מהר"ש חלק ב טז

וכמו שכתב הפרי מגדים דהא דלחומרא מקשינן הוא רק מס'

והנלע"ד ונקדים מה דקאמר בש"ס שם ד"ו גבי רבי שבא לפניו שאלה באשה שעברו עליה ג' עונות והורה דדיה שעתה ואח"ז נזכר דרק ר"א ס"ל הכי ואמר כדאי ר"א לסמוך עליו בשעה"ד וכ' בתוס' דאאפ"ל בשני בצורות דבזה אף רבנן מודים רק המעשה שנגעה האשה באדם א' ועסק במעט טהרות קודם שנודע שהאשה טמאה ואח"ז מצאה האשה א"ע טמאה ובא האיש שנגע בה בתוך המעל"ע לשאול על מעט הטהרות ואם הי' זוכר אז דרבים פליגי על ר"א אז לא הי' מיקל בשביל הפסד מעט אך הוא שכח זאת רק הי' סובר דפליגי בזה חד כנגד חד ואחר שטיהר אותו עסק בהרבה טהרות ואחר שנזכר דרבים פליגי עלה נהי דלרבנן צריכין לטמא טהרות לפי שבשעה שנולד הספק עדן לא הי' הפ"מ אבל עכ"פ סמך א"ע בזה אר"א והקשה במהרש"א דאמאי לא נקט בפשיטות דבשעה שמצאה הדם עדן לא עשה הנוגע בה שום טהרות ורק נשאל לרבי אם יוכל לעסוק בטהרות והורה לו להיתר ואחר שעסק בטהרות נזכר דרבים פליגי עלה ואמר כדאי ר"א לסמוך עליו ותירץ דאם לא הי' עוסק כלל בטהרות אז לא הי' מקיל אף אם לא זכר דרבים פליגי עלה עיי"ש ולכאורה צ"ע מש"ס ע"ז ד"ו דהי' א' אוסר ואחד מתיר ריבק"א בשל סופרים הלך אחר המקיל וכן איפסק הילכתא א"כ הכא דכל טומאת מעל"ע הוא רק דרבנן א"כ הוי לי' פלוגתא דרבנן וצריך למיזל לקולא

