מהר"ש חלק ב קנח

בב"ח וע"כ מדכתבה התורה קרא מיוחד לאיסור אכילה ע"כ דהכוונה בחלב לא בחלב ומיושב הכל בס"ד: ט) עוד י"ל קושיית הגו"ר דהא יש קרא מיוחד לאיסור אכילה ואיסור אכילה בלא"ה יש בחלב לחוד וגם מאי קאמר הש"ס לר"ש משכחת למילקי הא ר"ש לומד איסור בישול מקרא מיוחד וקשה עכ"פ למ"ל קרא מיוחד על איסור אכילה הא בלא"ה אסור משום חלב. והנלע"ד דבש"ס חולין קי"ג איתא פלוגתא במבשל חלב בחלב דחד אמר מתוך שלוקה על בישולו לוקה על אכילתו ומוכח בש"ס דאף שי"ל אאחע"א ואיסור בישול בודאי ל"ח מוסיף כיון דלא חל רק אגברא וגם משום דאין בישול אחר בישול אפ"ה גילתה התורה דאיסור בישול תלוי באיסור אכילה אך בפמ"ג סי' פ"ז העיר מנ"ל למידרש דחל איסור בב"ח אאיסור הקדום והא קי"ל אאחע"א ואי דנלמוד מדכתבה התורה האיסור בלשון לא תבשל הא צריך למיכתב בלשון לא תבשל כדי שיאסר בשלכד"א עיי"ש שכ' דקאי לרבא דכל איסורין לוקין בשלכד"א והדבר תמוה אך כונתו לדברי מהרש"א פסחים דכ"ו שכ' דרבא ס"ל במעילה א"ח בשלכד"א משום דילפינן מתרומה וה"ה דבב"ח וכה"כ א"ח בשלכד"א וא"כ ע"כ כוונת התורה בהא דכתבה לא תבשל למילקי גם בחלב וחלב על אכילתו וא"כ י"ל דלר"ש דס"ל כ"ש למלקות וכ' המהרש"ל דגם שלכד"א אסור א"כ אין חילוק בין שאר איסורין לבב"ח ושוב י"ל נהי דר"ש יליף היתר הנאה בב"ח מנבילה אבל עכ"פ מדכתבה התורה ג"פ לא תבשל עכ"פ נלמוד מדלא כ' התורה בפי' איסור אכילה בב"ח ע"כ דהיקש אכילה לבישול וממילא במבשל חלב בחלב חייב מגו דלוקה אבישול לוקה נמי אאכילה ובאמת יש נ"מ לדינא אי אמרי' אחע"א ומצי איסור בב"ח בעצם לחול אחלב יוצמח דאף אם אכל ח"ש מבשר טריפה שבישלו עם חלב דאף אם אכל ח"ש מבשר טריפה שבישלו עם חלב ואח"כ בכא"פ בישל עוד ח"ש בשר טריפה עם ח"ש חלב דמצטרף בכא"פ להתחייב משום בב"ח אף דמועיל הצירוף ג"כ להתחייב משום טריפה אפ"ה חל איסור בב"ח אאיסור טריפה אבל למ"ד אאחע"א ורק היכי דלוקה אבישולו לוקה נמי על אכילתו א"כ היכי דלא בישל כזית ביחד לפמ"ש הפמ"ג דלענין בישול אינו מצטרף ברא"פ וכיון דא"ח אבישולו, ה"ה דלא חל איסור אכילת בב"ח אאיסור טריפה וז"ב

