מהר"ש חלק ב קלב

וה"ה דליכא איסור מיתה ביד"ש ואף א"נ דלטעם אחשביה יש גם מיתה ביד"ש אפ"ה בתערובות ל"ש אחשביה ועכ"פ ליכא רק איסור ד"ת ושייך עכ"פ לומר עדל"ת ול"ש מהב"ע ולכך צ"ל משום דאין איסורו משום ב"ת חמץ דגם בח"ש טבל עכ"פ בשעת אכילה שייך אחשביה ויש איסור ד"ת מטעם טבל ובפרט דבח"ש זה ליכא התחדשות מכח האיסור חמץ רק לצרף לח"ז חמץ אחר בכה"ג בוודאי דלא חל כמ"ש הכו"פ והח"ס דח"ש טמאה וח"ש טהורה לא מצטרף לענין נבילה וגם ח"ז נבילה וח"ז חלב אין מצטרפין ומיושב קושיות התוס' בס"ד. אך לפי דברינו שכתבנו לעיל יש לשדות בה נרגא דבאמת נחלקו הפוסקים אי כל איסורין הם חפצא או גברא וכתב הישי"ע דח"ש בוודאי דל"ח רק א"ג כיון דהוא מטעם אחשביה וא"כ רק הגברא עושה האיסור ולפ"ז י"ל דבר נכון דבאמת בעדל"ת א"נ דכל איסורין הם חפצא א"כ גם כשמותר לו לאכול לצורך מצוה אפ"ה א"א לומר דנפקע שם איסור מהחפץ דאיסור לא ישוב להיות היתר וכיון דהדחויה הוא רק במקרה ע"כ דהוי רק דחויה אבל א"נ דהוי רק גברא א"כ כיון דגילתה תורה דעדל"ת ע"כ דתורה אמרה דלצורך מצוה לא נאסר על האדם א"כ שפיר י"ל דהוי הותרה וא"כ בח"ש דל"ח רק א"ג א"כ פשיטא דלצורך מצוה היכי דעדל"ת דהוי הותרה ובפרט כיון דעיקר איסורו משום אחשביה וכשענשה לצורך מצוה לא נראה דאחשביה וא"כ פשיטא דהותרה וא"כ שוב תיקשי ממ"נ בשיעור שלם ל"ש עדל"ת דהוי מיתה ביד"ש ושוב שייך הטעם דמהב"ע ואי בח"ש של טבל בכה"ג ל"ש גם הטעם דאין איסורו משום ב"ת חמץ דהא שוב תיקשי דהוי לי' ב"א דאי לא הי' נתחמץ הי' נדחה מפני מצות מצה דבח"ש דלא הוי רק א"ג הוי הותרה ושוב עיקר חלות איסור טבל ע"י שנתחמץ ושוב הוי לי' ב"א וגם לתירץ השני שכתבתי דהכא אף בב"א לא חל דלר"ש דס"ל חמץ שעה"פ מותר א"כ הוי רק א"ג דהא איסורו תלוי בזמן ושוב אף בב"א לא חל רק החפצא אבל לא הגברא וכ"ז ניחא בכזית טבל דהוי חפצא א"כ אף בב"א לא חל איסור חמץ אבל בח"ש דגם טבל הוי רק א"ג ושוב תיקשי דיועיל מטעם ב"א כקשיות המפו'

