מהר"ש חלק ב קמב

ס"ס נחזור להנ"ל דלשיטת הסוברים דחליפין מועיל בעכו"ם שפיר מהני אף במכירת בכור ושוב חשיב עכ"פ ס"ס וא"כ ל"מ לשיטת הסוברים דס"ס מהני להוציא ממון בוודאי דמהני להפקיע קדושת בכור ואף א"נ דל"מ לענין ממון מ"מ לענין איסור י"ל דמהני הס"ס ול"ש לומר איסור בתר ממון גריר דרק לקולא מצינו דס' איסור התלוי בממון אזלינן בתר צד ממון שבו ע' ביו"ד סוס"י קע"ז לענין ס' ר"ק די"ל קי"ל אף שיש בו צד איסור וע' בתוס' בכורות ד"כ ש"כ קצת תימה דכיון דמהני רובא ללקות בגיזה ועבודה ומקריבו ע"ג המזבח איך לא יועיל לענין ממון ועיי"ש ברא"ש ורמב"ן דבאמת אמרי' תרתי דסתרי וע' שו"ת דברי אמת סי' ט' ובתוס' נדה דכ"ה ד"ה גבי בהמה דאיסורא ודבריהם תמוהים ועיי"ש במהרש"א ובאמת בש"ס בכורות דמ"ט משמע דפדיון חשיב דבר איסור דקאמר ואע"ג דהילכתא כרב באיסורי אך עיי"ש בריט"א מה שהביא בשם מהר"י קורקוס

אך כ"ז לחומרא אבל לקולא נהי דל"מ לענין ממון היינו דרוב ל"מ נגד ח"מ או כשיטת התה"ד דרובא לא מיקרי ראי' אבל לענין איסור כיון שיש ס"ס שלא חל עליו קדושת בכור שפיר מהני וחוץ לזה כיון שעכ"פ יועיל תפיסת העכו"ם שפיר חשיב כיש לו זכות אף קודם תפיסה דתפיסה דבר קל היא א"כ שפיר י"ל דמהני להפקיע קדושת בכור ובפרט דבאמת רוב הפוסקים הסכימו דקנין סידור מועיל בעכו"ם עיין או"ח סי' תמ"ה במג"א ובדג"ם שם א"כ אף דהש"ך ז"ל סי' קכ"ג חושש דל"מ ק"ס בעכו"ם עכ"פ בצירוף קנין כסף יש להקל ומה שהעיר בהא דאמרי' אין מטבע נעשה חליפין ופריך הש"ס ממתני' דהזהב קונה את הכסף והקשה לשיטת הנמ"י דהטעם משום שאין ברצון המוכר להקנות המטלטלין רק אם יוקנה הצורה ג"כ והצורה א"א לקנות דהוי דבר שאין בו ממש ול"ש בי' קנין וכ' דלפ"ז אם ג"ד שחפץ להקנות המטלטלין אף שלא יקנה הצורה שפיר מהני א"כ מ"פ הש"ס מהא דהזהב שמא מיירי בהותנה עכת"ק

לענ"ד לק"מ דכיון דרוב אנשים מקפידים שלא להקנות המטלטלין בלי קנין הצורה א"כ ממילא לא כתבה התורה דין קנין חליפין במטבע דהתורה דיברה בדעת רוב בני אדם א"כ ממילא אף אם א' מגלה דעתו שחפץ להקנות המטלטלין אף בלי קנין הצורה רק גוף המטבע אפ"ה בטלה דעתו דהתורה לא חידשה קנין שלא יועיל בלתי התנאי ובשלמא בקנין כסף דבאמת באתרא דלא כתבי שטרא כסף קונה ורק משום דלא ס"ד א"כ שפיר מהני פריש וה"ה בקנין כסף במטלטלין כ' הרמ"א דמהני פריש כמ"ש המח"א דהוי כאומר א"א בתק"ח אבל הכא דהתורה ידעה דרוב בני אדם דעתם אצורה א"כ בשביל מיעוט אנשים דמתנים שאין מקפידין אקנין צורה בשבילם לא חידשה התורה קנין חליפין במטבע וז"ב בס"ד

