מהר"ש חלק ב קמו

קצת אות מ"ם של אביו מעד החתימה היינו שם אביו הוא אלימלך ונמחק קוצו של ואו מה"מ של אלימלך רק תינוק חריף הי' יכול לקרות מחמת שנשאר למעלה רושם אך לא הי' שחור ולאשר שיש בזה קצת חשש עיגון ויש להסתפק אי מועיל בזה תיקון ועכ"פ אם הסופר יוכל לתקן

והנה כת"ה הביא בזה שיטת הפוסקים דלדעת רש"י מוכח דגם לר"מ אפ"ה קודם התקנה הי' סגי אם כותב אני פלוני עד ואף דלר"מ עיקר הוא ע"ח ובעי מוכח מתוכו ומש"ה בדבר שיוכל להזדייף פסול שם שאני דלא מוכח מתוכו כלל אם נכתוב בו ענין כריתות ובעי רק בירור ע"י הע"ח שיעודו בע"פ או ע"י ע"מ ושפיר ל"ח מוכח מתוכו אבל הכא עיקר הכריתות מוכח מתוך הגט רק שאינו מבורר מי הם הע"ח וכיון דעכ"פ אפשר להתברר ע"י דימוי החתימות שוב חשיב מוכח מתוכו ובאמת לשיטה זו נימא דעיקר התקנה הי' לפרש שמו לחוד כדי שיהי' נוח לקיים החתימות ובאמת פשיטא דקודם התקנה אם הי' חותם אני ראובן אף בלא עד ג"כ הי' כשר ורק הא דמוכח במתני' דפ"ז דרק אני ראובן עד כשר זה הוא אחר התקנה עכצ"ל דהתקנה הוא לעיכוב דבאמת קודם התקנה כמו שהי' כשר בכתב אני פלוני ה"ה דהי' כשר בכותב אני ראובן ורק התקנה הוא לעיכוב ואף דלר"א כשר אף בלא ע"ח זה רק בדיעבד שכבר ניתן אבל לכתחילה ס"ל לרש"י דלא ינתן בלי ע"ח וה"ה דאם כתב אני ראובן ל"מ ודעת הרשב"א ג"כ דמדינא לא הי צריך אף לפרט שמו ורק מצד התקנה צריך לפרט שמו וי"ל ג"כ דל"ח עצה טובה ומיקרי עבריין ואך כ' דלא מיפסל גיטא בהכי אף לר"מ ומכ"ש לר"א ובאמת צריך להבין לפ"ז האיך יפורש מתני' דמשמע דרק אני ראובן עד כשר אבל אני ראובן פסול וכי גרע מאני פלוני עד

וי"ל דבאמת לר"א כיון דבדיעבד כשר אפי' בלי ע"ח כלל נהי דנימא דגם לדידי' הי' שני תקנות א' דיחתום עדים ב' שיפרוש השם אבל נהי דתקנה ראשונה הוא אפי בדיעבד היכי דלא ניתן הגט אבל תקנה השניה הוא רק לכתחילה אך לר"מ שלא הי' רק תקנה א' לפרש השם פשיטא דגם בדיעבד אם לא פירשו השמות ל"מ רק היכי שכבר ניתן הגט יש להכשיר דע"י תקנה לא נפסול בכבר ניתן

אך שיטת הרמב"ם והטור דגם לר"א צריך לפרש שמו ושם אביו וס"ל לר"מ בעי מה"ת לפרש שמו ורק התקנה הי' לפרש שמו ושם אביו ועד ובדיעבד סגי אם כתב אני ראובן עד כמו קודם התקנה דהתקנה לא הי' רק לכתחילה אבל בלא פירש שמו י"ל דלר"מ פסול מה"ת ולר"א שני תקנות הוי א"כ פשיטא בכבר ניתן כשר אף בלי ע"ח ובלא ניתן י"ל דל"מ אף בכתב אני פלוני עד דזה הוי כלא נחתמו עדים כלל ואם כ' אני ראובן עד סגי אף ליתנו לכתחילה ורק לכתחילה צריך לפרט שמו ושם אביו כנלע"ד בביאור שיטת הפוסקים ויתיישב בזה הרבה קושיות של הב"מ