אך באמת י"ל לפי המבואר בש"ס ע"ז דל"ו ע"ב דאף דס' ברה"ר ס' טהור אפ"ה הגברא בעי טבילה. ודעת הרמב"ם בפי"ד מאה"ט דגם בס' מקוה שאובין נהי דס' לקולא מ"מ לכתחילה אין מתירין לו לטבול בס' מקוה שאובין ודעת המלמ"ל דאף בכבר טבל אפ"ה אין מתירין לו ליגע בטהרות לכתחילה. ובאמת דעת התוס' עירובין ל"ו דבדרבנן ל"א זולי טבילי וי"ל דזה תלוי א"נ דהטעם דסד"ר להקל משום דתולין להקל א"כ היכי שאפשר לטבול לא תלינן אבל א"נ דחז"ל עשו הס' להיתר גמור א"כ אף שאפשר בטבילה מ"מ כיון דהוי היתר גמור א"צ לטבול פ"א. ועפ"ז י"ל דמש"ה מחמיר הרמב"ם גם בס"ט דרבנן דצריך לטבול משום דס"ל דעיקר הטעם משום דתולין להקל מש"ה שפיר הגברא בעי טבילה כמו בס"ט ברה"ר דג"כ הטעם משום דתולין להקל והראי' דבסתרי אהדדי מחמירין כמ"ש ברשב"א ריש נדה. והתוס' ס"ל דהטעם לפי שחז"ל עשו הס' להיתר גמור א"כ שוב א"צ לטבול. ולפ"ז י"ל דבס' פלוגתא בדרבנן בזה בוודאי ל"ש לומר שעשו הס' להיתר גמור דהא לחד מ"ד הדין דאסור וע"כ עיקר הטעם לפי שתולין להקל ושפיר הגברא בעי טבילה ומש"ה אם לא הי' עושה טהרות מקודם בוודאי הי' מחמיר מס' שיצטרך טבילה וא"כ עיקר מה שהקיל בס' משום שכבר עשה מעט טהרות ואח"כ נזכר שאין זה ס' השקול ורק אז כבר הי' הפ"מ מש"ה סמך אר"א וא"ש סברת מהרש"א בס"ד. וביותר ביאור י"ל בפלוגתת התוס' והרמב"ם אי בדרבנן אמרי' זולי טבילי דהש"ש כ' דלשי' הרמב"ם שס"ל ס' ד"ת מה"ת לקולא א"כ בפשיטות א"ש הא דסד"ר לקולא דרק חז"ל החמירו בס' ד"ת ובדבריהם לא החמירו אך להסוברים דס' ד"ת לחומרא שוב הא דמקלינן בסד"ר אף דהוי ס' לא תסיר ע"כ שעשו הס' להיתר גמור א"כ התוס' לשיטתם שס"ל ס' ד"ת לחומרא כמ"ש במהרי"ט והפר"ח סי' ק"י ובפרט שם בעירובין דקאי לר"מ דס"ל בכריתות די"ז דל"צ חתיכה א' משני חתיכות א"כ לשי' בוודאי ס' ד"ת לחומרא לא כמ"ש הדורש לציון ס' ד' א"כ ע"כ הא דמקילין בסד"ר לפי שעשו הס' להיתר גמור א"כ שפיר א"צ טבילה אבל הרמב"ם לשי' דס' ד"ת לקולא א"כ לדידי' הטעם בסד"ר לפי דתולין להקל א"כ שוב שפיר גברא בעי טבילה דבאפשר לתקן בקל לא תלינן לקולא כמו שהחמירו בסד"ר בדשיל"מ וא"כ בס' פלוגתא זה בוודאי ל"ש לומר דהוי היתר גמור שוב הגברא בעי טבילה וממילא מיושב קושתי דבהא דמפורש במתני' אשה שיש לה יוסת דיה שעתה ע"כ הפי' דאם נגע בה אדם מקודם מציאת הדם מותר לזה הגברא לעשות טהרות אף בלי טבילה דהא אם לא גזרו בו טומאת מעל"ע א"כ הוי טהורה וודאי וא"כ אם אנו מסופקין בפי' המתני' אם הפי' רק בשעת ווסת או אף שלא בשעת ווסת יש הוכחה דהכוונה רק בשעת ווסת דאי הפי' דגם שלא בשעת ווסת דיה שעתה הי' למתני' לפרש כדי שלא ניטעי דהכונה רק בשעת ווסת ונשרוף עי"ז טהרות שלא כד"ת וא"ל דבאמת הפ"י אף שלא בשעת ווסת רק דאפ"ה סתם במתני' וסמך ע"ז דגם בס' ניזול לקולא ז"א דאי יהי' הדבר בס' נחמיר עכ"פ לענין הגברא דבעי טבילה דבאפשר לתקן לא תלינן להקל בס' פלוגתא וא"כ אי באמת הי' הכוונה דגם שלא בשעת ווסת ניזול לקולא הי' למתני' לפרש כדי שנדע דגם לענין הגברא דיה שעתה ומותר ניגע בטהרות בלי טבילה וע"כ מדתני סתמא ע"כ הכוונה דבאמת לחומרא ורק לפי ההו"א שלא ידענו מהברייתא רצו להעמיד המתני' גם לרבנן מש"ה אמרו דרבנן מודים עכ"פ בשעת ווסת ובאמת הפי' במתני' רק בשעת ווסת א"כ כיון דע"כ ברייתא אחת לא אתי כר"ע שוב נשאר ס' בדברי ר"ד אי מקיל אף שלא בשעת ווסת ושוב שפיר קאמר הש"ס לחומרא מקשינן דאי לקולא הי"ל לפרש דמס' לא נוכל להקל עכ"פ לענין הגברא וע"כ דהכוונה באמת להקל רק בשעת ווסת וא"ש הכל בס"ד

וגם מפורש בש"ע ס' ק"ל בהא דב' נשים שלבשה חלוק א' דזקינה תולה בילדה וכ' בש"ך שם דאף אם הילדה היא שלא בשעת ווסת מ"מ הזקינה תולה בה וע' שו"ת הש"מ לענין זקינה שמצאה דם במר"ג דוודאי מהני בדיקת מהרי"ו אף בלי הרגשת כאב וע' בשמ"א שמקיל לגמרי בזקינה שמצאה במר"ג. ובפרט עכ"פ במניקה שלא בשעת ווסת דאז יש ב' חזקות להיתר א' ח"ט דשלא בשעת ווסת וחזקת סילוק דם דימי מניקתה וכבר כ' בשו"ת הריב"ש סי' שע"ט דב' חזקות