מהר"ש חלק ב קלז

מברר הס' שפיר יש להחמיר. אך כבר כתבתי דעכ"פ הכא דחא"א בוודאי ליכא שוב י"ל דחשיב יצא בהיתר ובעיקר הדבר דבנאבד הסכין דמהני אף אם נמצא פגום אח"כ משום דיצא בהיתר וע' בלב"ש סי' ל"ו לענין אם תולין נקבים בעכו"ם דבכבר נבדק מסירכות אז תולין הנקבים בעכו"ם דחשיב יצא בהיתר ובאמת ראי' לסברת הט"ז מקושית התוס' נדה ד"ט בהא דבעיא בש"ס למ"ד ווסת ד"ת אם הגיע ווסתה בימי עיבורה אי צריכה בדיקה וקפשיט מהא דתנן אם היתה במחבא והגיע שעת ווסתה קאמר ר"מ טהורה משום דחרדה מסלק את הדמים טעמא דאיכא חרדה אלמא ווסת ד"ת ואפ"ה מהני חזקת סילוק והקשה בתוס' שמא באמת קאי למ"ד ווסת דרבנן ורק הא דבעי חרדה מיירי בבדקה ומצאה טמאה והנה הנוב"י כ' ליישב דאם בדקה ומצאה טמאה לכ"ע ווסת ד"ת ושוב נשמע דמהני סברא דחרדה אף למ"ד ווסת ד"ת ובאמת יש לפלפל בזה דנודע מ"ש המהרי"ט והנוב"י אעפ"י דבכ"מ אזלינן בתר חזדמע"ק מ"מ היכי שנולד ריעותא קודם שראינו השתנות ולא הוחלטנו הס' להיתר אז כשרואין אח"כ השתנות בחזקה קמייתא שוב אזלינן בתר חזקה דהשתא ולפ"ז י"ל דמש"ה בדקה מצאה טמאה טמאה דעכ"פ בשעת ווסת עכ"פ חשיב נולד ס' בחזקה קמייתא ע"י שראתה בג"פ ונהי דמה"ת מהני חזקת טהרה אבל עכ"פ אחר שחשו חז"ל לווסת חשיב עכ"פ כלא דנו עדן להתיר ושוב חשיב נולד ריעותא מש"ה במצאה אח"כ טמאה מחזיקין טומאה משעה ראשונה וכ"ז היכי דליכא חרדה דאז עכ"פ מדרבנן הי' צריך לחוש ול"ח יצא בהיתר א"כ שפיר במצאה אח"כ טמאה מחזיקין על למפרע אבל ביש חרדה דאז עכ"פ למ"ד ווסת דרבנן הועיל סבר דחרדה ולא היתה צריכה בדיקה וחשיב יצא בהיתר א"כ אף במצאה אח"כ טמאה לא מחזיקין על למפרע א"כ זה כוונת התוס' בקושייתם דשמא באמת למ"ד ווסת ד"ת ל"מ חרדה רק דהכא קאי למ"ד ווסת דרבנן ומיירי בבדקה ומצאה טמאה דאף דבכה"ג מה"ת מחזיקין למפרע מ"מ ביש חרדה חשיב יצא בהיתר מותר וע' בספרי ח"א סי' א' מ"ש בישוב קושית התוס'

ב') אך בישוב קושית התוס' י"ל דהנה בטעם דמ"ד ווסת דרבנן י"ל שני סברות א' י"ל דבאמת כ"ע מודים דחזקת ג"פ חשיב חזקה ורק דס"ל דח"ט דאשה חשיב חזקה טובה דרק לקדשים מחמיר ב"ה מדרבנן וחשיב לה לחזקה גרוע אבל באמת לבעלה חשיב חזקה גמורה וכמ"ש הש"ש דחשיב חזקת הגוף ומועיל אף לענין ס' טומאה ברה"י וא"כ חזקת אורח בזמנו בא נגד ח"ט משוי לה לס' ועכ"פ מותרת מה"ת לשיטת הסוברים דס' ד"ת מה"ת לקולא ורק חז"ל שהחמירו בכ"מ החמירו גם כאן כיון דעכ"פ חזקה נגד חזקה חשיב ס' ואף דלכאורה מוכח בתוס' כתובות דכ"ב דהיכי שיש חזקה לאיסור היינו חא"א ויש חזקה להיתר כנגדה יש חיוב א"ת וע"כ דס' כזה אסור מה"ת חדא דשם יש חד תירוץ דהכוונה איסור א"ת וחוץ לזה דשם עכ"פ מעיקרא הי' ח"א גמור