מהר"ש חלק ב קלח

למפרע דאמרי' השתא הוא דראתה. וא"כ הכא קאי לר"מ דס"ל בכריתות די"ז דל"צ חתיכה משני חתיכות וא"כ ס"ל ס' ד"ת מה"ת לחומרא וא"כ אי הי' סובר ר"מ ווסת דרבנן ע"כ דס"ל דמה"ת ח"ט עדיף א"כ אף בבדקה ומצאה דם אפ"ה אין מחזיקין למפרע וא"כ שוב ל"צ לטעם דחרדה וע"כ דס"ל ווסת ד"ת ואפ"ה מהני טעם דחרדה ומיושב קושית התוס' בס"ד נחזור להנ"ל וראיתי לכת"ה שהביא דכמ"פ חולקים אסברא זו דיצא בהיתר ועוד דאף א"נ דמהני הסברא דיצא בהיתר דוקא שם שיש חזקה טובה לסכין אז שפיר כשנאבד הוי חזקת הסכין חזקה טובה מש"ה תולין אח"כ אבל הכא לא הי' לאשה זו ח"ה מעולם א"כ אף שהוחזקנו להיתר אפ"ה בנודע אח"כ שהי' חזקה בטעות ל"מ ומ"ש כת"ה דכמ"פ חולקים אסברת הט"ז באמת הפמ"ג כ' דרק בדינא דמהרי"ק לענין חשש שמוטה דיש חזקת איסור אם כן ל"מ יצא בהיתר כיון שנתעורר ריעותא למפרע והס' בעצם השחיטה אבל כאן דנגד חזקת אמ"ה יש חזקת בדוק של הסכין ונהי דבאיתא קמן צריך לברר ולא תלינן רק בדבר ברור אבל בנאבד כבר הוחזקנו חזקת הסכין בתוקפו א"כ בעי עד שיודע לך במה נטרפ' דקודם שראינו הריעותא הוחזקנו לוודאי היתר מכח חזקת הסכין א"כ באמת א"נ דשם מהני הא דיצא בהיתר משום חזקת הסכין א"כ ה"ה הכא דבאמת ח"ח כ"ז שלא ראינו ריעותא הוי חזקה גמורה וסמכינן שלה אף נגד חא"א דח"ח חשיב בירור א"כ בשעת נתינת הגט הי' כבירור שוודאי נתגרשה מכח ח"ח א"כ אף דעכשיו נולד ריעותא מ"מ כיון שכבר הוחלטנו להיתר מכח ח"ח נהי דעכשיו נולד ס' ויש חזקת זקוקה כנגדו מ"מ כיון שכבר הוחלטנו מכח ח"ח לוודאי היתר דאז הי' הח"ח חשיב בירור א"כ שוב א"א להוציאה מחזקתה וי"ל עוד דאף להמחמירין שם דוקא בנמצא פגום שאפ"ל דנשאר שם איסור הקדום דלשיטת התוס' בס' בשחיטה חשיב ח"א גמור מכח עשה שא"ז א"כ י"ל דנשאר שם איסור הקדים א"כ ל"מ מה דיצא בהיתר אבל הכא דחא"א בוודאי אזדא רק דאם הי' הס' נולד תיכף בשעת הגירושין הי' מקום לחוש מכח חזקת זקוקה ומחזיקין מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק אבל בכבר יצא בהיתר שוב מהני הח"ח

ולפ"ז י"ל בעיקר הדבר אי מהני הסברא דיצא בהיתר לענין נמצא סכין פגום י"ל דתלוי א"נ דבנבילה יש עשה שא"ז וחשיב ח"א גמור ל"מ אף יצא בהיתר אבל א"נ דליכא עשה שא"ז כשיטת הריצב"א ועיקר הטעם דמחמירין בס' בשחיטה משום מחזיקין מאיסור לאיסור א"כ ביצא בהיתר שפיר מותר

