מהר"ש חלק ב קמח

ב) ובאמת יש להסביר סברתו דהנה באמת פריך בש"ס וליבעי תרי ומשני ע"א נאמן באיסורין ופריך והא איתחזק איסורא והוי לי' דש"ב והקשו המפורשים מדוע לא פריך מח"א לחוד אך באמת נגד ח"א יש ס' אי ע"א מהימן ובאמת בדש"ב להתיר דעת כמ"פ דע"א מהימן אך באמת מהא דכ' התוס' דקרא דוספרה איצטריך דס"ד דהוי דש"ב ומוכח דלהתיר ג"כ שייך דש"ב אך כל זה אי עד אחד מהימן נגד חזקת איסור אבל אי לא מהני נגד ח"א א"כ איצטרך וספרה לגופא ושוב י"ל דלהתיר ע"א נאמן אף בדש"ב וא"כ פריך הש"ס ממ"נ הא איתחזק ואם נימא דנגד ח"א מהימן א"כ שוב נשמע מהא דנדה דגם להתיר ל"מ ע"א בדש"ב וז"ב. יצא דעיקר הטעם דל"מ ע"א משום דהוי נגד ח"א וא"כ כבר כ' הפנ"י דהיכי שנולד ס' בחזקה אף בלי דברי העד שפיר ע"א נאמן א"כ הכא שיש הרשאה נהי שיש ס' שמא ושוב הע"א מהימן נגד הח"א בכה"ג ואי דהוי דש"ב לחוד בזה יש שיטת כמ"פ דדש"ב בלי ח"א ע"א נאמן ובפרט שי"ל דלהתיר ל"ש דש"ב ע"כ הדבר פשוט דאם הוא מק"ע יש להכשיר אך יען שכת"ה כ' דאין בירור שהוא מק"ע ע"כ נדבר עוד קצת מזה

