מהר"ש חלק ב קכט

והראי' דחשיב כמעיד נגד ח"א וא"כ הוי כלא הי' אז מקום לשבועה לחול ושוב אף כשמשכח תיכף רווחא לחול ע"י השאלה מ"מ לא יחול כיון דרגע אחת סברנו שלא יחול שבועה השניה ושוב יצא לבטלה

וכ"ז בנשבע מקודם שלא אוכל אז שייך הסברא דמושבע ועומד אבל בנשבע שלא אוכלנה והדר שלא אוכל באמת הו"א דליכא שתי חיובים די"ל דגם בשבועה הראשונה נאסר בכ"ש מדין ח"ש ושוב לא חל שבועה שניה משום דאאחע"א אבל עכ"פ כיון דח"ש ל"ח מושבע ועומד דהא לא נשבע אכ"ש ורק דשייך בו הסברא דאאחע"א שוב עכ"פ בנשאל על הראשונה חל דהיכי דרק מצד אאחע"א קאתינן שוב כשמשכח רווחא פשיטא דחל ומש"ה כ' בתוס' דהי' יכול למתני חייב אחת ונשמע דבשלא אוכלנה והדר שלא אוכל חייב באמת שתים והטעם דאמרי' דבנשבע על כולו ליכא אף איסור במקצתו ושפיר נאסר בכזית משום שבועה שניה וכשגמרו נתחייב מכח שבועה הראשונה ולמסקנא אמרי' דגם בנשבע מקודם שלא אוכל אפ"ה ע"י שאלה דהוי כטעות בעיקר השבועה שפיר חל השבועה כיון דאמ"ל שהי' חל תיכף וא"ש סברת מהרש"א דשפיר הי' הו"א לומר דבנשבני מקודם שלא אוכל לא יחיל שבועה שניה אף כשנשאל על הראשונה ובנשבע שלא אוכלנה והדר שלא אוכל אף א"נ דלא חל שבועה שניה בעוד הראשונה בתוקפה מ"מ עכ"פ לכשישאל על השבועה ראשונה יחול שבועה שניה בוודאי וא"ש דברי, המהרש"א בס"ד לנכון

והשתא דאתינן להכי מיושב קושיות המח"ל בטו"ט דבאמת התוס' ס"ל דגם שביעה לא חל אח"ש ורק הטעם משום דאין אחע"א ולפ"ז שם בנבילה משכחת שיתחייב היינו בנשבע על אמ"ה וכשמתה חלו בב"א וכיון דבח"ש ל"ח מושבע ועומד שפיר אמרי' מיתלי תלוי אבל באמת כ"ז שאסור משום יוה"כ לא חל הנדר ומש"ה א"ש מה דנקטו בתוס' משום דאאחע"א ולא משום מושבע ועומד ועפ"ז ניחא דלענין יוה"כ דכזית הוי רק ח"ש א"כ ל"ח מושבע ועומד ועכצ"ל הטעם דאאחע"א ומיושב הכל בס"ד לנכון

ו') ובאמת עפ"ז י"ל קושיות המלמ"ל על הב"ח שמפרש שיטת הטור דאינו חל שבועה אח"ש א"כ תיקשי דהא ס"ל בשבועה שלא אוכלנה אפ"ה נאסר בכ"ש מדין ח"ש א"כ תיקשי ממתני' שבועה שלא אוכלנה והדר אמר שבועה שלא אוכל דחל שבועה שניה משום דשבועה ראשונה לא חל רק אכולה וקשה הא עכ"פ נאסר בכזית בשבועה הראשונה מדין ח"ש ושבועה לא חל אח"ש

