מהר"ש חלק ב קלא

שתלוי בזמן דחשיב רק א"ג ועפמ"ש בתוס' קידושין דכ"ט לענין מילה עיי"ש י"ל בהא דנקט בש"ס פסחים דל"ה ה"מ ר"ש הוא והקשו המפורשים אמאי לא נקט שאר מ"ד דל"ל כולל דבאמת משמע בתוס' חולין דק"ג דגם רב ל"ל כולל והא דמשני בכולל הוא רק למאן דס"ל כולל אך באמת הקשו דהא הוי לי' ב"א דהא אי לא הי' נתחמץ הי' נדחה איסור טבל מפני מצות מצה ורק ע"י שנתחמץ נתעורר איסור טבל והוי לי' ב"א

אך לדרכינו ניחא דהנה באמת בהא דס"ל לר"ש האוכל נבילה ביוה"כ פטור פירש"י דמיירי אפי' בנתנבלה ביוה"כ והטעם דלא חל איסור יוה"כ על אמ"ה והקשה בתוס' דעכ"פ כשמתה הוי לי' ב"א וכ' הב"ט דלסברת השא"ר דבב"א היכי דאחד הוי מוסיף לא חל רק המוסיף ועפ"י סברת התוס' רי"ד א"כ לשיטת הר"ן דמש"ה נדר חל אשבועה משום דחפצא אגברא חשיב מוסיף א"כ נבילה חשיב א"ח ויוה"כ ל"ח רק א"ג וממילא אף בב"א לא חל רק נבילה ואם כן א"ש הכא לר"ש לשיטתו דס"ל חמץ שעה"פ מותר אם כן חשיב רק א"ג דהא איסורו תלוי בזמן ושוב אף בב"א לא חל רק איסור טבל דהוי א"ח והוי מוסיף אחמץ כסבר הב"ט א"כ זה כונת הש"ס ה"מ ריש דל"נ כולל ואף שי"ל דהכא חשיב ב"א מ"מ נשמע מהא דנבילה ביוה"כ דאף באיסור ב"א אפ"ה בחפצא וגברא לא חל הא"ג וא"כ הכ"נ לא חל איסור חמץ רק האיסור טבל דחשיב מוסיף חפצא אגברא וכ"ז לר"ש אבל לשאר המ"ד דחמץ שעה"פ אסור שוב גם חמץ חשיב א"ח דהא ל"ח תלוי בזמן ושוב נהי דל"ל כולל מ"מ הי' חל איסור חמץ מטעם ב"א ובפרט אף אי ס"ל כר"ש דחמץ שעה"פ מותר מ"מ לא נשמע דהם ס"ל דבב"א לא יחול הא"ג רק הא"ח אבל לר"ש נשמע מהא דנבילה דבב"א לא חל רק הא"ח ולשיטתו דחמץ שעה"פ מותר שוב חמץ הוי א"ג ושוב אף דהוי ב"א מ"מ לא חל האיסור חמץ וא"ש הכל בס"ד

י') עוד י"ל סוגיא הלז דנקט ה"מ ר"ש דהא יש כמה מ"ד דל"ל כולל וגם קושיות המפורשים דהא הוי לי' ב"א וגם מדוע נקט הש"ס מהיכן נשמע דר"ש ל"ל כולל הא כבר ידענו דר"ש ל"ל כולל

