מהר"ש חלק ב יב

תראה ול"ח אנוס א"כ י"ל דגם שלא בשעת ווסתה מ"מ כיון שאפשר שהיתה ניצלת מהאיסור ע"י הבדיקה עכ"פ הי' לה להעלות על הדעת ולבדוק אבל לפי"מ שדחה הש"ס דמתני' קאי אפרישה והטעם דלא ניחא לי' לאוקמי בסמוך לווסתה דקאי בשיטת הרז"ה דס"ל אף בסמוך לווסתה מ"מ כיון דעדן ליכא איסור ברור לפנינו חשוב אנוס אכניסה מכ"ש שלא בשעת ווסת דעכ"פ ליכא איסור ברור לפנינו שפיר חשיב אנוס. אבל באמת א"נ דבסמוך לווסת חייב חטאת אכניסה א"כ ה"ה די"ל דאף שלא בשעת ווסת מ"מ בשימשה בלא בדיקה ל"ח אנוס. הן אמת דלפעד"נ דגם לפי"מ דמשני שלא בשעת ווסת ואפרישה י"ל דבאמת ס"ל דבסמוך לווסת ל"ח אנוס רק דלא ניחא לי' לאוקמי המתני' בסמוך לווסת דהנה הש"ש מקשה אהא דתני במתני' אח"ז טמאין מס' הא באמת הקשו בתוס' נדה ד"ב דבטומאת מעל"ע יהי' טומאה וודאי דהו"ל ס' טומאה ברה"י ותרצו דטומאה למפרע לא ילפינן מסוטה ודעת מהרש"א דבליכא חזקה אף טומאה למפרע ילפינן מסוטה. וקשה דא"כ בסמוך לווסת דעכ"פ מדרבנן צריכה לפרוש א"כ עכ"פ איתרע חזקה ושוב יהי' טומאה וודאי דהו"ל ס' טומאה ברה"י עיי"ש מ"ש לתרץ. עכ"פ י"ל דהש"ס לא ניחא לי' לאוקמי בסמוך לווסת דאז אף אח"ז חשיב טומאת וודאי דהיכי דליכא חזקה ילפינן מסוטה לטמא וודאי מש"ה מוכרח לדחוק דמיירי שלא בשעת ווסת. אך אכתי אפשר לאוקמי בשימשה שלא בבדיקה דאז חייב חטאת כיון דעכ"פ בבדיקה הי' ניצלת מאיסור ונשמע דגם בשימשה שלא בבדיחה מ"מ חשוב אנוס כיון דיוכל לסמוך אח"ט חשוב אנוס

