מהר"ש חלק ב קמ

הגט ושמא מומר אינו זוקק ליבום ואף דבס"ס במקום ח"א יש מחמירין מ"מ הכא חוץ מזה דלענין היבם ל"ח ח"א דיש ס' על התחלת הזיקה דאף דאמרי' דנישואים מפילים מ"מ עיקר חלות האיסור הוא אחר מיתת הבעל כמפורש בש"ס גיטין דפ"ג דיבם הוא דקאסר א"כ עכ"פ ל"ח ח"א ובפרט דעכ"פ ח"ח מתנגד לח"א דזיקת היבם ושוב מהני הס"ס ומדברי כמ"פ משמע דמצרפין לס"ס הך דיעה דמומר שהי' בשעת הנישואין דאינו זוקק ליבום עיי"ש בח"ס ובשו"ת ד"ח ח"א סי' צ"ט

ובפרט שבאמת דעת כמ"פ דביבום ל"ש מחזיקין מאיסור א"א לאיסור יבום הואיל דלא משכחת איסור יבום, רק כשפקע איסור א"א ורק די"ל בטעם דל"מ ח"ח בס' אם גט קדים או מיתה קדים משום די"ל דבחזקה דאיתרע מחמירין כשיטת הטור שהביא בשעה"מ שם וכשיטת הפנ"י דמדרבנן מחמירין שלא לסמוך אחזקה דאיתרע וכיון דליכא בזה רק חשש דרבנן בוודאי לענין דרבנן נוכל לצרף שיטת הסוברים דמומר אינו זוקק ליבום. וגם י"ל לפמ"ש כת"ה בשם גדול א' דמש"ה ל"מ ח"ח להתירה לעלמא כיון דלענין הכתובה ל"מ הח"ח דהיבם יוכל לטעון שמא מת מקודם ולא מגיע לה עוד הכתובה וחזדמע"ק ל"מ להוציא ממון א"כ איסור בתר ממון וגריר א"כ י"ל דהא דחזדמע"ק ל"מ להוציא ממון הטעם משום דחזקה דאיתרע ל"ח בירור ולא עדיף מרוב דל"מ בממון א"כ י"ל לפמ"ש הקדמונים דבעכו"ם ל"ש לומר אין הולכין בממון אחה"ר א"כ ה"ה במומר נהי דאמרי' אעפ"י שחטא ישראל הוא זה רק לענין איסור אבל לענין ממון דינו כעכו"ם דהא מפורש ביו"ד סי' קנ"ט דמומר מותר להלוותו בריבית וכ' בתוס' משום דאין מצוין להחיותו וכ' במלמ"ל דאם כבר נטמע בין העכו"ם אז ל"ח שמא נפיק מיני' זרעא מעליא ומותר לאבד ממונו א"כ ממילא לענין מומר שפיר הולכין בממון אחה"ר ואף דמומר יורש את אביו וע' בח"ס סי' ע"ד אבל עכ"פ לענין להוציא הכתובה מהמומר יועיל הח"ח וא"כ כיון דמהני לענין ממון א"כ ה"ה דמהני לפטור מהזיקה ע"כ מכל הנ"ל נלע"ד דיש להתיר האשה ובפרט שיש לצרף שמא מת היבם כבר אף דח"ח שלו לא איתרע וח"ח של הבעל איתרע מ"מ עכ"פ יש ג' ס' להיתר שמא הי' חי בשעת הגט ושמא כבר מת המומר ושמא מומר אינו זוקק ונהי דהוי נגד ח"ח מ"מ דעת כמ"פ ד"ג ס' מהני אף כשהם נגד ח"א כמ"ש בט"ז סי' ק"י א"כ הדבר פשוט שיש להתיר ובפרט שכבר פסקו כן גדולי הדור שלפנינו כמ"ש בשו"ת מאמר מרדכי לזה גם אנכי מצטרף להיתר ובלבד שיסכימו לזה גדולי זמנינו והשי"ת יצילנו משגיאות