נהי דהשתא איתרע חא"א מכח חזקת דייקא ומינסבא אבל עכ"פ חשיב איקבע אבל הכא אדרבה מעיקרא הי' ח"ט שלה חשיב כוודאי נהי דהשתא ע"י חזקת אורח בזמנו בא חשיב ס' מ"מ עכ"פ ל"ח רק כס' דלא איקבע ובוודאי מה"ת לקולא ועוד י"ל בטעם הסוברים ווסת דרבנן דס"ל דחזקת ג"פ ל"ח כלל בגדר חזקה וא"כ מה"ת ח"ט בתוקפו ורק חז"ל החמירו לחוש לזה והנ"מ בין הטעמים י"ל דידוע מ"ש הפוסקים דהיכי דליכא חזדמע"ק ברורה להתיר אז בנולד השתנות לפנינו הוי חזקה דהשתא חזקה גמורה ומחזיקין הריעותא על למפרע ומקורם מש"ס קידושין דע"ט דביומא דמישלם שתא אמרי' הרי הוא בוגרות לפנינו וע' תוס' יבמות דס"ח ובשו"ת מהרי"ט סי' מ"א וא"כ א"נ דגם למ"ד ווסת דרבנן אפ"ה מודה דחזקת אורח בזמנו בא חשיב חזקה רק דמה"ת מותרת לפי שעכ"פ חזקת אורח בזמנו בא נגד ח"ט חשיב רק ס' וס' מה"ת לקולא א"כ עכ"פ חשיב כליכא ח"ט וממילא שפיר בבדקה ומצאה טמאה טמאה משעה ראשונה דהיכי דליכא חזדמע"ק שוב אזלינן לגמרי בתר חזקה דשעת מציאתן אבל א"נ דלמ"ד ווסת דרבנן ס"ל דחזקת ג"פ ל"ח כלל לחזקה וא"כ מה"ת הוי ח"ט בתוקפו ול"ח כלל אף בגדר ס' א"כ שוב נהי דבדקה ומצאה טמאה מ"מ צ"ל השתא הוא דאיתרע דחזקה דהשתא לגב חזדמע"ק כמאן דליתא ואי דמדרבנן עכ"פ חוששין לווסתה מ"מ בעבר זמן ווסת ולא הרגישה גם מדרבנן הוא טהורה א"כ לשיטת הסוברים דטהורה בלי בדיקה א"כ גם בבדקה ומצאה טמאה נימא השתא הוא דראתה והנה באמת למ"ד ס' ד"ת מה"ת לקולא שפיר י"ל דנהי דס"ל ווסת דרבנן מ"מ מודה דחזקת אורח בזמנו בא חשיב חזקה רק דנגד ח"ט חשיב ס' וס' מה"ת לקולא אבל למ"ד ס' ד"ת מה"ת לחומרא ואפ"ה ס"ל ווסת דרבנן עכצ"ל דחזקת אורח בזמנו נגד ח"ט חשיב כמאן דליתא עכ"פ מה"ת דאי הי' חשיב ס' הי' צ"ל מה"ת לחומרא ולפ"ז א"ש דהא דקאמר בש"ס לקמן דאף למ"ד ווסת דרבנן אפ"ה בבדקה ומצאה טמאה מחזיקין על למפרע כ"ז למ"ד בעי חתיכה משני חתיכות וממילא דס"ל ס' ד"ת מה"ת לקולא א"כ שפיר י"ל דמודים דחזקה דאורח בזמנו גם מה"ת חשיב חזקה רק כיון דהוי נגד ח"ט חשיב ס' וס' מה"ת לקולא א"כ שפיר כיון דגם מה"ת חשיב ס' וליכא ח"ט א"כ שוב היכי דמצאה אח"כ טמאה מחזיקין למפרע גם מה"ת דהיכי דליכא חזדמע"ק אזלינן בתר חזקה דהשתא אבל למ"ד ס' ד"ת מה"ת לחומרא ואפ"ה יסבור ווסת דרבנן עכצ"ל דחזקה דאורח בזמנו בא ל"ח כלל בגדר חזקה ומה"ת ל"ח אף למשוי לס' דאי הי' חשיב בגדר ס' עכ"פ הי' צ"ל מה"ת לחומרא כמ"ש האחרונים דמ"ד ווסת ד"ת ס"ל ס' ד"ת מה"ת לחומרא וע"כ אי אמרי' דגה למ"ד ס' ד"ת מה"ת לחומרא אפ"ה ווסת דרבנן עכצ"ל דחזקה דאורח בזמנו בא ל"ח כלל בגדר ס' וא"כ שוב ח"ט בתוקפו ואחר שעבר זמן ווסתה גם מדרבנן טהורה וא"כ גם בבדקה ומצאה דם אפ"ה אין מחזיקין