מהר"ש חלק ב קנא

והנלענ"ד ליישב דהנה באמת הקשו בתוס' דאמאי לא קטלינן לה מס' הא יש לאוקמה בחא"א ותירצו דהרי גרושה לפניך ועוד שיש לאוקמה בחזקת צודקת דלא זינתה כשהי' א"א עיי"ש. ולכאורה יש להעיר לשיטת הפוסקים דגם בעדות שבשטר שייך הזמה א"כ בלא"ה גט שאין בו זמן יופסל דהו"ל עשאאי"ל אך באמת קי"ל אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה דהוי כד"מ. א"כ י"ל דכ"ז קודם שתיקנו חז"ל זמן אז לא הי' בעי דו"ה אבל לאחר שתיקנו חז"ל דגט בעי זמן אם חתמי העדים גט בלא זמן וכבר זינתה מקודם א"כ כונתו כדי לחפות בכה"ג חשיב כדין מרומה ושוב בעי דו"ח וממילא גט שאין בי זמן פסול דהוי עשאאי"ל נמצא דאחר התקנה אם כותב גט בלי זמן אז אם לא זינתה קודם הגט ל"ה דין מרומה ולא בעי דו"ח אבל אם זינתה מקודם שוב הוי כעין דין מרומה ובפרט כיון דהדין לכתחילה לא תינשא א"כ יש ראי' דהעדים נתכונו ג"כ כדי לחפות ישוב הוי דין מרומה ושוב פסיל הגט וא"כ א"ש הכל דבאמת הקשה בתוס' דנוקמה אחא"א ורק שכ' דהרי גרושה לפניך וכ"ז קודם שתיקנו זמן אז הי' הדין דאפי' כותב לה הגט אחר הזנות אפ"ה לא הי' חשיב דין מרומה מצד העדים כיון דיכולים לכתוב גט בלי זמן א"כ ל"צ רו"ח א"כ שפיר נהי דזינתה מקודם מ"מ מהני הגט א"כ שפיר הוי חזקה דאיתרע שהרי גרושה לפניך ושפיר פטירה ממיתה אבל אחר שתיקנו חז"ל דצריך לכתוב זמן ולכתחלה לא תינשא וממילא כשבא להעדים נכתוב גט בלי זמן צריכין העדים לחקור אמאי רוצה גט בלי זמן וא"כ אי באמת זינתה מקודם חשיב דין מרומה ושוב ל"מ גט בלי זמן דבעי דו"ח יהוי עשאאי"ל ואי דהרי גרושה לפניך ז"א דאי זינתה מקודם לא חל הגט ושוב מהני חא"א לחייבה מיתה ולפ"ז בס"ד דלא ידע הש"ס דהעדים אסורים לכתוב גט בלי זמן א"כ שפיר פריך מה הועילו דלפי ס"ד דהש"ס דהעדים אין להם לדקדק א"כ ל"ח דין מרומה ושוב הגט כשר דממילא פטורה ממיתה אבל בתר דחידש הש"ס דאהכי לכתחלה. לא תינשא ופירש"י ז"ל דאין להעדים לחתום גט שאין בו זמן א"כ כשבא להעדים לחתום גט בלא זמן צריכין לדקדק אם לא זינתה מקודם וכשנתברר להם שזינתה אין להם לחתום וחשיב דין מרומה ממילא הגט בטל ושוב לא יוכל לחפות דמס' נהרוג אותה דנוקמה בחא"א ואי דהרי גרושה לפניך ז"א דאם באמת זינתה מקודם א"כ חשיב דין מרומה וממילא הגט בטל ומיושב שיטת הטור דבאמת לאחר התקנה אם יהי' לה גט בלי זמן ולא תברר אם הגט קדם להזנות אז שפיר תהי' מחויבת מיתה וא"ש שיטת הטור בס"ד לנכון

ב) עוד י"ל בישוב שיטת הטור ג"כ עפ"י קושית התוס' דנוקמה בא"א ורק שתירצו דהרי גרושה לפניך וקשה דהא חזקה דהשתא לגבי חזדמע"ק כמאן דליתא דמי וכבר הרגיש בזה הפנ"י אך הג' מוהראז"מ ז"ל כ' דכיון דעכשיו שנודע לנו מהזנות כבר יש גט בידה והוי כנולד הס' ברשות עצמה וקי"ל דאין מחזיקין ריעותא מרשות לרשות לחוש שמא זינתה כשהיתה ברשות אחר עכ"ד

