מהר"ש חלק ב יג

ול"מ בד"נ ושוב א"א להיות ווסת עי"ז דווסת בעי שיהי' ברור וכיון דכל איסור רדמ"ת הוא מטעם ווסת דקבעה ווסת למעשה התשמיש וא"כ בלא בדקה די"ל שהדם בא מקודם נהי דחזקה דמעיקרא מברר שהי' בשעת תשמיש מ"מ כיון דדם לפנינו וחזקה דאיתרע ל"ח בירור א"כ ל"מ לענין ווסת וכ"ז שם אבל הכא נימא דחזקה דמעיקרא מברר שהשתא בא הדם וא"כ לא הי' ניצל ע"י הבדיקה ושוב חשוב אנוס. אך באמת י"ל לפמ"ש בט"ז יו"ד סי' שצ"ז לענין ח"ח כיון דהוי חזקה העשוי להשתנות אז אף דכ"ז שלא ראינו השתנות אוקמינן לי' בח"ח מ"מ אם מת מחזיקין על למפרע וידוע שכמ"פ חולקים ע"ז כנודע. וא"כ י"ל דתלוי בפלוגתא דבש"ס חולין ד"י קאמר ר"ה דשוחט בסכין ונמצאת פגומה דאף בשובר בה עצמות אסור ואנן קיי"ל דבשובר בה עצמות מותרת והסברא שנחלקו בזה דר"ח ס"ל דלא אזלינן בתר חזקת אמ"ה רק בתר חזקת הסכין דעיקר אנו דנין בתר חזקת דבר שנולד בה הס' וא"כ מותר אף בס' השקול ור"ה ס"ל דחזקת אמ"ה ל"ח חזקת מסובב לפי שעיקר חזקת הסכין לענין שיהי' מותר לשחוט בו אך אכתי תיקשי דעכ"פי ליחשב כחזקה נגד חזקה ושוב יהי' מותר עכ"פ בשיבר בה עצמות דחשוב כמו רובא להיתר ועכצ"ל דטעמא דר"ה דחזקת הסכין גרוע דעשוי להשתנות וא"כ אחר שאיתרע החזקה אזלינן בתר חזקה דהשתא ושוב היכי שיש חזקה לאיסור ל"מ שכיח להתיר כמ"ש הפמ"ג בסי' נ' ואנן פסקינן דלא כר"ה עכ"פ בשיבר בה עצמות והטעם דס"ל דגם בחזקה העשוי להשתנות אפ"ה אזלינן בתר חזדמע"ק וא"כ נהי שיש חזקת אמ"ה נגדו עכ"פ הוי חזקה נגד חזקה ומהני מצוי להיתר. ולפ"ז א"ש הכל דח"ט הוי ג"כ חזקה העשוי להשתנות וא"כ אחר שכבר ראתה שוב איתרע ח"ט למפרע וא"כ א"ש הכל דבאמת ר"ה לשיטתו שפיר י"ל דאם לא הרגישה באמצע תשמיש מחזיקין שראתה הדם למפרע דבכה"ג שאיתרע ח"ט מחזיקין למפרע וא"כ חשוב כאלו בוודאי הי' ניצל מהאיסור ע"י הבדיקה ושפיר חייב חטאת אבל לדידן דפסקינן דלא כר"ה עכ"פ בשיבר בה עצמות א"כ שוב אף בנמצא על עד שלו מחזיקין דוודאי לא ראתה מקודם תשמיש ושוב לא הי' מועיל הבדיקה ושפיר חשיב אנוס ומיושב שפיר הכל בס"ד. נמצא דעכ"פ רוב שיטת הפוסקים דאף בשימשה בלי בדיקה מ"מ א"צ כפרה. ולא תיקשי מהא דבניסת עפ"י עדים חייבת בקרבן שם עכ"פ נתברר דוודאי שהי' ניצל מהאיסור אם הי' ממתין אבל הכא י"ל דלא הי' מועיל בהבדיקה שפיר חשיב אנוס וע' תוס' גיטין די"ט ע"ב וברא"ש שם לענין אם לא קראו את הגט ושייך בזה ג"כ סברא הנ"ל עכ"פ רוב הפוסקים הסכימו כשיטת הרמ"א הנ"ל דפטורה וע' שו"ת ח"ס יו"ד סי' קנ"ה וסי' קס"ג ורק לשיטת הרמב"ם ז"ל דהצנועות בודקת א"ע אז כ' הכ"מ דבלא בדקה ל"ח אנוס. אך באמת להלכה דהסכימו רוב הפוסקים דלא כשיטת הרמב"ם כמ"ש במחבר ורמ"א סי' קפד ועיי"ש בסי' קפ"ו שהביא החולקים על הרמב"ם