מהר"ש חלק ב קמז

משום דהלכה. כר"י דבעי ע"ח מה"ת ושוב אם ירוא דע"ח של"ש כשר יטעו דגם כתיבה של"ש כשר וא"כ הדבר דומה להתם דאם לא הי' תקנה שיהי ע"ח אז אף בחתמו של"ש הי' כשר רק ע"י שעכ"פ מדרבנן בעי ע"ח שוב יטעו דהא דצריך ע"ח הוא מדרשא דקרא ושוב יטעו להכשיר גם כתיבה של"ש ושפיר כל דברים הפוסלים בכתיבה ה"ה דפוסל בחתימה וז"ב בס"ד

ולפ"ז בשלמא בטעות בשם העד כיון דלר"י צריך לפרש שמו מה"ת לשיטת הרמב"ם והטור וא"כ כיון דעכ"פ גם לר"א מצד התקנה שצריך ע"ח צריך לפרש שמו עכ"פ ושוב יש לטעות דהא דצריך לפרש שמו הוא מה"ת משום דס"ל כר"מ ור"י ושוב אם נכשיר בטעות בשמו נכשיר גם בטעות בכתיבה אבל שם אביו דעכ"פ גם לר"מ הוא רק מצד התקנה ובלא כתבו כשר לכ"ע א"כ שוב גם בכתבו של"ש או ח"ת או בטעות ליכא למיפסל דליכא חשש מזויף ונימא דנכשיר גם בטעות בכתיבה ז"א דכ"ע יודעין דז"א מעכב מה"ת אף לר"מ ומכ"ש לר"א וא"כ שוב לא יוצמח מזה שום חשש פסול ד"ת ועפ"ז א"ש דינו דרמ"א דטעות בשם אביו עכ"פ כשר במק"ע ודמי לשינה מקום הלידה. וגם בשינה שם אבי' המגרש אם כי רבו הפוסלים אפ"ה דעת העיטור והעה"ג להכשיר ובליכא שינוי גמור כמ"פ מקילין ע' בישי"ע ובשו"ת חא"ש

והנה כת"ה חוכך בזה להחמיר לפי דברי התה"ד שכ' דעכ"פ אני ראובן עד בעי וכיון ששם אביו נכתב בטעות א"כ שם עד לא נצטרף לשמו וכ' דשם עד נדרש ללפניו וכ' שם דיש לחלק בזה וסיים דאם הי' ע"ח מעכב מה"ת שפיר הי' מקום להחמיר בזה אבל כיון דכל ע"ח הוא רק מדרבנן וגם טעות בשמו היא רק מדרבנן שוב מצרפין תיבת עד לשמו עיי"ש ולפ"ז כ' כת"ה דהכא בשליח שהביא גט דאם ליכא ט"ח שוב א"נ לומר בפ"נ לשיטת הרמב"ם ושוב בעי הע"ח גם לר"א ושוב נימא דזה חשיב כליכא ע"ח כיון דתיבת עד הוא אחר שם אביו ונכתב בטעות עכת"ד

לפענ"ד כמה תשובות בדבר דבשלמא לר"מ דבעי ע"ח מה"ת דזה הוא עיקר הכריתות כמו דפוסל מה"ת בשלא לשמה אף דליכא חסרון בעדות מ"מ עיקר הכריתות הוא ע"י עדים שחתמו לשמה ובתלוש ה"ה דבעי מה"ת שיהי' מפורש אני ראובן עד שפיר הי' מקום לומר דכיון דטעות יש בין תיבת עד לשמו שפיר ל"ח מפורש חתימת העד אבל לר"מ מצד עצם הכריתות ל"צ ע"ח רק הטעם דבשליח אחר התקנה דבעי ע"ח גם לר"א וא"כ בליכא ע"ח הורע ח"כ של הבעל והשליח וממילא יש חשש על הנאמנות שלו אבל באמת קודם התקנה גם בשליח הי' מהימן לומר לגירושין נתנו לידי אף בלי ע"ח א"כ שוב ע"ח ושמו ל"צ מה"ת רק מדרבנן ושוב מצרפין תיבת העד והוי ככתב אני ראובן עד ובלא כ' שם אביו ל"ח ריעותא דכיון דזה לא מעכב בדיעבד אף בלא ניתן:

אך באמת ברמב"ם גופא משמע דהטעם דא"נ בפ"נ רק משום דקיום שטרות דרבנן ובליכא ע"ח ל"ח כנחקרה עדותן בב"ד ושוב א"נ לומר בפ"נ וא"כ לפי"ז באמת בשליח בעי ע"ח מה"ת ושוב י"ל דלא מצרפין תיבת עד לשמו

אך באמת אף לסברת הרמב"ם אפ"ה יש לחלק דבשלמא לר"מ דבעי ע"ח מצד עצם הכריתות ובלא פירש שמו אף אי נתברר מי חתם אפ"ה פסול לשיטת הרמב"ם א"כ בעי שיהי' מפורש ואם רק יש לפרש דתיבת עד לא קאי אשמו מפרשין אבל הכא לר"א דל"צ ע"ח מצד עצם הכריתות רק דבלי הע"ח לא הי' נאמן נגד ח"א ודש"ב והע"ח הם לברר שהדבר אמת א"כ שפיר כיון שאפשר לצרף תיבת עד שפיר מצרפין כדי שלא נחזיק את העד במשקר דבאמת גם השליח יש לו ח"כ דלא משקר רק שגזה"כ דע"א ל"מ בדש"ב וא"כ כל שאפשר לצרף עד ולא יצטרך הקיום רק מדרבנן שפיר מצרפין וחוץ לזה לפי"מ דמפורש בש"ס דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ומוכח דתיכף בשעת חתימה אז הוי כהגדה אף קודם שבאו לב"ד וע' בסמ"ע סי' ל"ו וסי' מ"ה שכ' דאם יש קא"פ חתום בשטר אז לשיטת הרא"ש דבעי גם הגדה בב"ד לא נתבטל עדות הכשר מלהעיד בע"פ והש"ך חולק דזה חשיב תיכף כהגדה וע' שו"ת נוב"י מה"ת סי' ע"ו שמיישב דברי הסמ"ע דביש פסול ולא יועיל השטר אז ל"ח כהגדה אבל באמת בשטר כשר נחשב תיכף כהגדה בשעת מעשה וע' בנה"מ סי' כ"ח שכ' דהגדה בכתב אף לשיטת הר"ת דמועיל מ"מ ל"ח כהגדה עד שיבא לב"ד אבל בשטר תיכף בשעת חתימה נחשב כהגדה א"כ פשיטא דהכא כיון דבשעת חתימה הי' החתימה כהוגן א"כ הוי תיכף כנחקרה עדותן בב"ד ושוב מהימן השליח לומר בפ"נ ושוב אף שאח"כ קודם ששלח הגט לשליח השני נתקלקל החתימה ובשעת שרוצה לומר בפ"נ נולד טעות אבל עכ"פ כבר הי' העדים כנחקרה עדותן בשעת חתימה ושוב מהימן השליח לומר בפ"נ ושוב ל"צ ע"ח רק מצד תיקון העולם ושוב מצרפין תיבת עד לשמו ובפרט לסברת הב"ש דרק מצד שיש בו ריעותא שלא נחתמו עליו עדים ובכה"ג שיש עדים חתומים ובשעת חתימה הי' כהוגן נהי שאח"כ נולד טעות מ"מ עכ"פ ליכא חסרון בהשליחות ושוב נאמן העד

ובאמת י"ל בזה דברי התוי"ט דמיירי שיש באמת ע"ח רק דנולד טעות והכוונה דלר"א במי שיוכל לומר בפ"נ סגי באם נולד אח"כ טעות בחתימה ובא"י לומר בפ"נ וצריך קיום חותמיו אם נצמח טעות וא"א לקיימו פסול וז"ב. ובאמת גם סברת כת"ה נכונה דהרשאה נהי דל"מ לענין שלא יצטרך לומר בפ"נ דאפשר שנכתב על גט אחר ואף דל"ש מ"מ עכ"פ לא מיקרי קיום אפילו הכי ע"י ההרשאה שפיר נאמן העד יפה העיר: