מהר"ש חלק ב קס

דמשכחת שיהי' מוקדשין קדים ונשמע דלא כהשא"ר ולא באתי רק להעיר

י"ב) ובאמת עפ"ז י"ל דברי רש"י התמוהין דבהא דמבכרת פי' אליבא דשני המ"ד אי נוהג בשליל א"כ גיד קדים ואי אינו נוהג בשליל הו"ל ב"א ובהא דוולדות קדשים בהוויתן הם קדושים פי' רק למ"ד נוהג בשליל דהו"ל גיד קדים ובאמת אדרבה למ"ד בהויתן קדוש, א"כ לא משכחת שיהי' מוקדשין קדים א"כ שפיר מועיל אף בב"א דל"ש הסברא דכל שאינו בדא"ז כנ"ל ואף שכ' בתוס' נדה ד"מ דאף למ"ד בהוויתן קדוש מ"מ קדושת פה מהני אף כ"ז שהוא במעי אמו א"כ שוב משכחת שיהי' מוקדשין קדים אף למ"ד בהוויתן קדוש אך מפשטא דש"ס מוכח דלא משכחת קדושה כלל במעי אמו לא משכחת שיהי' איסור מוקדשים קדים לגיד ושוב ל"ש הסברא דכל שאינו בזא"ז

אך לפ"ז א"ש הכל דבאמת לתירוץ דבמבכרת וס"ל במעי אמו קדוש א"כ למ"ד נוהג בשליל ליכא שום רבותא דודאי חל איסור גיד וע"כ דעיקר הרבותא למ"ד אינו נוהג בשליל דאז צ"ל מטעם ב"א ושפיר הו"א דכיון שמשכחת שלא יהי' גיד נוהג בקדשים א"כ שייך הסברא דכל שאינו בזא"ז וקדשים הוי כולל קמ"ל דאמ"ה חל דלא כהשא"ר ושפיר נקט במתני' אח"כ פלוגתא אי נוהג בשליל דמרישא לא נשמע אי נוהג בשליל דגם למ"ד אינו נוהג בשליל חל מטעם ב"א מש"ה פי' התוס' דעיקר הרבותא למ"ד אינו נוהג בשליל דאז צ"ל מטעם ב"א והו"א דבכה"ג ל"מ ב"א קמ"ל דאפ"ה חל אבל למ"ד בהוויתן קדוש א"כ ליכא שום רבותא למ"ד אינו נוהג בשליל דהיכי דלא משכחת שיהי' מוקדשין קדים א"כ ל"ש הסברא דכל שאינו בזא"ז ופשיטא דחל בב"א וא"כ עכצ"ל דעיקר הרבותא דאשמעינן המתני' דבהוויתן קדוש דהו"א במעי אמו קדוש וקדשים קדים וכיון דעיקר הרבותא דבהוויתן קדוש א"כ אין שום רבותא למ"ד אינו נוהג בשליל יותר מלמ"ד נוהג בשליל דהא אף דלמ"ד אינו נוהג בשליל צ"ל מטעם ב"א מ"מ בכה"ג פשיטא דב"א חל לכך נקט רש"י אליבא דהלכתא דקיי"ל נוהג בשליל ועיקר הרבותא להשמיענו דאינו קדוש במעי אמו וא"ש הכל בס"ד ודו"ק

י"ג) והנה כת"ה כ' עוד ליישב קושיות התוס' דבאמת בישראל כ' הבית אפרים בהקדמה דבישראל י"ל לכאורה דיחול איסור גיד לאח"ש ולא נימא כסברת התוס' דבעי שיחול מחיים רק דא"א לחול אעשה שא"ז אבל בעכו"ם י"ל דאיסור גיד חל לאח"ש דבעכו"ם ליכא עשה שא"ז ושוב א"א לומר דחל אמוקדשין מטעם מוסיף לב"נ ז"א דבישראל צריך גיד לחול אף קודם שחיטה דבלא"ה לא חל גם לאח"ש ולב"נ לא חל רק לאח"ש וא"כ ל"ח מוסיף דאינם חלין ביחד עכ"ד