אך באמת כ"ז קודם שתיקנו חז"ל זמן בגט וא"כ היתה באמת מגורשת והוי כנולד הס' ברשות עצמה ואין מחזיקין ריעותא מרשות לרשות אבל בתר דתיקנו חז"ל דגט שאין בו זמן עכ"פ לכתחלה לא תינשא וצריכה גט אחר ושוב לא יצאה עדן מרשות בעל לגמרי ושוב מהני החא"א לחייבה מיתה ומיושב שיטת הטור וממילא מיושב ג"כ קושיות העולם דכ"ז בנשואה דאם נחוש דזינתה קודם הגט א"כ אז היתה ברשות הבטל ושוב י"ל אין מחזיקין ריעותא מרשות לרשות ושוב לא תהי' מחויבת מיתה אבל בארוסה אף א"נ דזינתה קודם הגירושין אפ"ה ל"ח רשות אחר דבארוסה חשיבה רשות עצמה כמפורש בש"ס כתובות דע"ו ושוב אף בגט בלי זמן אפ"ה תהי' מחויבת מיתה משום חא"א וא"כ ל"צ לתקנה גבי ארוסה רק לר"י כיון שכבר תיקנו זמן בנשואה משום זנות וא"כ אותו תקנה יועיל גם בארוסה נהי דבארוסה בלא"ה נהרוג אותה מ"מ כיון שכבר תיקנו בנשואה לא הוציאו ארוסה מכלל התקנה אבל לר"ל דבנשואה לא תיקנו משום חשש זנות וטעם דפרי ל"ש בארוסה א"כ נהי דבארוסה זנות שכיח מ"מ בארוסה ל"צ לתקנה זו דבלא"ה נהרוג אותה משום חא"א דל"ש כנכ"ה ומיושב הכל בס"ד לנכון

נחזור להנ"ל דעכ"פ בנשואה זנות ל"ש וא"כ היכי דנ"ש החשש שתכשילהו באיסור בכה"ג ל"ח עע"ד ובפרט שא"א לחשבה לעע"ד כיון דבאמת לשיטת כמ"פ בזנות ליכא איסור מעוברת חבירו דעל שיטת הרמב"ם ז"ל כבר הקשו וא"כ עכ"פ אין האיסור ברור דהא באמת בכבר ניסת סמכינן אשיטת המתירין במזנה א"כ עכ"פ לא נוכל לחשבה לעע"ד

נחזור לענינינו דעכ"פ י"ל דחשיב מקח טעות דהוי כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה וא"כ כיון דהוי טעות בהקידושין א"כ נהי דלחומרא יש להצריך גט מ"מ עכ"פ יוכל לגרשה אפי' בע"כ ואף שי"ל עפ"י דברי ההפלא"ה שכ' בהא דהקשה בתוס' כתובות ד"ט דנוקמה אחזקה שכשרה לכהונה ונימא לאו תחתיו זינתה והקשה ההפלא"ה דהא גם הח"פ מסייע דלאו תחתיו זינתה ושוב כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה חשיב מקח טעות וכתב ההפלא"ה דבניסת אמרי' דודאי בעל לשם קידושין דאאעבב"ז וא"כ נשמע דהכא אחר הנישואין וכבר בעל אותה כמה פעמים א"כ בודאי מחל לתנאי דאאעבב"ז ואף שי"ל דהכא ל"ש חזקה דאאעבב"ז לפי שיטת הרדב"ז הובא במל"מ פ"י מגירושין דאם בא עלי' בנדתה ל"ש החזקה דאאעבב"ז דכיון דאף אי בעל לשם קידושין מ"מ עבר איסור נדות ואיתרע החזקה ואף בהוא הי' שוגג מ"מ החזקה נאמרו על שניהם והכא עכ"פ האשה ידעה מזה ולא נתכונה לשם קידושין וא"כ הכא דגם אי נתכוין לשם קידושין מ"מ עברו אאיסור דמעוברת חבירו ושוב ל"ש החזקה דאאעבב"ז אך באמת נודע דברי הרשב"א דאף במחזיר סוטתו אפ"ה אמרינן דבעל לשם קידושין דאמרי' דלא רצה לעבור