ועפ"י. דרכינו ניחא דבאמת אף דבעלמא י"ל דח"ש יש עליו שם איסור והוי חלק מהאיסור אבל בשבועה דל"ח רק א"ג וגם לא נשבע רק על כזית א"כ בוודאי דהח"ש אין עליו שם איסור רק אפ"ה דעת הרמב"ם דיש איסור בח"ש משום סייג שמא יאכל בכא"פ עוד ח"ש והסברא דבשבועה שיש עונש על השוגג יש לגזור שמא יאכל בשוגג ויצטרך כפרה וכמ"ש התוס' דבחמץ גזרו די דילמא אתי למיכל מיני' ודעת הר"ן והרשב"ץ דמטעם זה יש בי' עיי"ש וא"כ כיון דכל איסורו משום סייג שפיר ל"ח מושבע ועומד ושפיר חל עליו שבועה שניה וכמ"ש הא"מ דח"ש שאסור בשבועה ל"ח דבר הנדור רק התורה אסרה עליו והסברא כנ"ל דאיסורו משום סייג ושפיר ל"מ שאלה ע"ז וגם בלא נשאר עוד י"ל דח"ש מותר כיון דאיסורו רק מטעם סייג שמא יאכל עוד ח"ש ובליכא בעולם עוד מככר זה פשיטא דמותר הח"ש ושוב ל"מ שאלה למ"ד אכלה כולה אין נשאלין א"כ רק בח"ש של שאר איסורין דחשיבי א"ח שפיר לא חל עליו שבועה אבל בח"ש שנאסר בשבועה שפיר חל עליו שבועה וא"ש הכל בס"ד

ז') ובאמת עפ"ז י"ל בהא דיליף הרמב"ם דהאוכל כ"ש מחמץ אסור שנאמר לא יאכל והקשו דהא בלא"ה ח"ש אסור מה"ת ותירץ המהרלנ"ח דמחלב לא נשמע לאיסור שהי' לו שעה"כ והקשו מש"ס יומא דמפורש דגם ח"ש דיוה"כ אף שהי"ל שעה"כ אסור

והנה הפתח הבית כ' דיוה"כ נ"ח הי"ל שעה"כ דגברא דיוה"כ חל בכל השנה אך באמת נודע דעת הראב"ד דגברא דיוה"כ לא חל באמצע השנה

אך לפי"ד א"ש הכל דבאמת כבר הבאתי דהטעם דח"ש הוא משום דהיתר לא ישוב להיות איסור וע"כ דגם כ"ש הוי חלק מהאיסור דכיון דכל איסורין א"ח הם דאם תאמר דח"ש מותר ע"כ דכ"ש אין עליו שם איסור א"כ לא יוכל אח"כ בכ"ש האחרון לחול עליו שם איסור וע"כ דגם הכ"ש יש עליו שם איסור וזה הוא כוונת הש"ס דח"ל וא"כ לפ"ז י"ל דבא"ג יהי' ח"ש מותר דבזה ל"ש הסברא דהיתר לא ישוב להיות איסור וא"כ באיסור שהוא מצד היום דחשיב רק א"ג כמ"ש הפוסקים שוב י"ל דח"ש מותר א"כ זה כוונת הרמב"ם דמכ"ח לא נשמע רק כמו בחלב דלא הי"ל שעה"כ וחשיב א"ח ושייך הסברא דהיתר לא ישוב להיות איסור אבל במידי שהי"ל שעה"כ וגם לאחה"פ יהי' היתר עכ"פ מה"ת א"כ חשיב רק א"ג ושוב ל"ש הסברא דהיתר לא ישיב לאיסור והו"א דח"ש מותר מש"ה גילתה התורה בחמץ דח"ש אסור משום דבאיסור כרת חוששין על השוגג שמא בכא"פ יאכל עוד ח"ש ואחר דגילתה רחמנא בחמץ דח"ש אסור שוב ילפינן כל א"ג שיש עונש על השוגג דח"ש אסור א"כ שוב גם בח"ש דיוה"כ אף דהי"ל שעה"כ וחשיב רק א"ג מ"מ נלמוד מח"ש דחמץ ומש"ה דעת הרמב"ם דבשבועה ח"ש אסור דנלמוד מחמץ ומיושב הכל בס"ד. ומיושב נמי הא דקאמר בש"ס יומא שני פעמים הניחא שנתחבטו בו המפורשים ועפ"ז א"ש דלכאורה הי' מקום לחלק דאף לר"י רק בא"ח ח"ש אסור אבל בא"ג לא אך עכ"פ השמיענו המתני' דבאיסור