באמת דברי כת"ה סותרין למ"ש בתירוץ הראשון דאכתי תיקשי דנהי דבחולין חל איסור גיד מיד כשיוצא לאויר העולם ובמוקדשין א"א לחול אז דאז אכתי ל"ח מוסיף כיון דעדן לא נאסר לב"נ\ מ"מ עכ"פ מיתלי תלוי ואח"ש כשחל לב"נ חשיב מוסיף ויחול גם לגבי ישראל אאיסור קדוש כמ"ש כת"ה בב"נ דבאמת צריך איסור גיד לחול אף במעי אמו רק דאז לא חל אאמ"ה אפ"ה כשיוצא לאויר וחל לישראל ממילא חל גם לב"נ א"כ הכ"נ אף דלישראל לולי האיסור מוקדשין הי' חל תיכף מ"מ אמרי' מיתלי תלוי ואח"ש דחל לב"נ חל ג"כ לישראל מטעם מוסיף ועכצ"ל דכיון דבשעה שנעשה גיד היינו כשיוצא ממעי אמו לא חל איסור גיד א"כ כ"ז שמעכב איסור הראשון לא חל איסור גיד אף כשנעשה מוסיף אח"כ וא"כ אזדא תירוץ הראשון אך עכ"פ תירוץ השני נכון הוא דבישראל צריך לחול מיד ואז ל"ח מוסיף דבב"נ לא חל איסור גיד רק לאח"ש ול"ח מוסיף אך התוס' לשיטתם אזלי דבעי שיחול מחיים וע"כ גם לב"נ חל מחיים ושפיר. חשיב מוסיף דחל ביחד ושפיר מקשו התוס'

ובאמת עפ"ז שכתבתי לעיל דאמ"ה ל"ח מוסיף אף דאסור לב"נ לפי שלגבי ב"נ חל תיכף במעי אמו ולגבי ישראל לא חל רק לכשיוולד ואז ליכא מוסיף דלב"נ כבר נאסר והוי כטבל שנתחמץ בימי הפסח דלא כולל יש ליישב קושית התוס' חולין דק"ג ד"ה מר סבר שהקשה דהא ר"י ס"ל כולל וכ"ש מוסיף א"כ אף אי אבר בא אח"כ מ"מ יחול מטעם מוסיף

ועפ"ז א"ש דבשלמא בטמאה דחל איסור אמ"ה מיד במעי אמו דלא משכחת היתר בשחיטה א"כ שפיר חל לישראל ולב"נ בב"א אבל בכשרה דלישראל אינו חל במעי אמו אפי' אם יתלוש דהא יוכל להיות ניתר בשחיטת אמו ולגבי ב"נ ל"ש דאף דלאו לאברים עומדת אפ"ה כ' הב"ט דהוי כמו שלכד"א ובב"נ גם שלכד"א אסור כיון דלא ניתנו שיעורין לב"נ כמ"ש המהרש"ל לר"ש ואף שהמהרש"א מקשה שם אמהרש"ל מ"מ כבר כ' המפורשים ליישב וא"כ לב"נ כבר נאסר מקודם ובשעה שתלש דאז צריך האיסור אמ"ה לחול לישראל אז ליכא שום מוסיף דלב"נ כבר נאסר מקודם ומיושב קושית התוס' לנכון בס"ד

יד) אך בעיקר קושית התוס' דני מא דחשיב מוסיף לפי שמוסיף לב"נ. והנלע"ד ליישב דהנה באמת שיטת כמ"פ דלמ"ד אאחע"א אף שני איסורים ליכא והסברא דכיון דבלא"ה אינן עומד לאכילה מכח איסור הראשון א"כ לא נכללה כלל באזהרת איסור האחרון היינו נבילה בטמאה נאמר דבטמאה לא נאמרה אזהרת נבילה ובחלב מוקדשין ע"כ דנאמרה אזהרת מוקדשין לענין הנאה וכיון שהוא נכלל בכלל אזהרת התורה שוב חל מוקדשין לגמרי וא"כ לפ"ז באמ"ה אטמאה א"נ דלא חל ע"כ יהי' מוכרחין לומר דלא היתה טמאה בכלל אזהרת אמ"ה אך באמת א"א לומר כן דהא ע"כ גם בטמאה נאמרה אזהרת אמ"ה לב"נ ושוב ע"כ דחל לגבי ישראל וא"כ י"ל דבאמת קתני במתני' גיד אינו נוהג בטמאה ר"י אומר נוהג לפי שנוהג בבני יעקב אמרו לו בסיני נאמר ופרש"י דעד סיני לא הוזהר ובפיה"מ להרמב"ם כ' דבאמת מודים רבנן דנאמר לבני יעקב רק הא דאנו מחזיקים