מהר"ש חלק ב טו

בזמן ווסת דאז אם ניתלי שבא הדם עכשיו א"כ לא נעשה השתנות כלל דגם מקודם הוחלטנו דתראה בזמן ווסתה א"כ אדרבה אם ניתלי בזמן ווסת לא יהי' השתנות כלל מכפי שסברנו ע"ע ואם ניתלי שבא מקודם יהי' השתנות מכפי שסברנו ע"ע וא"כ שוב החזקה בתוקפו. ולכך מסיק הש"ס דרק בשעת ווסת מקיל ר"ד ומש"ה א"ש מה דקאמר בש"ס דבכתם אף בשעת ווסת מטמאה למפרע שאם תראה שלא בשעת ווסת מטמא למפרע וצריך להבין דעכ"פ בשעת ווסת די' שעתה וא"כ יצא דכתם חמיר מראי' ובזה הקשו בתוס' דמשמע דד' נשים קילי דשם אף בכתם די' שעתה וקשה דלר"ד משמע דרק באשה שיש לה ווסת די' שעתה ולא בד' נשים

ובזה א"ש דבאמת אם הי' הדין דגם בשלא בשעת ווסת די' שעתה וע"כ הי' הסברא כנ"ל דבאשה שיש לה ווסת ח"ט שלה אלים טובא ולא בתר חזקה דהשתא א"כ גם בכתם הי' דיי' שעתה אבל כיון דשלא בשעת ווסת מטמא למפרע ע"כ דגם באשה שיש לה ווסת לא אלים חזקתה כ"כ ורק עיקר הטעם דבשעת ווסת דיי' שעתה לפי שעל אותו זמן ידענו מקודם שיהי' השתנות וכ"ז על דם שע"ז יש חזקה דווסת שתראה אז בהרגשה א"כ שפיר לא מחזיקין על למפרע דעל למפרע סברני שלא יהי' השתנות ובאמת נוכל לומר דלא נעשה השתנות אבל בכתם דבא שלא בהרגשה ע"ז ליכא חזקה דווסת דל"ש שתראה כתם בזמן ווסתה וא"כ ע"ז סברנו מקודם שלא תמצא כתם בזמן ווסתה וכיון דע"כ נעשה השתנות מכפי שהוחלטנו ע"ע שוב מחזיקין על למפרע וא"ש מה דנקט הש"ס דמש"ה כתמה טמא למפרע שאם תראה שלא בזמן ווסתה תטמא למפרע וקשה דמה ענין זה לזה דעכ"פ באותו זמן דווסת אין בה טומאה למפרע ובתוס' כ' דגזרינן אטו שלא בשעת ווסת אע"ג דבראי' לא גזרינן וקשה להבין הסברא

