מהר"ש חלק ב קמא

בשני טעמים או שנולדו המומין אח"כ או דמחל ולהבעל א"א לזכות רק אם יצטרפו שני הטעמים מש"ה עדיף זכות האשה. א"כ י"ל דזה הטעם דמהני ס"ס כמו בהא דפ"פ דלהיתר יש שני צדדים או שהי' לאו תחתיו או שהי' באונס ולאיסור א"א רק א"נ שהי' תחתיו וברצון א"כ יותר טוב לומר צד אחד להתיר משנאמר שני צדדים לאיסור א"כ בנ"ד נהי שאפשר לומר דקנין כסף חשיב ס"ס מ"מ עכ"פ ליכא שני צדדים להיתר דעיקר ההיתר משום דכסף קונה בעכו"ם ואי נחוש דכסף איני קונה בעכו"ם שוב ליכא צד להיתר א"כ כמו דלהיתר יש צד א' הכ"נ לאיסור די בצד א' ושוב ל"ח ס"ס וזה גרע עוד מהא דס"ס שאינו מתהפך כמו הא דתוס' כתובות ד"ט ד"ה אי למיתב דשם עכ"פ לזכות האשה יש שני צדדים אי דאינו בקי או שהי' באונס ולזכות הבעל מוכרחין לשני צדדים דבקי וגם שהי' ברצון א"כ יותר י"ל צד א' לזכות להאשה אבל הכא מיד כשנימא דכסף אינו קונה בעכו"ם שוב הוי וודאי איסור ומיושב קושיות הריט"א בס"ד

ולפ"ז בנ"ד שהי' קנין כסף וקנין סידור א"כ שפיר חשיב ס"ס דלהיתר יש שני צדדים או שנימא דכסף קונה או דקנין סידור מהני ולאיסור מוכרחים לצרף שני צדדים לאיסור דאף א"נ דכסף אינו קונה אכתי יש צד להתיר מכח קנין סידור א"כ יותר יש לתלות להיתר דסגי בצד א' או מכח כסף או מכח קנין סידור ולאיסור מוכרחים לצרף שני צדדים ושפיר חשיב ס"ס ואי דאפ"ה ל"מ ס"ס להוציא מרשות הישראל י"ל דעכ"פ בס"ס בפלוגתא דרבוותא מועיל תפיסה ולדידן היכי דמועיל תפיסה חשיב כיש לו זכות אף קודם תפיסה כמפורש בש"ס ב"מ ד"ו וכשיטת הרשב"א והכ"מ שהבאתי וא"כ שפיר חשיב עי"ז כיד עכו"ם באמצע ורק אי לאו שיטת הרמב"ם ז"ל לא הי' מיחשב כסף כלל לס' קנין דהא בש"ע סי' קצ"ח ובסי' כ"ד מובא רק שיטת ר"ת דבישראל כסף קונה וא"כ דיעה שלא הובא בש"ע אין לחשבו לס"ס אבל מכח שיטת הרמב"ם עכ"פ לענין עכו"ם ליכא הכרעה אי ל"מ כסף ועכ"פ לס' קנין יחשב ושוב י"ל דבהדי קצין סידור מצטרף לס"ס ומועיל להפקיע קדושת בכור ומה שהעיר כת"ה דלפי"מ דמוכח במהרי"ט קידושין דקנין חליפין הוי רק כמו קנין סטימתא א"כ י"ל דבקנין כזה שהוא רק להפקיע קדושת בכור והוי כעין מכירה בהערמה ל"מ רק מידי שהוא קנין בעצם אבל זה שהוא רק מכה מנהג הסוחרים ל"מ רק במה שהוא מתכוין לקנין גמיר וכמ"ש הצ"ץ לענין קנין סטימתא דל"מ בבכור יע' בשו"ת ח"ס סי' שט"ז ובשו"ת ד"ח סי' ק"ז ובאמת בח"ס סי' שי"ד משמע להיפוך