ומה שהעיר עוד די"ל דגם הצורה ניקנית נהי דהוי דבר שאין בו ממש מ"מ לשיטת המרדכי במקנה דשלב"ל עם דשב"ל ביחד מהני. לענד"נ דדוקא בדשלב"ל עם דשב"ל כיון דעכ"פ חל הקנין ע"ד הבא לעולם א"כ כיון דע"כ יש לו חלות במקצת שוב י"ל דחל לגמרי וכמו דבאמת העירו המפורשים אהא דמה"ת ל"מ מכירת שט"ח נימא מגו דחל אנייר חל נמי אשיעבוד ותלוי נמי בשיטת הפוסקים החולקים אי אמרי' דהיכי דלא קנה השיעבוד אי נתכוין עכ"פ לקנות הנייר אבל כאן כיון דאמרי' דדעתא אצורה וא"כ אי לא יוקנה הצורה שוב לא יוקנה את גוף המטבע א"כ ל"ש הסברא דנקנה ביחד דאי לא יוקנה הצורה לא יחול כלל וכעין סברת הרמב"ם דהנאת בב"ת ל"ח מוסיף דאי לא יחול איסור בב"ח לענין אכילה לא יחיל נמי אהנאה ועיין במקנה קידושין ד"ז

נחזור להנ"ל דהכא שייך ההיתר מטעם ס"ס. אך עדיין יש לחוש דלפמ"ש בשעה"מ בהל' יבום בשם השט"מ דבאיסור כרת ל"מ ס"ס עיי"ש מ"ש בדברי התוס' יבמות ד"ב שכ' דמש"ה קטנה אינה מתייבמת דשמא אם הי' חי לא הי' מקפיד אף שיש ס"ס מ"מ באיסור כרת ל"מ ס"ס א"כ י"ל לפמ"ש בהגה"מ סוף יבמות דמש"ה בבכור ל"מ היתר חולבות דבאיסור כרת חוששין למיעוט והכא יש חשש שני כריתות משום שוחט קדשים בחוץ ואוכל קדשים בטומאת הגוף והוא כעין שכ' בתוס' קידושין ד"נ דבאיסור מיתה חוששין למיעוט מקדשי והדר מסבלי וכדחששו במשאל"ס ועיי"ש בר"ן וברמב"ן שכ' תירוץ אחר ועיי"ש בק"נ שכ' ששני התירוצים חד הם ושוב י"ל באיסור כרת ל"מ ס"ס והגם דכבר העירותי בספרי סי' ל"ד מש"ס נדה דט"ו דאם עברו ימים שתוכל לספור ולטבול מותרת מטעם ס"ס ולשי' הרי"ף והרמב"ם קאי למ"ד ווסת ד"ת דלמ"ד ווסת דרבנן ל"צ ימים שתוכל לספור ונשמע דגם באיסור כרת מהני ס"ס אך באמת י"ל שם משום חזקת טהרה ג"כ וכמ"ש בתוה"ש שם

ומש"ה א"ש הא דמפורש בש"ע או"ח סי' תס"ז דלענין חמץ ל"מ ס"ס לענין היתר אכילה וע"כ הטעם דבאיסור כרת ל"מ ס"ס וא"כ י"ל דלענין בכור ל"מ ס"ס אך באמת דעת כמ"פ דבכור בזה"ז אינו רק מדרבנן ע' בשו"ת שעא"פ סי' ע"ט וגם דעכ"פ בזה"ז ליכא חיוב כרת משום קדשים בחוץ דאינו ראוי לפתח אה"מ וכמ"ש בתוס' ע"ז די"ג ע"ב ול"ח איסור כרת ושוב י"ל דמועיל הס"ס ובפרט להטיל בו מום י"ל דוודאי שרי דל"מ לשיטת הסוברים דמטיל מום בבכור בזה"ז ליכא רק איד"ר ונהי שכ' המפורשים דאף א"נ דליכא רק איד"ר אפ"ה אסור אף בס' בכור כיון דהס' בעצם הוא מה"ת וצריך מה"ת ננהוג קדושת בכור שוב אסור להטיל בי מום ע' בח"ס בכמה תשובות ובשו"ת ד"ת ובשו"ת הרי"ם סי' י"ח אבל הכא דבאמת יש ס"ס וקרוב לוודאי שאין בו קדושת בכור רק שאנן חוששין