מהר"ש חלק ב קמה

דבעגול מטהרין לפי ששכיח להתיר דוודאי הוא דם מאכולת ושוב י"ל דבמשיך עכ"פ כיון דליכא רגל"ד שהוא ממאכולת נחמיר מ"מ י"ל הכא כיון שהוא טיפה א' ונודע מ"ש בנוב"י סי' ק"א דבטיפה א' תולין שהוא מצדדין ואף דגם טיפה כחרדל טמא זה רק כשבא בוודאי מהמקור אבל בא"י תולין בצדדין וכ' דהוי בגדר וודאי שהוא מצדדין וי"ל דעכ"פ הוא בגדר ס"ס שמא מצדדים ושמא שלא בהרגשה ואך באמת דעת הב"ח דגם זה הוא בכלל חומרא דר"ז

והכונה י"ל דבאמת כ' הפוסקים הטעם דבעי ז"נ שמא בא בג"י והיא בימי זיבה ואף שיש ס"ס שמא בא בפ"א ושמא הוא בימי נדה וע"כ דלא סמכינן אס"ס ה"ה דל"מ ס' צדדין ומש"ה גם טיפה א' טמאה ואין תולין בצדדין וכ"ז בליכא במה למיתלי אבל ביש במה לתלות דהיינו במאכולת שבא"מ בפרט דאין רואין אם הוא משוך דעכ"פ חשיב ס' השקול שמא ממאכולת שפיר מצרפין ס' השני דשמא מצדדין דעכ"פ טיפה א' אין רגיל לבוא מהמקור א"כ בשלמא אם רואין שהוא משוך י"ל דהוי שכיח לאיסור אבל בא"י אם הוא משוך דעכ"פ חשיב ס' השקול שוב כיון דטיפה א' ל"ש לבוא מהמקור שוב הוי כרוב נוטה להיתר דיש שני צדדים להיתר שמא מצדדין ושמא ממאכולת ושפיר תולין להקל ועוד דבאמת יש ס' שמא לא ארגשה רק הא דמחמירין מכח חזקת דם שבא בהרגשה אמרי' דטעתה בהרגשה אבל בטיפה א' דל"ש לבוא מהמקור ח"כ ל"ש חזקת דם שבא בהרגשה ושוב שפיר תולין להקל וא"ש דינו של הס"ט דתולין בכנים שבא"מ וגם משאר הטעמים שכ' שם דבזה"ז ששכיח שערות בא"מ ל"ש א"מ בדוק הוא