אך באמת י"ל עפי"מ שנחלקו הפוסקים בביטל חמץ אם אינו מבטלו בלב שלם דדעת כמ"פ דל"מ והנוב"י כ' דאין משגיחין ע"ד שבלב דהיכי שהלב סותר מה שבפה ל"מ וביארתי במק"א דעפ"י שיטת הר"ן דעיקר הטעם דמהני ביטול משום דעכ"פ חשיב ג"ד דלא ניחא לי' א"כ עיקר הא דמועיל ביטול דמגלה מחשבת הלב ואם בלבו באמת ניחא שוב אוקמה רחמנא ברשותו ול"ש לומר דברים שבלב אינם דברים דעיקר הוא משום גילוי מחשבת הלב אך לשיטת רש"י דביטול הוא משום השבתה שפיר י"ל דברים שבלב אינם דברים א"כ הכ"נ י"ל עפמ"ש בתוס' בכורות די"ח דבמידי דמצוה קונה בדיבור בעלמא וע' בר"ן קידושין ד"ח ובא"מ סי' כ"ט ובמנ"ח מצוה של"ו והכוונה דעיקר הא דבעי קנין דבדיבור בעלמא לא ס"ד המוכר והלוקח ובמצוה משום ניחותא דמצוה אמרי' דמקני בדיבור בעלמא כמו שפסק הרמב"ם דבהפרשת תרומה מהני הפרשת השליח אף שלא הי' בידיעת הבעלים היכי דחזינן אח"כ דניחא לי' והקשו מש"ס ב"מ דכ"ב וכ' משום ניחותא דמצוה אמרי' בוודאי ניחא לי' וע' בקצה"ח סי' רס"ב וא"כ י"ל דנהי דבדיבור בעלמא לא ס"ד מ"מ אם עשו קנין כזה שנהגו לקנות בו א"כ יש עכ"פ ג"ד דבאמת ס"ד להקנות שוב ל"צ קנין כיון שיש גילוי מחשבתו שרצונו להקנות א"כ א"ש שיטת הצ"ץ דבאמת בבכור כיון שרצונו רק להפקיע קדושת בכור א"כ באמת אין כוונת העכו"ם לקנות בו רק דלא משגיחין ע"ד שבלב א"כ שפיר קנין כזה שאינו מצד גזה"כ רק מטעם מנהג הסוחרים דהיינו שיש ג"ד דס"ד להקנות א"כ בכה"ג שיש ג"ד להיפך ל"ש דברים שבלב דעיקר חלות הקנין הוא רק משים גילוי מחשבתו וא"ש שיטת הצ"ץ. וכ"ז במידי שאינו קנין מה"ת אבל באמת קנין חליפין הוא קנין ד"ת רק כוונת המהרי"ט הוא עפמ"ש בשו"ת ח"ס סי' ש"י דיש קנינים מחודשים שלא הי' מועיל קודם מ"ת ורק הוא מצד חידושי התורה וזה ל"מ בעכו"ם אבל קנין שהי' מועיל גם קידם מ"ת זה מועיל מצד הסברא ומהני גם בעכו"ם ע"ז כ' המהרי"ט דקנין חליפין אינו מטעם כסף דכסף הוי קנין חדש אבל חליפין הי' מנהג מקודם לקנות בו ורק במ"ת קיימה התורה זאת לקנין גמור מצד מנהג הקדים ושוב אחר מ"ת שוב הוי קנין גמור כמו כל הקנינים חדשים ושוב אף דבלבו לא ניחא לי' להקנות לו בקנין גמור שוב אמרי' דברים שבלב אינם דברים כיון דבאמת הוא קנין ד"ת וע' ש"ס חולין דק"א במתני' אמרו לו בסיני נאמר ובפיהמ"ש להרמב"ם שם דגם כל הדברים שנהגו קודם מ"ת משבאו לסיני אין אנו מחזיקין אותם הדברים בשביל שנהגו מקודם רק בשביל שציוה הקב"ה בסיני שיתקיימו אלו הדברים וע' ברמב"ם פ"י ממלכים ובלח"מ שם ובהקדמה לספר תרומת הכרי וע' ש"ס חונין דצ"ב וברש"י שם וצע"ק. עכ"פ גם כל הקנינים שנהגו קודם מ"ת אחר שניתנה התורה מתחיל דבר חדש ואנו מחזיקין רק הקנין לפי שצוה הקב"ה שישאר קנין הנ"ל בתקפו וא"כ שוב עכשיו חשיב קנין סידור כמו שאר קנינים ומועיל אף כשהוא להפקיע קדושת בכור דאף דנימא דהנכרי לא ס"ד לקנות מ"מ דברים שבלב אינם דברים והישראל בוודאי ס"ד כדי שלא יעבור אאיסור כמ"ש בתוס' שבת די"ח וב"מ דל"א דאנן סהדי דמפקר בלב שלם משום שלא יעבור באיסור א"כ שפיר מהני קנין סידור אף במכירת בכור ושוב שייך ההיתר מטעם