מהר"ש חלק ב קלד

חרצן דהר"ן ס"ל דכמו באיש דעלמא שנשבע אחרצן יש ס' שמא דעתו אמשהו ה"ה בנזיר דנהי דאיפשט דגם באיסור דעתו רק בכזית מ"מ בחרצן נשאר הס' לפי שאין דרכו לאוכלו בעין והרמב"ם ס"ל דבנזיר גם בחרצן דעתו אכזית עיי"ש בכ"מ ובלח"מ והנה זה פשיטא דלשיטת הרמב"ם בנזיר שנשבע אחרצן ואכל כ"ש דאינו עובר איסור רק מחמת נזירות דנאסר גם בכ"ש מדין ח"ש כמ"ש התוס' שם אבל מצד שבועה ליכא אף איסור דהא לא נשבע רק אכזית ואף דלכאורה הא קיי"ל דגם בשבועה ח"ש אסור ואם נשבע שלא יאכל אפ"ה יש בח"ש איסור מצד השבועה א"כ נימא כמו דיש בהח"ש איסור מצד נזירות ה"ה שיהי' בו איסור מצד שבועם ואי דאיסור שבועה לא יחול אנזירות הא שיטת התוס' דעל איסור לחוד חל איסור אחר אך באמת ז"א דבשלמא בנשבע על היתר דחלות השבועה הוא על כולו ג"כ א"כ שייך ח"ל אבל הכא באיסור דעל כזית שלם לא חל השבועה דהוי מושבע ועומד שוב ל"ש הסברא דח"ל וע' במנ"ח מצוה ב' מ"ש בזה. וגם דעיקר הטעם דחל אח"ש משום דמוסיף קרבן ומלקות וכ"ז בנשבע אכ"ש דיש עליו קרבן ומלקות מצד השבועה שפיר חשיב מוסיף אבל הכא דגם מצד שבועה לא יהי' עליו רק איסור לחוד מטעם ח"ש שוב לא יוכל לחול אאיסור הקדים וא"כ לכאורה שפיר יש נ"מ בנזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן ואכל כ"ש דאי הי' איפשט האבעיא דכוונת השבועה הי' רק בכזית א"כ אי הי' אוכל כ"ש לא הי' בו שום איסור מכח השבועה דל"ש הסברא דח"ל דהא על כזית פשיטא דלא יחול וגם כיון דבוודאי מצד שבועתו לית בי' עכ"פ רק איסור לחוד ושוב ליכא שום התחדשות בהכ"ש מכח השבועה ולא חל אבל כיון דלא איפשט האבעיא וא"כ שפיר באוכל כ"ש יש איסור ד"ת גם מצד השבועה עכ"פ מס' דל"צ לטעם דח"ל וגם ל"ש הסברא דאאחע"א דהא בצד הס' דכוונתו הי' אכ"ש א"כ יש התחדשות קרבן ומלקות וחשיב מוסיף ואף שא"א לחייב קרבן ומלקות מס' אבל עכ"פ חשיב ס' מוסיף ושפיר אסור עכ"פ מס' א"כ אף דבאיש פשוט שאמר שבועה אחרצן ליכא נ"מ בהא דלא איפשט האבעיא דבלא"ה ח"ש אסור וכנ"ל אבל עכ"פ יש נ"מ לענין נזיר ואין להקשות דעכ"פ עדן מאי נ"מ הא עכ"פ בלא"ה אסור ץזש לאכול הכ"ש מצד נזירות