והנלע"ד דהנה כבר הבאתי דברי המהרלב"ח דמש"ה בעי קרא מיוחד בחמץ לאסור ח"ש דלא ילפינן מחלב לאיסור שהי"ל שעה"כ והקשו הפוסקים דהא גם ח"ש דיוה"כ חשיב הי"ל שעה"כ ורק שכ' בספר פתח הבית דרק חמץ דחשיב א"ח וא"ח של חמץ לא חל רק בימי הפסח מש"ה חשיב הי"ל שעה"כ אבל איסור יוה"כ דהוי רק א"ג ל"ח הי"ל שעה"כ דהא גם באמצע השנה חל עליו חובת גברא להתענות ביוה"כ עיי"ש אך כבר הבאתי דזה תלוי בפלוגתת הראב"ד והרמב"ן בהא דקאמר ר"ש האוכל נבילה ביוה"כ פטור ופירש"י דמיירי אף בנתנבלה ביוה"כ ומשום דלא חל איסור יוה"כ אאמ"ה והקשו בתוס' דהא כשמתה פקע איסור אמ"ה וחל איסור נבילה ויוה"כ בב"א וכ' הראב"ד דלעולם מיקרי יוה"כ מאוחר דכשנעשה בן י"ג שנים חל עליו איסור נבילה ויוה"כ לא חל עליו עד שבא יוה"כ והסברא דבשלמא א"ג דנבילות כיון דעכ"פ נבילות שישנו בעולם בשעה שנעשה בן י"ג נאסר בהם א"כ יש לו שייכות באיסור נבילה א"כ ממילא חל עליו א"ג אכל נבילות אבל איסור יוה"כ לא חל קודם יוה"כ לפי דלא משכחת איסורו קודם יום הכיפורים ונשמע דגברא דיוה"כ לא חל קודם יום הכיפורים. והנה לפ"ז יש להסתפק אם נעשה בן י"ג באמצע השנה אי חל עליו איסור חמץ י"ל דתלוי בזה א"נ דחמץ שעה"פ אסור מה"ת א"כ משכחת באמצע השנה חמץ שיאסר בו א"כ ממילא חל עליו א"ג דחמץ דדמי לנבילה אבל א"נ חמץ שעה"פ מותר א"כ לא משכחת עכשיו שום חמץ שיאסר בו א"כ שוב דמי לאיסור יוה"כ ולא חל א"ג דחמץ עד הפסח ולפ"ז א"ש הכל דבאמת קשה הא הוי לי' ב"א כנ"ל אך באמת לסברת הראב"ד חשיב טבל קדים דמיד שנעשה בן י"ג חל עליו איסור טבל ואיסור חמץ לא חל עד הפסח א"כ נהי דהשתא הם באים ב"א מ"מ א"ג דטבל קדים כנ"ל ומש"ה מוכרח להביא מהא דהאוכל נבילה ביוה"כ דבלא"ה הי' מקום לומר נהי דר"ש ל"ל כולל מ"מ הכא י"ל דחל מטעם ב"א אבל מדחזינן דס"ל דהאוכל נבילה ביוה"כ פטור אף דבא בב"א עם איסור נבילה מ"מ כיון דא"ג דנבילה קדים לא חל איסור יוה"כ ה"ה הכא א"ג דטבל קדים ומיושב נמי הא דנקט ר"ש דדוקא לר"ש לשיטתו דחמץ שעה"פ מותר וא"כ חמץ דמי לאיסור יוה"כ ולא חל גברא דחמץ באמצע השנה ולכן מיקרי טבל קדים ולא מצי למינקט שאר מ"ד דל"ל כולל ז"א דלמ"ד חמץ שעה"פ אסור א"כ נהי דל"ל כולל מ"מ הכא הי' צריך לחול מטעם ב"א כיון דבין הגברא דחמץ והגברא דטבל יש להם שייכות באמצע השנה שוב חשיב ב"א ולכך מוכרח לומר ר"ש הוא היינו לשיטתו דס"ל דהיכי דהאיסור אין לו שייכות באמצע השנה לא חל אף בבאים בב"א משום דהאיסור נבילה חשיב קדים ה"ה הכא האיסור טבל חשיב קדים ומיושב הכל בס"ד ודו"ק

י"א) ובאמת עפ"י הנ"ל וגם עפמ"ש בספרי סי' ב' בישוב קושיות המפורשים דהא הוי לי' ב"א ותרצתי עפמ"ש במהרש"ל יבמות דל"ג דאם נטמא קודם שנעשה בע"מ חשיב טומאה קדים הואיל דהוי רק דחויה וא"כ נהי דמצות מצה דחי לאיסור טבל מ"מ הוי רק דחויה ושוב הוי לי' טבל קדים ובאמת בשו"ת הרי"ם הרגיש בזה ומפרש דזה הוא קושיות הירושלמי בהא דחדש עיי"ש ולפלא שלא העיר מדברי מהרש"ל ומצאתי בשו"ת איגרא רמא חלק או"ח ס' מ"ב שהרגיש בזה ובזה יש לפלפל בהא שהקשו בתוס' למה ל"ק בטבל הטעם דמה"ב ואי דנימא עדל"ת ז"א דאעדל"ת שיש בו מותה ביד"ש. והנלע"ד די"ל נ"מ ביש לו ח"ז מצה של טבל וח"ז מצה כשירה דא"כ שוב הי' שייך לומר עדל"ת דבח"ש גם לר"ש עכ"פ ליכא כרת לשיטת התוס' בשבועות