נמצא לשיטת רש"י והרשב"א עיקר התקנה הי' רק לפרש שמו ושם אביו הוא רק מצד המנהג וגם לר"מ אף שמו הוא רק מצד התקנה ולדעת הרמב"ם שמו מעכב לר"מ מה"ת ורק שם אביו הוא מצד התקנה ולא לעיכוב אף לר"מ ואם נכתב בלא שם אביו כשר ליתנו אף לכתחילה אף לר"מ ובלא פירש שמו ג"כ ל"מ לר"מ בוודאי פסול ורק אף לר"מ מ"מ הוי כליכא ע"ח כלל ואינו כשר רק בכבר ניתן והנה ברמ"א כ' דאם טעה או שינה בשם אביו י"ל דכשר כיון דא"צ לכתוב

והנה מקור הדין הוא בתה"ד סי' רכ"ח ועיקר סברתו דלכאורה י"ל דגם לר"א פסול משום דמזויף מתוכו אך עיקר הטעם דבדבר שא"צ לכתוב גם טעות לא מזיק ובשלמא בע"ח שלא לשמה דעכ"פ בעי מצד התקנה אבל שם אביו ל"צ אף מצד התקנה והקשה דהא לרמ"א דפוסק כשיטת המחבר ומקורו מרמב"ם דגם שם אביו הוא מצד התקנה אבל גם בזה יופסל טעות ושינוי כמו בע"ח שלא לשמה וכמו טעות בשם עצמו היינו בלא כ' רק אני ראובן עד דבזה בוודאי טעות פוסל דרק בכתב גם שם אביו נסתפק הב"ש אי דמי לטעות בשם אביו וא"כ גם בטעות בשם אביו יופסל

והנלע"ד ליישב עפי"מ דמפורש בש"ס מידה ר"א במזויף מתוכו שפסול ושם ד"ד הקשו בתוס' איזה חשש איכא לר"א בחתמי שלא לשמה ותירצו דגזרינן חתימה אטו כתיבה והדבר צ"ב

א') והנלע"ד עפ"י דברי הר"ן שהקשה דהכא משמע דסתם יינם הוא מחשש יי"נ והא משמע דמשום גזירת בנותיהן גזרו ותירץ דמשום גזירת בנותיהן הי' די לאוסרו בשתיה אבל כיון דנאסר בשתיה שוב הוצרכו מפני הרואין לאוסרו בהנאה דבלא"ה נטעו להתיר אף יי"נ ממש בהנאה והקשה דא"כ גזירת בנותיהן למ"ל ותירץ דבאמת לא הי' צריכין לגזור אטו יי"נ דל"ש אבל כיון מצד גזירת בנותיהן נאסר בשתיה א"כ הרואה יטעה דאיסור משום חשש ניסוך ועי"ז נתיר גם יי"נ ממש בהנאה עיי"ש וע' תוס' גיטין דט"ז ע"ב ותוס' מה דכ"י ע"ב ונודע מ"ש הראשונים דבדבר התלוי בפלוגתא ל"ש אדם יודע ע' ב"מ דט"ז וקידושין דמ"ז ובר"ן פ"ק דקידושין וע' בספר לקח טוב. א"כ י"ל דכיון דבאמת ר"י ס"ל דבין כתיבה ובין חתימה בעי מה"ת לשמה דס"ל דוכתב דקרא קאי בין אכתיבה ובין אחתימה א"כ י"ל דבאמת קודם שתיקנו לר"א. שיהי' ע"ח בגט אז גם אם לפעמים הי' חותם עד בגט ואף של"ש לא הי' פסול דל"ש למיגזר אטו כתיבה כיון שרואין בכל הגיטין ליכא ע"ח ידעו דל"צ ע"ח אבל כיון דעכ"פ מפני תיקון העולם נהגו תמיד לחתום עדים א"כ יטעו הרואין דהא דחותמים עדים