בעה"ח ועש"ק ב' דר"ח אדר תר"ס ראדימושלא והנני ידידו. סימן לב להרב החי"ב בחדר"ת וכו' כש"ת מו"ה יהושע בוימעהל נ"י

בדבר שאלתו באחד שמכר פדה מבכרת לעכו"ם בכסף ובקנין סידור ונסתפק אי מועיל להפקיע קדושת בכור והנה בקנין כסף לחוד תלוי בפלוגתת רש"י ור"ת וכמ"פ פסקו כר"ת דהלכה נר"י דישראל בכסף ועכו"ם במשיכה ול"מ בבכור כגם בקנין סידור רבו הפוסקים דל"מ דעכו"ם אך נסתפק אי י"ל דמועיל מטעם ס"ס שמא כסף מהני בעכו"ם ושמא עכ"פ קנין סידור מהני בעכו"ם כשיטת והתוס' קידושין ד"ג דלבר מחליפין שהן בשניהם י"ל דכ"ס מהני להפקיע קדושת בכור עכת"ד. וזה החלי בס"ד

והנה כת"ה הביא דברי הריט"א שהקשה דגם בכסף לחוד יש ס"ס שמא כשיטת רש"י דישראל במשיכה ועכו"ם בכסף כר"ל ואת"ל דהלכה כר"י מ"מ שמא כשיטת הרמב"ם דעכו"ם קונה בין בכסף ובין במשיכה והריט"א כ' כיון דס"ס ל"מ להוציא מרשות הישראל וישאר הדבר ברשות הישראל ק א"כ אף אי קמי' שמי' גלי' שבאמת כסף קונה מ"מ כיון שנשאר ברשות הישראל ממילא קדוש בבכורה ומפלפל שם די"ל דמועיל תפיסת העכו"ם ושוב יהי' יד נכרי באמצע רק שכ' חדא דזכות התפיסה ל"מ שיהי' עי"ז מיחשב כשלו ב' כיון דתקפו כהן מוציאין מידו

הנה באמת מ"ש דל"מ תפיסה חדא דבפלוגתא דרבוותא מועיל תפיסה אף לשיטת הרי"ף ובפרט בס"ס נהי די"ל דל"מ להוציא ממון מ"מ עכ"פ מועיל תפיסה כמ"ש בנה"מ דיני תפיסה וזכות התפיסה חשיב כש לו זכות אף קודם תפיסה דהא לדידן דפסקינן דלא כשיטת הרמב"ם ז"ל בהא דתק"כ ע"כ ס"ל דכיון דתק"כ מוציאין מש"ה חשיב של הבעלים ונשמע דהכל תלוי בזכות התפיסה ועיין שו"ת הרי"ם או"ח סי' ה' ונודע מ"ש ברשב"א שבועות ד"ל דהיכי דמועיל לענין תפיסה חייב ק"ש וע' בכ"מ פ"ב מגניבה ובכ"מ פכ"א מעדות ובפרט דהכא אחר התפיסה יהי' לו זכות בוודאי דלהחזיק יועיל הס"ס א"כ שפיר חשיב כיד עכו"ם באמצע והדרא קושיות הריט"א

ובאמת בספרי ח"א סי' נ"ו כתבתי בישוב קושיות הריט"א עפי"מ שכתבתי להבין הענין דאמרי' ס"ס והמפורשים כ' דס"ס מטעם רוב או לפי שס' הראשון מה"ת לקולא ובאמת י"ל ע"פ המפורש בש"ס כתובות דע"י דנכנסה לרשות הבעל צריך לברר דעד שלא נתארסה הי' בה מומין הללו וקאמר בש"ס משום חזקה אין אדם שותה והוי חדא במקום תרתי והקשו בתוס' דגם להבעל יש שני טעמים לזכות דנגד חזקת הגוף יש סברת כנכ"ה ונגד החזקה דידע ומחל יש חזקה שאין אדם מתפייס וכתבו בתירץ השני דהאשה יש לה לזכות