אך באמת לק"מ דנודע מ"ש השעה"מ דבשבועה לשא מיתלי תלוי והיכי דלא חל בשעתה יצא לבטלה והא דנשאל על הראשונה שניה חל שם לפי שחכם עוקר הנדר מעיקרא וכ' הש"ך דבהפרת בעל כיון דמיגז גייז לא חל שבועה שניה וא"כ שפיר יש ע"מ באשה שנדרה בנזיר ואח"כ אמרה שבועה שלא אוכל חרצן ואח"כ הפר לה בעלה הנזירות דאז לא חלה השבועה וא"כ שפיר יש נ"מ דא"נ דכוונתו בהשבועה לא הי' רק אכזית א"כ ממילא לא התחיל השבועה כלל גם אכ"ש דהא אף דבשבועה יש איסור בכ"ש מ"מ הכא ל"ש ח"ל וגם כיון דל"ח מוסיף בח"ש לא חל ושוב כשהפר לה הנזירות מותרת לאכול חרצן אבל השתא דנשאר הדבר בס' אי כוונתה אכ"ש א"כ אמרי' דתיכף הי' כוונתה אכ"ש וממילא חל השבועה אכ"ש מטעם מוסיף ואף דרק ס' הוא מ"מ עכ"פ חשיב ס' מוסיף דא"נ דכוונתה אכ"ש א"כ חשיב מוסיף וא"כ אף אחר שהפר לה הנזירות אפ"ה אסורה עכ"פ בכ"ש חרצן מצד איסור שבועה ונמצא דבכה"ג בכזית לא יהי' איסור שבועה כיון דע"ז לא חל השבועה ויצא לבטלה אבל על ח"ש דחל תיכף שפיר יש איסור וא"כ א"ש דברי הר"ן דהר"ן לשיטתו דגם בנזיר שנשבע אתרצן אפ"ה יש ס' אי אסר א"ע בכ"ש ושפיר יש נ"מ בהא דלא איפשט האבעיא ופסקינן האבעיא לחומרא כנ"ל ומיושב שפיר הכל בס"ד ודו"ק

ט"ז) ע"ד י"ל קושיא הלז עפ"י דרך הלז דנזיר שנשבע אחרצן א"נ דכוונתו אכ"ש ונשאל על הנזירות באופן דמיגז גייז דאפ"ה רק בכ"ש שחל עליו תיכף השבועה אז נשאר השבועה אבל על כזית שלם דבשעת שבועתו לא חל השבועה על נזורות אף כשפקע הנזירות כיון דלא פקע רק מכאן ולהבא לא חל השבועה אך באמת יש להעיר בזה דבאמת מפורש ברמב"ם דאם נשבע אכ"ש נבילה ואכל פחות מכזית חייב לפי שאינו מושבע עניו מה"ס ומשמע לכאורה דרק באוכל ח"ז דבאמת אינו חייב משום נבילה אז חייב משום שבועה וקשה הא אף כשאכל כזית מ"מ י"ל דחייב ג"כ משום שבועה דהוי מוסיף דמצד שבועה נאסר אף בכ"ש ומיגו דחל אכ"ש ה"ה דחל אכזית שלם ובאמת לכאורה הי' מקום לומר דהא לכאורה כיון דהכ"ש הוי חלק מהאיסור לא יחול עליו שבועה רק י"ל כ"ז שאינו אוכל רק ח"ש ל"ח עצם האיסור רק איסורו משום סייג הוא ול"ח מושבע ועומד אבל באם באמת אוכל כזית אז גם כל משהו הוי חלק מהאיסור ושוב גם ע הח"ש לא חל השבועה והי' מקום לומר דאף לר"ל דח"ש בוודאי ל"ח מושבע ועומד מ"מ זה רק כשאינו אוכל שיעור שלם ול"ל הסברא דח"ל אבל כשאוכל כזית ביחד א"כ כל משהו יש עליו שם איסור ולא חל השבועה כלל והי' מיושב דברי רש"י יומא דע"ד בהא דנקט ולא אכל רק כ"ש והבן

אך לר"י בוודאי ניחא כיון דגם כ"ש יש בו איסור תורה ורק דחל מטעם מוסיף ושוב שני מוסיף בפ"א ל"א כמ"ש הג' רעק"א ז"ל וע' שו"ת בי"צ שהאריך בזה ובמק"א הארכתי בזה: עכ"פ י"ל דכ"ז בנזיר שנשבע אכ"ש חרצן בפירוש ולא שאל על הנזירות אז שפיר אם יאכל כ"ש יהי' חייב דחל אח"ש ואם יאכל כזית שלם יופטר ואין לומר דחשיב מוסיף ז"א דגם הא דחל אח"ש הוא רק מטעם מוסיף ושוב שני פעמים מוסיף בפ"א ל"א וכ"ז. כ"ז שלא שאל על הנזירות אבל בנותר ע"י בעל א"כ הי' מקום לומר דיחול השבועה אח"כ רק בשבועה כיון דלא חל בשעתה