עכ"פ הכא שפיר י"ל כיון דבאמת ח"ח חשיב חזקה וחזדמע"ק עדיפא ורק שי"ל דחזקת זקוקה כנגדו ושפיר ביצא בהיתר מהני. ובפרט שי"ל עוד דבנ"ד עדיף דבאמת כ' הח"ס דבס' בביטול אמרי' דהואיל שכבר הוחזקנו אותה בחזקת מגורשת חשיב חזקה להיתר וכתבתי דשם עכ"פ מינה השליח בוודאי רק הס' בביטול השליחות וחשיב איתרע חא"א אבל בס' על חלות הגט היינו אם הגט הי' כשר וחשיב חא"א בתוקפו ל"מ הא דיצא בהיתר א"כ הכ"נ י"ל בשלמא במתני' דלא מינה אותם שליח רק אחר יב"ח א"כ קודם יב"ח לא חל השליחות וחשיב חא"א בתוקפו ויש להחזיק מחא"א לחזקת זקוקה אבל בנ"ד דכבר מינה שליח בחיים א"כ באמת בשליח להולכה תיכף משמסר הגט לשליח נעשה במקום הבעלים והראי' דלשיטת הרמב"ם אף בנשתטה בשעת כתיבה כשר היכי דמינה שליח כשהי' בריא ובפרט בנשתטה בשעת נתינה כ' הב"ש דכשר אף לדעת הטור וכ' המפורשים דכ"ז שלא נכתב הגט הוי מילי ואינו עומד במקום הבעלים אבל אחר הכתיבה כבר עומד במקום הבעלים ועיקר הטעם דלא יתנו לאחר מיתה אף במינה בחייו משום דלאח"מ פסק כח האישות ונתבטל השליחות וכמ"ש בקצה"ח סי' קפ"ח וע' בח"ס ובחידושי הרי"מ שכ' דהוי כאומר על בכור בשעת יציאת רובו ה"ז עולה דל"מ א"כ עכ"פ השליח כבר קיבל כח הבעלים והס' שמא אז בשעת נתינת הגט פסק ממנו כח השליחות שפיר חשיב איתרע חא"א ושפיר ביצא בהיתר בוודאי מהני דדמי לסברת הח"ס א"כ א"נ דח"ח חשיב חזקה אלימתא ומהני אף נגד חזקה דהשתא ורק עיקר החשש מכח חזקת זקוקה א"כ שפיר י"ל דביצא בהיתר מהני דגם עתה ח"ח בתוקפו אבל אם נחוש לשיטת הט"ז בסי' שצ"ז דבנולד ריעותא ח"ח ל"ח חזקה א"כ שוב ל"מ מה דיצא בהיתר דנתגלה שהי' חזקה בטעות דכיון דראינו עכשיו מת י"ל דלמפרע הורע חזקתו והוי חזקה בטעות ושוב יש לחוש דהיכי דל"ש חזקה להיתר ל"מ אף ביצא בהיתר לזה נדבר מפלוגתת המהר"ם מינץ והט"ז

והנה בס' שמיעה קרובה דעת המהר"ם מינץ להחמיר מכח ח"ח עד עכשיו ואף לשיטת הט"ז כתבתי בספרי סי' ע' דרק לענין אבילות דהלכה כדברי המיקל באבל אף נגד הרוב היכי דיש עכ"פ מיעוט המצוי ה"ה חזקה דאיתרע ל"ח בירור ול"מ לחייב באבילות אבל באמת גם ח"ח חשיב חזקה לכ"מ אף דנולד ריעותא ושוב י"ל דהיכי דכבר ניתן הגט ולא ידענו משום ריעותא א"כ הוחזקנו אותה לוודאי מגורשת אז אף דנולד ריעותא מ"מ גם עכשיו נשאר ח"ח דהשתא הוא דמת וכיון שכבר הוחזקנו את ח"ח שפיר אין מוציאין אותה מהיתרה וז"ב בס"ד

ג) עוד נלע"ד לומר סברא א' בהא דכתבו הגט אחרי ב"ח וא"י אם חי אם מת דהיינו בנתברר אח"כ שמת וא"י אם קודם יב"ח דמס' צריכה חליצה ולא מוקמינן אח"ח י"ל הסברא דנודע שיטת הרמב"ם דאם כתבו הגט בשעה שא"ר לגירושין היינו כתוב לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשה דחשיב שלא לשמה וע' בב"ש סי' מ' דאם קידש ע"ת מעכשיו אפ"ה לא מצי לכתוב הגט קודם קיום התנאי אף דשייך ממ"נ מ"מ ל"ח מבורר לשמה וידוע מ"ש בתוס' גיטין