ועפ"ז א"ש דאי הי' הדין דגם בשלא בשעת ווסת די' שעתה וע"כ הי' הטעם דח"ט שלה אלים טובא ולא משגיחין על חזקה דהשתא ושוב אף בכתם הי' טהור אבל השתא דשלא בשעת ווסת טמא למפרע ע"כ דגם בזה ריע חזקתה וע"כ הא דבשעת ווסת דיה שעתה דעל אותו זמן ידענו מקודם שיהי' השתנות אבל על כתם סברנו שלא יהי' השתנות ושוב מחזיקין על למפרע ומש"ה א"ש ב"ד נשים למ"ד דיה שעתן וע"כ הטעם דס"ל דד' נשים שהם בחזקת מסולקת מדם ח"ט שלהם אלים טובא וכמפורש בש"ס דבמעוברת אף בעת ווסתה ל"צ בדיקה ולכך אף דראתה לפנינו מ"מ בחזקה טובה אמרי' השתא דאיתרע ושוב אף בכתם דיה שעתה ומיושב קושית התוס' דבאמת ד' נשים לא עדיפי מאשה שיש לה ווסת ובאמת י"ל דיש לה ווסת עדיף רק כיון דשלא בזמן ווסתה מטמא למפרע א"כ כתם אף בשעת ווסתה דמי לשלא בשעת ווסתה אבל באמת י"ל דאף ר"ה דס"ל בזמן ווסת דיה שעתה אפ"ה בד' נשים מטמא למפרע. ועפ"י סברא זו דבשלמא באשה שיש לה ווסת גם מקודם ידענו שבאותו זמן יהי' השתנות וא"כ אי ניתלי שבא עכשיו לא נעשה השתנות כלל מכפי שהוחלטנו מש"ה לא מחזיקין על למפרע אבל בד' נשים אדרבה הוחלטנו מקודם שלא תראה כלל אף בזמן ווסת א"כ כיון דע"כ נעשה השתנות מכפי שהוחלטנו עד עכשיו ושוב יש לחוש על למפרע וכמ"ש בסד"ט סי' ק"ץ בהא שכ' המנ"י דאף דדעת התה"ד דבהרגשה ובדקה ולא מצאה כלום דטמאה מ"מ במעוברת טהורה אף בהרגישה דכמו במעוברת הדין דא"ח לווסתה ה"ה דא"ח להרגשה ודחה הסד"ט דכיון דמעוברת אינה עלולה להרגיש ואם הרגישה איתרע ח"ט ושוב חוששין שמא ראתה א"כ הכ"נ י"ל סברא זו אם ראתה עכ"פ עכשיו ע"כ נעשה השתנות מכפי שהוחלטנו ע"ע ושוב חוששין על למפרע. אך באמת ר"ד ור"א מחולקין בסברא זו דר"א ס"ל דרק בכל נשים דעכ"פ גם באשה שיש לה ווסת אין לה חזקה טובה ולכך אזלינן בתר חזקה דהשתא ובד' נשים דהוית לגמרי בחזקת מסולקת דם לכך אין מחזיקין על למפרע. ור"ד ס"ל להיפך דגם בחזקה טובה כיון דע"כ נעשה השתנות מכפי שהוחלטנו ע"ע חוששין על למפרע וכן בזמן ווסתה אם ניתלו שבא עכשיו לא יהי' נעשה השתנות מכפי שהוחלטנו ע"ע אבל בד' נשים כיון דע"כ נעשה השתנות שוב חוששין על למפרע. וביותר ביאור י"ל לפמ"ש מהר"י סג"ל הובא בט"ז סי' קפ"ז דלמ"ד ווסת דרבנן מותרת לשמש בין ווסת לווסת ותולין אף במכה שא"י אם מוציא דם ואף בכאב תולין והוקשו דאדרבה למ"ד ווסת ד"ת יותר יש לתלות שלא בשעת ווסת וכ' בסד"ט דבאמת חזקת ג"פ חשיב חזקה גמורה ורק מ"ד ווסת דרבנן ס"ל דח"ט של האשה חשיב בירור ול"מ חזקת הווסת לגרע כח הח"ט ומש"ה מה"ת א"ח לווסת ומ"ד ווסת ד"ת ס"ל דח"ט של האשה ריע טובא ולכך חזקת ג"פ מועיל שתהי' צריכה לחוש מה"ת יצא דלמ"ד ווסת דרבנן ח"ט אלים טובא

ועפ"ז א"ש הכל דהנה לקמן בדט"ז מפורש דר"א ס"ל ווסת ד"ת א"כ ע"כ דס"ל דח"ט של אשה ריע טובא ומש"ה ס"ל דהא דמחמירין לטמא למפרע משום דהיכי דליכא חזקה דמעיקרא אזלינן בתר חזקה דהשתא ומש"ה בד' נשים דחזקת מסולקת דם אלים טובא א"כ אף שראתה אפ"ה אמרי' השתא דאיתרע אך ר"ד סובר אליבא דהילכתא ווסת דרבנן ע"כ דס"ל דח"ט אלים טובא ואפ"ה מחמירין לטמא למפרע ע"כ דהסברא כמ"ש דאדרבה כיון שמקודם סברנו דלא תהי' השתנות ובפרט בד' נשים הוחלטנו בוודאי שלא תראה וכיון דע"כ נעשה השתנות שוב מחזיקין על למפרע אבל בזמן ווסתה דעל אותו זמן ידענו שתהי' השתנות דהא מדרבנן צריכה לחוש על זמן ווסתה מש"ה תולין דבזמן ווסת בא כדי שלא תהי' השתנות מכפי שהוחלטנו ע"ע ומש"ה לענין כתם דע"כ נעשה השתנות שיב מטמאין למפרע ומיושב קושית התוס' לנכון בס"ד. נחזור למה שהקשיתי דהא כיון דעיקר טומאת מעל"ע הוא רק מדרבנן א"כ אם אנו מסופקין בדעת ר"ד אם מקיל גם בשלא בשעת ווסת הוי סד"ר ולקולא