לעיקר א"כ בוודאי חשיב אנוס. והנה כת"ה כ' עוד דבמניקת י"ל דגם לדעת הרמב"ם ז"ל א"צ בדיקה לפי שבמניקת אף בשעת ווסתה א"צ בדיקה אף לכתחילה לכ"ע א"כ י"ל דגם להרמב"ם א"צ לבדוק אף הצנועות ושוב י"ל דוודאי חשובה אנוסה. הנה באמת מ"ש דבמניקת גם לדעת הרמב"ם ז"ל אף הצנועות אין בודקות הנה באמת בשו"ת שו"מ מה"ת סי' ק"ד כ' ג"כ כן והקשה מהא דבת שבע קנחה בי"ג מפות. וכאמת מצד הסברא יש לחלק דבשלמא שלא בשעת ווסתה כבר נודע מ"ש בתה"א הובא בחוו"ד סי' קפ"ו דחזקה דווסת ל"מ לענין זה שנימא דלא תראה עד זמן ווסת א"כ שפיר י"ל דעכ"פ מצד חסידות לבדוק אבל במניקת שהיא מסולקת דמים עד שמועיל נגד חזקת הווסת א"כ פשיטא דל"ח אף בגדר מיעוט וא"כ י"ל דגם הצנועות א"צ לבדוק. אך באמת בעיקר הדבר שמפורש בש"ע סו' קפ"ד דבמעוברת א"צ בדיקה כלל משעת ווסת ובמחבא ל"מ רק לענין אם עבר הווסת ולא בדקה וכ' הסד"ט דלענין מחבא חוששין לדעת הרמב"ם דס"ל אין הלכה כר"מ. אך באמת בעבר הווסת ממ"נ מותר דלדעת הרמב"ם בכל אשה הדין כן דבעבר הווסת ולא בדקה טהורה בלא בדיקה ואי דלדעת ש"פ טמאה עד שתבדוק ממ"נ הם פוסקים כר"מ אבל במעוברת דלכ"ע היא בחזקת מסולקת דמים אז אף לכתחילה ל"צ בדיקה. באמת דברי הסד"ט צ"ע בעין דבאמת ע' ברמב"ם פ"ט מהא"ב הלכה ד' ובמגיד משנה שהוכיח שם דדעת הרמב"ם דאף במעוברת ל"מ רק לענין דיעבד אם לא בדקה אבל לכתחילה צריך לפרוש בזמן ווסתה ולבדוק. ובאמת י"ל הסברא עפמ"ש בח"ס סי' קמ"ג דיש בזה סוגית חלוקוח אי בחזקה צריך לברר א"כ כמו דפסק הרמב"ם דשלא בשעת ווסת הצנועות בודקת וא"ת מדינא מה"ט דאיכא לברורו מש"ה לא סמכינן אחזקה א"כ הכ"נ במעוברת בזמן ווסתה דעכ"פ איתרע ח"ט נגד חזקה א' צריך לברר א"כ לפמ"ש הסד"ט דבמחבא חוששין לשיטת הרמב"ם דאין הלכה כר"מ א"כ במעוברת נמי נחוש לשיטת הרמב"ם דלכתחילה צריכה בדיקה ואסור לשמש. ובאמת בעיקר דברי המ"מ הנ"ל שכ' דבעיית הש"ס הוא רק לענין דיעבד יוקשה דא"כ למ"ד ווסת דרבנן לא יהי' נ"מ בשעת ווסת בין אשה דעלמא למעוברת דבעבר הווסת לשיטת הרמב"ם בכל הנשים טהורה. אך באמת י"ל נ"מ דעיקר סברת הרמב"ם דמקיל בעבר הווסת י"ל משום דאף אם ראתה הי' שלא בהרגשה והוי תרי דרבנן מש"ה מקילין בדיעבד וע' בחוו"ד סי' קפ"ד. ועפ"ז י"ל הפלוגתא שבין הרמב"ם ובין רש"י ותוס' דהרמב"ם מקיל בדיעבד והרשב"א וש"פ ס"ל טמאה עד שתבדוק דהנה נודע מה שנסתפק בשו"ת מהרמ"ל הובא בסד"ט סוס"י קץ בהא דשלא בהרגשה טהור אם הוא מגזה"כ או דנימא דאם ידענו בבירור שבא מהמקור טמא אף שלא בהרגשה רק לפי שרוב דמים בהרגשה הם באים וח"ט מסייע לזה מש"ה תולין שהוא מעלמא דלמא עברה ולאו אדעתי' והנ"מ בזה י"ל לענין שעת ווסתה דבאמת כ' הנוב"י דגם למ"ד ווסת דרבנן מ"מ חזקת ג"פ חשיב חזקה רק דח"ט