אם ימצא שנשחטו רובן אפ"ה נצטרך לסמוך ארוב מצוין מ"מ כ"מ דאפשר לברר מבררין וכמ"ש הצ"ץ דאף במידי שיש עליו ב' מיני איסור ואחד יל"מ אמרי' עד שתאכלנו בביטול שני איסורים תאכלנו בביטול איסור א' והסברא דביטול הוא רק כמו דחויה ובקושי התירו ולכך אף דעכצ"ל לביטול באיסור א' מ"מ כ"מ שאפשר שלא נצטרך לבוא לביטול מהדרינן ה"ה הכא כיון שצד האיסור אפשר להתברר שפיר מבררין אבל היכי שצד האיסור א"א להתברר רק דאח"כ נאסור מס' י"ל דא"צ לברר כיון דלע"ע יש לפנינו ס"ס להתיר ונהי די"ל דס"ס לא עדיף מרובא ועדיף לברר צד ההיתר כמו בדשיל"מ היכי דאפשר לא סמכינן אס"ס מ"מ י"ל שם בדבר שיל"מ אי נמתין על זמן ההיתר לא יגיע לידי פסידא והא באמת במקום שהמאכל מתקלקל ל"ח דשיל"מ וה"ה הכא כיון דיוכל לבוא לידי פסידא עי"ז שנצטרך לברר דנצטרך להחמיר בס' א' בכה"ג י"ל דא"צ לברר וז"ב. ומה שהביאו עוד ראי' דלא כסברת הנוב"י מהא דמפורש במלחמות ריש חולין דמש"ה כשהשו"ב לפנינו צריכים לבודקו משום דברוב צריך לברר והא י"ל דהכ"נ הוי כעין ס"ס שמא בקי בה"ש ושמא אף אם אינו מומחה מ"מ שמא שחט שפיר וכמ"ש הריטב"א דמש"ה סמכינן ארוב מצוין ול"א סמל"ח דהכא אף