והנה לענין לתקן באמת הרא"ש מכשיר לתקן הוויין אף על ידי אחר עכ"פ אינו במקום עיגון וכפי שביאר הב"ח שלא במק"ע מתיר לתקן רק בכבר ניתן ועתה הוא במקום רחוק מתיר אף בלי תיקון אבל במק"ע מתיר לתקן אף ע"י אחר משום דבוודאי ניחא להבעל שיתקנו עפ"י תקנת חכמים והיינו כיון שכבר צוה לסופר לכתוב וג"ד דניחא לי' בגט א"כ שוב הגמר אפשר לעשות מטעם זכיה ובפרט דיוכשר, אף בלי תיקון ובלא"ה יתנו להאשה ושוב לא מפסיד ע"י הגט ושוב זכות הוא לו לעשות הכל כד"ת ובפרט דבאמת כ' הפוסקים דהא דבעי ציוי הבעל משום דבלא"ה הוי כלא נכתב לשמה וא"כ י"ל בעדים דגם בשלא לשמה אינו פסול רק מדרבנן מטעם מזויף מתוכו שוב בכה"ג סמכינן אסברא דזכות הוא לו כיון שבלא"ה תהי' מגורשת ולא תהי' אגידה בו שוב ניחא לי' ומהני מטעם זכיה וע' בפוסקים דבג"ד לשדכן דיוכל אביו אח"כ לקדש עבורו וע' במרכה"מ דהא דמהני בנשתטית השלשת הגט אף דלע"ע י"ל כ"מ דלמ"ע לא משוי שליח אפ"ה י"ל דמועיל אח"כ מטעם זכיה להצילו מחדר"ג וע' בתה"ד דבעשה שליח לתרום יוכל השליח לעשות אח"כ שליח אחר אף שמילי לא ממסרין לשליח מ"מ היכי שכבר ג"ד אם הוא ס מעין יפה שוב י"ל דמהני מטעם זכיה ובנ"ד כיון דבמק"ע יהי' כשר אף בלי שום תיקון דבשם אבי העד לא מזיק טעות שוב מותר לתקן אף שלא במק"ע. דהוי כעין ס"ס להקל שמא בשם אביו לא מזיק טעות ושמא מותר לתקן. ובפרט שהעד גופא תיקנו ואף שכ' במלמ"ל דאחר שמוסרו לשליח שוב אף הסופר מיקרי עשה שליחותו מ"מ מדברי הח"מ משמע דרק בצריך לכתוב גט אחר אז ל"מ במוסרו לשליח דרק לא עשה את השליח רק על גט זה ומשמע דאם א"צ לכתוב גט אחר רק לתקן גט זה עדן לא מיקרי עשה שליחתו ובפרט דבעדים עיקר החשש משום של"ש ובעדים אינו רק פסול דרבנן וגם מה דחושש להקנות להבעל כלי כתיבה באמת לדעת הרמ"ה הקנאה מעכבת ורק שם דהסופר נותן משלו בשעה שנותן להאשה הוי כמזכה להבעל ע"י האשה וממילא שוב זוכית האשה לעצמה משל הבעל וע' תוס' ב"מ דע"א ש"כ דאם ראובן נותן ללוי מעות שמעון בשליחות שמעין הוי כמזכה לשמעון ע"י לוי ושוב לוי זוכה לעצמו משמעון עיי"ש וע' נמ"י פ"א דב"מ ובמח"א פט"ז מהלכות מלוה ולוה וע' בחו"מ סי' קפ"ב שיטת הרמ"ה דבאומר לחבירו זבין לי דמהני דהוי כמזכה המעות להלוקח ע"י המוכר ונעשה לוה על המעות ודעת המרדכי דאם מגרש עי"ש סגי באם הנייר משל המשלח היינו באם עשה שליח גם על הכתיבה אך לדעת הח"מ הקנאת כלי כתיבה אינו רק לכתחילה ולדעת הרמב"ן באם משלם שכר להסופר נקנה לו ממילא ע"י המעות א"כ עכ"פ הכא יש לסמוך על הח"מ דהקנאה לא מעכב ע"כ מכל הנ"ל נלע"ד ברור דעכ"פ ע"י תיקון. על ידי הסופר בוודאי מותר ובפרט דתינוק חריף קורא גם עכשיו האות כתיקנו אף דלא הוי רושם שחור וקיי"ל לענין תיקון אות דבאינו שחור ל"ח רישומו ניכר ובעי תיקון מ"מ הכא כ' הרשב"ם מובא בב"ש סי' ק"ל דאם נקרא לתינוק חריף מהני אף דשם לא מיירי בנמחק אות מ"ם עכ"פ ע"י תיקון פשיטא דשרי ובפרט שיש ס"ס להיתר אף שס"ס נגד חא"א י"ל דל"מ מ"מ בנ"ד דליכא חסרון רק בעדים וקיי"ל דל"צ ע"ח אף שי"ל דזה חשיב מזיו מתוכו מ"מ מיקרי רק פסול דרבנן וכבר כ' הר"ש דהיכי דיצא מח"א ד"ת שוב בדרבנן אזלינן לקולא אף נגד ח"א ואף שביארתי בספרי דהיכי שיש ס' שמא בדרבנן לא נעשה השתנות כלל אז גם בכה"ג אזלינן לחומרא מ"מ ס"ס בדרבנן נגד ח"א לכ"ע מהני כמ"ש הנוב"י והפמ"ג ובפרט בנ"ד שיש ג' ס' שמא א"צ תיקון ושמא כדעת הרא"ש דמהני תיקון ע"י אחר ובפרט ע"י הסופר עדן לא מיקרי עשה שליחותן וג' ס' מהני אף נגד ח"א ד"ת כמ"ש בט"ז סי' ק"י מכ"ש בח"א דרבנן בוודאי מותר כנלע"ד ברור בס"ד

בעה"ח א' מקץ תרנ"ו ראדימושלא והנני ידידו : סימן לה להרב הה"ג החו"ב המפורסים כש"ת מו"ה נפתלי טאפיל נ"י אבד"ק זילקאווקא במדינת רו"פ

בדבר שאלתו באיש אחד שנשא אשה בחזקת בתולה בחודש אלול תרנ"ח ובחודש טבת