א) ה אמת דלכאורה י"ל קושית הגר"ז ז"ל מהא דבעא מר"ה אשה מהו שתבדוק א"ע כדי לחייב את בעלה חטאת ומוכח דגם שלא בשעת ווסת חייב והנלע"ד ליישב דהנה באמת עיקר הטעם דשלא בשעת ווסתה אנוס הוא הוא מטעם דא"צ לבדוק עצמה לפני תשמיש. והנה לכאורה בכל חזקה קיי"ל דהיכי דאיכא לברורי מבררינן ולא סמכינן אחזקה ול"ל דהוי ע"י טירחא ז"א דלפמ"ש החוו"ד דלבעלה אף באשה שאין לה ווסת דלרוב שיטת הפוסקים צריכה בדיקה מ"מ ל"צ בדיקת חורין וסדקין רק לטהרות צריכה בדיקת חורין וסדקין ושוב לא הוי בדיקה ע"י טירחא ושוב תיקשי דהיכי דאיכא לברר מבררינן רק דבאמת הכא לא יהי' בירור גמור דאף אם תבדוק א"ע אכתי תהי' בס' דשמא תראה בשעת תשמיש וכל היכא דליכא לברר בירור גמור א"צ לברר כנודע. אך כבר כתבו האחרונים דכ"ז דוקא היכא דהחזקה הוא באמת חזקה גמורה רק היכא דאיכא לברר עדיף יותר לברר בזה שפיר י"ל דהיכי שא"א לבא לבירור גמור אז שפיר סמכינן אחזקה אבל היכי דהחזקה הוא חזקה גרועה ואפ"ה סמכינן עליה אז שוב כ"מ דאיכא לברר לא סמכינן אחזקה. והנה בהא דקיי"ל ווסת דרבנן כ' המפורשים דמש"ה אף שלא בשעת ווסת לא אלים ח"ט דהא עכ"פ עלולה לראות בשום פעם וכיון דוסת דרבנן אין כאן שום חזקה שלא תראה עד שעת הווסת ועי' בט"ז סי' קפ"ז ובנוב"י וחוו"ד עיי"ש. אך הסד"ט כ' דאדרבה למ"ד ווסת דרבנן היינו משום דח"ט שלה אלים כל כך עד אף שחזקת אורח בזמנו בא כאין נחשבת נגדה ולא יוכל להורע ח"ט שלה ומ"ד ווסת ד"ת ס"ל דח"ט הוי חזקה גרועה לפי שעשוי להשתנות ומש"ה עדיף החזקת אורח בזמנו בא מן הח"ט עיי"ש ובשו"ת ח"ס. ועפ"ז א"ש דלדידן דקיי"ל ווסת דרבנן וע"כ משום דח"ט הוי חזקה אלימתא ושוב שפיר א"צ לברר משום דא"א לבא לבירור גמור ומש"ה שפיר שלא בשעת ווסת חשיבי אנוסים אבל שם בנדה בעא ר"נ מר"ה דס"ל בנדה דט"ז ווסת ד"ת ושוב ליכא חזקה גמורה ושוב צריכה לבדוק עצמה לפני תשמיש אף דלא יהי' בירור גמור ושוב בשלא בדקה א"ע לפני תשמיש שפיר יהי' מחויבים קרבן א"ת וא"ש בעיית הש"ס ולק"מ וז"ב בס"ד. עכ"פ א"ש הסוגיא דשבועות דלדידן שלא בשעת ווסת שפיר אף בשימשו בלי בדיקה אפ"ה פטורין. וא"ש מה דנקט כדי לחייב את בעלה חטאת דהאשה פטורה כיון שהבעל נא צוה עליה לבדוק לא היתה רשאי לבדוק. ובפשיטות י"ל קושיא הנ"ל דאף א"נ כשיטת מוהר"ז י"ל דוקא לענין האיש אבל לענין האשה כיון דאסורה לבדוק חשובה אנוס א"כ במתני' דתני שניהם חייבים ע"כ דקאי או בסמוך לווסתה או דהחיוב אפרישה ובאמרה לו פרוש ממני או בנשמטת מתחתיו כמ"ש הנוב"י והחוו"ד. נחזור להנ"ל דאין ראי' מש"ס דנדה די"ל דקאי למ"ד וסת ד"ת ועכ"פ לענין האשה י"ל דוודאי חשיבי אנוסים. אך לשיטת הרמב"ם דהצנועות בודקת י"ל כסברת הכ"מ דבשימשה שלא בבדיקה ל"ח אנוס וכמ"ש ברשב"א כתובות די"ט דאף נגד מדת חסידות שייך לומר אאמע"ר עיי"ש

ב) עוד י"ל קושית מוהר"ז הנ"ל דבשבועות משמע דלא משכחת חיוב אכניסה שלא בשעת ווסתה ובנדה משמע להיפך דעכ"פ בלא הרגישה היכי שי"ל דמקודם בא הדם חייב חטאת כיון שאפשר שהי' ניצל מהאיסור ע"י בדיקה. הא י"ל דאכתי חשיבי אנוסים דקיי"ל חזקה דהשתא ל"מ נגד חזקה דמעיקרא א"כ נהי שמצאה על עד שלו והוי בירור ששימשו באיסור אבל עכ"פ חזקה דמעיקרא מסייע דוודאי לא ראתה מקודם וא"כ שוב לא הי' ניצולים מהאיסור ע"י הבדיקה ושוב חשיבי אנוסים. ובפרט שלא בשעת ווסת דא"נ דמעיקרא ראתה א"כ הוי נגד סתירת הווסת דחזקה דווסת שלא תראה עד זמן הווסת אבל בזה שנימא דראתה בסיבת התשמיש אינו נגד סתירת הווסת א"כ יותר מסתבר דראתה בשעת התשמיש א"כ לא הי' ניצולים מאיסור ע"י הבדיקה ושוב חשיבי אנוסים. הגם דידוע שיטת הראב"ד דבראתה שלא ע"י בדיקה מקודם ל"ח רדמ"ת דשמא מקודם הי' הדם. אך באמת הקשו עליו דהא חזקה דמעיקרא מסייע דהשתא הוא דראתה ואף בס' דרבנן נגד ח"א הוי לחומרא. ובאמת בסברת הראב"ד י"ל כיון דרוב נשים אין רואין מ"ת א"כ זה עדיף מחזקה דמעיקרא ועכ"פ לס' יחשב והו"ל סד"ר. וביותר ביאור י"ל עפמ"ש הרז"ה דווסת לא מיקרי רק בדבר ברור א"כ לפמ"ש הג' מלייפניק דחזקה דאיתרע נהי דחזקה דמעיקרא עדיף עכ"פ ל"ח בירור