עכ"פ נחזור להנ"ל דבאמת העירו הפוסקים די"ל דבב"ח חשיב מוסיף מכח הנאה אך הרמב"ם כ' דא"ה טפל לאכילה ובמקום דלא חל איסור אכילה ליכא גם א"ה והלח"מ כ' דהנאה לפי שאין בו מלקות ל"ה בכלל מוסיף וטעם דהנאה ליכא מלקות משום דכל דבר שראוי לאכילה עיקרו עומד לאכול וא"כ הנאה לענין אכילה הוא בגדר שלכד"א ומש"ה ליכא מלקות ע' בב"ט שעה"כ דין א' שהאריך בזה. אך כ"ז לפי האמת דחלב שרי א"כ לולי אזהרת התור באיסור בב"ח הי' עומד לבשל בשר עם חלב ולאוכלו א"כ שפיר הוצרכה התורה לאסור אכילת בב"ח א"כ נהי דהתורה אסרה בב"ח גם בהנאה מ"מ א"ה הוא טפל לאכילה וממילא אין לוקין על הנאתו ול"ח בכלל מוסיף ושפיר בבישל בשר טריפה עם חלב אינו חל איסור בב"ח דל"ח מוסיף וגם דהנאה הוא טפל לאכילה ובמקום דא"ח על אכילתו ה"ה דמותר בהנאה אבל א"נ דחלב אסור א"כ אף לולי אזהרת בב"ח ג"כ לא הי' עומד לאכול בב"ח מצד איסור חלב וע"כ דהעמידה התורה עיקר איסור בב"ח לענין הנאה ושוב לוקין על הנאה ושוב חשיב מוסיף וחל גם לענין אכילה א"כ א"ש הכל דבאמת ע"י הא"ה חל ג"כ לענין אכילה אך כ"ז א"ה י"ל דחשיב מוסיף אבל איסור בישול דל"ח מוסיף א"כ מאי קאמר הש"ס משכחת למילקי אבישולו הא באמת ילפינן מקרא מיוחד לאסור בב"ח גם באכילה אך י"ל דגילתה התורה דכיון דלוקין אבישולו ה"ה דלוקין על אכילתו

ולפ"ז א"ש הכל דבאמת יש עוד לדקדק מה דקאמר הש"ס לר"ש משכחת למילקי אבישולו מדוע ל"ק גם לרבנן דמש"ה כתבה התורה דין בב"ח לענין בישול והי' ניחא דחד טעם הוא בין לרבנן בין לר"ש וגם מדוע ל"ק כמי דאמר אליבא דרבנן בהדי בשר אסור בהנאה כמו כן יאמר לר"ש בהדי בשר אסור אף בבישול אך עפ"ז ניחא דבאמת ידע הש"ס שיש קרא מיוחד על אכילת בב"ח ויש הוכחה דחלב שרי בלא"ה למ"ל קרא מיוחד לאיסור אכילת בב"ח נהי דצריך קרא לבישול והנאה אבל באכילה בלא"ה אסור אך זה כונת הש"ס די"ל דחלב אסור ואפ"ה כתבה התורה איסור בב"ח שילקה גם משום אכילת בב"ח ואין לומר דאאחע"א ז"א דהא בב"ח יש א"ה וכיון דס"ל חלב אסור א"כ שוב עיקרו עומד רק להנות ממנו וא"כ כשאסרה התורה בב"ח בהנאה לוקין על הנאה ואינו טפל לאכילה דהא עיקר איסורו נאמר לענין הנאה ושוב חשיב מוסיף וחל אף לענין אכילה א"כ לא מצי לישנויי דכתבה תורה איסור בב"ח לענין בישול ז"א דבישול ל"ח מוסיף ושוב לא הי' לוקין אאכילה משום בב"ח ובאמת ידע הש"ס דילפינן מקרא לאסור אכילה בב"ח מש"ה משני הש"ס מטעם הנאה ועוד דחשיב מוסיף וחל אף לעניין אכילה וכ"ת דעכ"פ כיון דלוקה אבישול ה"ה דלוקה אאכילה ז"א דלדידן דס"ל כל האיסורין בכזית וממילא שלכד"א שרי שוב לא נלמוד דהיכי דלוקה אבישול לוקה נמי אאכילה אבל לר"ש שפיר קאמר הש"ס נהי דס"ל בב"ח מותר בהנאה ול"ח מוסיף מ"מ לדידי' דס"ל כ"ש למלקות וממילא גם שכד"א אסור ושוב ל"צ קרא לאסור בב"ח שלמד א' ושוב אמרי' מדכתבה התורה בלשון לא תבשל ללמוד מזה דכמי דלוקה אבישול לוקה נמי אאכילה ושוב גם בבישול נבילה בחלב חייב אאכילתו מטעם מגו ושוב אף אם הי' חלב אסור אפ"ה בבישלו עם בשר חייב אאכילת בב"ח מטעם דחייב אבישול ומיושב ג"כ מה דלא נקט בישלו בהדי בשר אסור אף הבישול דהא באמת כונת הש"ס דחייב ג"כ אאכילת בב"ח ובאמת לר"ש