אך עיקר ספיקתו היכי שנתברר מקודם שיש דם בהכנים רק עכשיו קנחה ולא מצאה אי תולין כיון שנתברר שמקודם הי' בה דם מהכנים שבא"מ ובאמת י"ל עפמ"ש בש"ע יו"ד סי' ל"ו דתולין בנקבי מורנא היכי דמורנא לפנינו למקצת פוסקים בעי שיהי' מקצתו בנקב ומקצתו חוץ לנקב ולשיטת כמ"פ אף ברחוק מהנקב כשר וכ' הש"ך בשם רגמ"ה ה דיש לבדוק נגד השמש אם יוצא תולעים כשר וכ' הש"ך דלא פליגי דבאמת אם רואין תלעים בחוץ אז אף בבדק ומצא בפנים ג"כ ולא יצאו אפ"ה כשר ורק בלא מצא בחוץ אז צריך לבדוק אם יצא והסברא דבאמת בש"ס ל"ק רק דמורנא לאח"ש פריש דמחיים אין דרכו לצאת שיש לי חמימות בפנים ובאמת אפשר שגם לאח"ש א"י א"כ בלא מצא בחוץ א"כ יש ס' שמא נקב זה לאו ממורנא בא דאין דרכן לילך גם לאח"ש רק בבודק ויוצאין תולין שגם מקודם יצא מורנא ונאבד אבל בא"י עתה שמא גם מקודם לא יצא ונקב זה מעצמו הוא אבל ביש מורנא לפנינו א"כ נתברר שנקב זה ממורנא הוא ובוודאי לאח"ש הוא ואף שעכשיו א"י אמרי' דשאר התלעים נתקשו וזו המורנא שיצא מקודם בוודאי לאח"ש יצא וה"ה הכא באם לא מצאו עוד כלל ע"י קינוח משערות שפיר מחמירין דשמא טבע של אשה זו דאין לה דם במקום השערות אבל כיון שעכ"פ נתברר שיש לה דם במקום השערות אף דעכשיו לא מצאה מ"מ י"ל רגע מקודם בשעת בדיקה נתמעך כינה כיון שכבר נתברר שכנים אלו מוציאים דם ואף דחזינן דאף שתולין במכה שבגופה מ"מ באם נתרפאה המכה אין תולין דגם לענין כתם מ"מ בחיתה המכה בעי עכ"פ שתוכל להתגלע ולהוציא דם ואפ"ה רק בכתם תולין אבל לא בדם גמור וכמו שהקשה הח"צ על הב"י שהבין בדברי הרשב"א דסגו מכה שא"י אם מוציאה דם והקשה דהא מפורש במתני' דר"ע השיב לתלמידיו דם ולא כתם וכ' הס"ט דשם כבר נתרפאה אין תולין בדם גמור ומש"ה דעת הס"ט בסי' קפ"ג דאם רק אפשר שנתגלע בשעת תשמיש אין תולין די"ל דכתם אחר התשמיש הוא מה"ת א"כ שוב י"ל דכיון שעכשיו לא מצאה על הקינוח הוי כחותה המכה וע' ביו"ד סי' קצ"א דמש"ה במצאה על עד הבדיקה אחר הטלת מ"ר בעי שיהי' מרגשת כאב משום דכ"ז שמרגשת כאב יש ראי' דלא נתרפאה המכה מ"מ יש לחלק דשם באמת במכה דתולין אף יותר מכגריס והמכה הוא ענין חולאת ועתיד להתרפאות א"כ שפיר בעי שיהי' מוכיחה קיים ובכבר נתרפאה אז אמרי' לא יחזור החולאת ושפיר לא נוכל לתלות אבל הכא דהתליה הוא מכנים שבא"מ וזה אינו ענין חולאת רק הוא ענין טבעי שמתהווה מזיעת השערות וא"כ וכי בכל רגע נתמעך כינה בא"מ וכיון שכבר נתברר באשה זו שיש לה כנים בא"מ א"כ חזינן דזיעה שלה גורם דם א"כ אף דברגע זו לא מצאה דם מקינוח השערות מ"מ ל"ש לומר דפסק החולאת דז"א ענין חולאת שפיר תולין בכינה ובפרט בקורט א' דל"ש לבוא מן המקור וגם ל"ש רוב דמים בהרגשה באים דטיפה א' אין דרכה לראות בהרגשה ועכ"פ לס' יחשב ושפיר תולין ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד פשוט וברור דאם מצאה מקודם ע"י קינוח שבשערות א"ל לברר עוד ואף בלא מצאה עכשיו תולין וז"ב בס"ד

ובדבר השאלה אודות מראה נעל באמת בבדיקת הפסק טהרה יש להחמיר כשיטת השל"ה ורק באשה שקשה לה להיות בדיקה נקייה ויש חשש ביטול פו"ר יש להקל אף בבדיקת הפסק טהרה במראה געל כנלע"ד ברור בס"ד

בעה"ח ד' תרומה תרנ"ו ראדימושלא והננידידו. סימן לד להרב הגדול החו"ב המפורסים כש"ת מו"ה שרגא פייביש וואלף נ"י מוצד"ק צאנז יע"א

הדבר שאלתו באיש א' מסר גט ביד שליח לשלחו לאמערנקא ובעודו ביד שליח נמחק