י"ב) אך בעיקר קושיות התוס' דאמאי נדחק בש"ס מטעם דר"ש ל"ל כולל הא י"ל מטעם מהב"ע

והנלע"ד דבאמת לשיטת מהר"ש מקינון דעדל"ת שיב"כ ובפרט לסברת הג' מהרצ"א ז"ל דרק במקום שגם בשוגג יש עונש אז ל"ש עדל"ת א"כ בטבל דליכא עונש על השוגג שוב נימא עדל"ת אך באמת בהא דנדר חל עד"מ הקשה הנמ"י דיבא עשה דמצה וידחה ל"ת דנדר ותירץ דנדר הוי א"ח ל"ש עדל"ת דהעשה הוא רק בגברא ולפ"ז י"ל לכאורה דבאיסורי מאכלות ל"ש עדל"ת לפי שכל האיסורין הם א"ח ול"ש עדל"ת אך באמת דעת רש"י יבמות דפ"ו דאיסור טבל הוא רק מפאת תרומה שבו רק דקודם הפרשה נאסר אף לכהנים וכ"ה שיטת התוס' והרא"ש נדרים די"ב ובאמת דעת הר"ן מוכח דטבל הוא איסור עצמי על כל התבואה וע"י הפרשה פקע איסור טבל ונתחדש אח"כ איסור תרומה ולכאורה י"ל דתלוי בפלוגתא דהנה הבית מאיר הקשה לדעת רש"י מדוע חייב מיתה ביד"ש על טבל הא עיקר איסורו מפאת תרומה והוי ח"ש ונשמע ע"כ דהוי איסור עצמי אבל באמת לר"ש דס"ל כ"ש למכות ויש גם מיתה ביד"ש לכמה שיטות כמפורש בש"ס מכות די"ז דגם באוכל כ"ש טבל חייב וע' בריט"א ושוב י"ל לדידי' דאיסור טבל הוא מפאת תרומה שבו ולפ"ז י"ל דבשלמא אי איסור טבל הוי איסור עצמי ואח"כ תרומה הוי איסור חדש ואיסור טבל פקע לגמרי ע"י ההפרשה שפיר י"ל דטבל הוי א"ח דהוי חפץ מתועב ואי דאחר ההפרשה יהי' מותר לכהנים הא אז יופקע האיסור לגמרי ויתחדש איסור אחר וי"ל דקודם הפרשה הוי חפץ מתועב אבל א"נ דהוי מפאת תרומה שבו א"כ שוב א"א לומר דהוי חפצא דהא אחר הפרשה אף שנשאר איסור טבל לגבי זרים אפ"ה מותר לכהנים א"כ שוב א"א לומר דקודם הפרשה הוי מתועב דאיסור לא ישוב להיות היתר כיון דלא פקע האיסור לגבי זרים וכי אפשר להסיר התיעוב במקצת היינו לזרים נשאר החפץ מתועב ולכהנים פקע התיעוב ועכצ"ל דבאמת אף קודם הפרשה לא הי' רק א"ג וגילתה התורה דאחר הפרשה פקע הא"ג מכהנים דבא"ו הם אנשים חלוקים ולפ"ז מיושב הכל דהכא קאי הש"ס לר"ש דס"ל כ"ש למכות א"כ י"ל דאיסור טבל הוא מפאת תרומה שבו ובאמת כן כ' בתוס' קידושין דל"ח דלר"ש טבל הוא מפאת תרומה שבו עיי"ש ושוב ע"כ דל"ח רק א"ג ושוב י"ל עדל"ת ושוב ל"ש מהב"ע כנודע ולכך צריך לדחוק משום דאאחע"א ומיושב ג"כ שיטת הרמב"ם דפסק א"י במצה של טבל והקשו דהא הרמב"ם ס"ל אחע"א בכולל ועפ"ז א"ש דהרמב"ם דפסק דבעי כזית בכל איסרין ושוב ע"כ דס"ל דטבל הוי איסור עצמי ושוב י"ל דהוי א"ח ושוב אף דס"ל אחע"א בכולל אפ"ה ניחא דא"י במצה של טבל משום מהב"ע דל"ש עדל"ת דהוי א"ח וכמ"ש הנמ"י וא"ש הכל בס"ד לנכון ודוק

אך עפ"ז דלר"ש טבל הוי רק א"ג שוב תיקשי דהא הוי לי' ב"א דאי לא הי' נתחמץ הי' נדחה איסור טבל מפני מצות מצה וחשיב ב"א וא"ל דעדל"ת הוא רק דחויה א"כ לשיטת מהרש"ל חשיב טבל קדים ז"א דרק בחפצא הוי דחויה אבל בגברא הוי הותרה א"כ איסור טבל לר"ש דהוי רק א"ג א"כ הוי הותרה ושוב הוי לי' ב"א וגם א"ל דנשמע מהאוכל נבילה ביוה"כ דפטור דמשמע אפי' בנתנבלה ביוה"כ ואף דאז חשיב ב"א אפ"ה כ' הב"ט דהגברא לא חל רק החפצא א"כ לר"ש דס"ל חמץ שעה"פ מותר א"כ חמץ הוי רק א"ג ולא חל אף בב"א ז"א דלר"ש דס"ל כ"ש למכות שוב גם טבל ל"ח רק א"ג ושוב חל מטעם ב"א והדרא קושיא לדוכתא